My strange addiction L.S

-פרק 3-

-

״אז אתה מבין? ככה יצא שהם ביחד עכשיו.״ ממשיך נייל לספר תוך כדי דרכנו לבית ספר.

למזלי בבוקר בזמן שנייל התארגן מחוץ לחדר שלי הסנפתי קצת, אולי לא קצת, קצת הרבה למען האמת. ובכן, נגמרה לי כל השקית ואני זקוק לאחת חדשה.
אני מפחד מהיום בו אבא שלי יראה, למרות שהוא לא נכנס לי לחדר והוא גם לא יכנס, אבל אם אי פעם הוא יגלה, אני אמצא את עצמי ברחוב.

נייל המשיך לדבר ולספר על חבריו, תוך כדי שאני מעמיד פנים שאני מקשיב, אני מוציא לאט את הטלפון מהכיס האחורי שלי הג'ינס שלי, אני מנסה לעשות ככה שנייל לא ישים לב כי הוא שונא כשלא מקשיבים לו.
הוצאתי אותו, מחכה שנייל יעיף את מבטו לצד ואוכל לנצל את ההזדמנות כדי לקנות עוד שקית.

נייל המשיך לדבר במלוא ההתלהבות, מצטער, אקשיב פעם הבאה, לא הפעם.
פתחתי בצ׳אטים של הסוחר והקלדתי.

'אני צריך עוד שקית.'
הופתעתי לגלות שענה ישר.
'ב13:00 באותו המקום.'
'אני יכול לשלם פעם הבאה?'
'לא.'

לעזאזל.

״לואי? אתה איתי?״ שאל נייל, מעיר אותי ממחשבותיי.
״כ-כן כן, פה.״ עניתי. הוא כרגיל כרך את זרועו מסביב לצווארי, כבר הגענו?
״יהיה בסדר.״ מלמל לפני שנכנס יחד איתי, מוביל אותי למסדרון.

הפעם מבטם של כל הבית ספר היה עליי, חלקם הצביעו עליי, חלק הצביעו עליי וצחקו, מה פספסתי?
״לואי, תשמור על רוגע.״ נייל לחש לאוזני, ואז נזכרתי, הקאתי על הילד הפופולרי בשכבה מעליי, ברור כי מי אם לא אני יעשה דבר כזה? אני שונא את עצמי.

נייל המשיך להוביל אותי ללוקר שלי עד שהגענו, התחלתי לפתוח את המנעול ללוקר בזמן שנייל עמד לידי ובדק שאף לא מתקרב אליי או לועג לי.
התחלתי לחפש בלוקר שלי את הציוד הנדרש לשיעורים הקרובים, עד שקולו של נייל לחש לי.
״אל תתחרפן, אבל וויל מתקרב, לא לבד.״ אמר, גורם לפחד לזרום בגופי.

לא הספקתי למצמץ, וכבר ידו החזקה של וויל הרביצה ללוקר שלי, גורמת לדלת הלוקר להיסגר בחוזקה ולי להיבהל ולזוז לאחור.
״אז מה טומלינסון, לא יודע לשתות ומקיא על סטיילס בכבודו ובעצמו? מביך.״ מי זה סטיילס ומה לעזאזל קורה פה.
״תעזוב אותי וויל.״ אמרתי והזזתי אותו עם ידי מהלוקר, נראה שלא התלהב מהמקרה, הוא דחף אותי בחוזקה על נייל, גורם לנייל ליפול לרצפה.
״אל פאקינג תגע בי, חתיכת מזדיין.״ אמר, החלטתי לא להקשיב לדרכו של נייל הפעם ולענות לו.
״אוקיי אני מזדיין, אז מה? אתה לא טוב יותר.״ עניתי לו ודחפתי אותו עם ידי לאחור, פניו נפלו לשוק, לא חשבתי על העובדה שהוא לבד, כי כמה שניות אחר כך ידו פגשה את פניי, הוא העיף בוקס חזק לפניי, גורם לכאב חד לעבור בראשי.

לא שמתי לב שנייל קם, עד שהתרוממתי חזרה נייל כבר עמד להעיף אגרוף לפניו המזדיינות של וויל, אך קולה שלה המורה עצר את נייל מהאפשרות הזו.
״נייל! לואי! למשרד המנהל, עכשיו!״ צעקה, נייל הסתובב והלך אחרי המורה, בעודי תופס את התיק ומחזיק בפניי הכואבות.

תפסתי את התיק ותוך כדי ראיתי את וויל צופה בי, הרמתי אליו אצבע שלישית ויכולתי לראות שהוא מתחרפן.
״תזדיין מפה.״ ענה בזלזול.
״זה כל מה שאתה יודע לומר?״ אמרתי, הסתובבתי לחדר המנהל בסיפוק על המעשה שעשיתי.

לפני שנכנסתי לחדרו של המנהל, מישהו התחיל לצאת מהחדר ונתקעתי בו.
״אתה רציני? תפסיק להיתקע בי!״ לא הספקתי לקלוט דבר, אך הבנתי ששוב נתקלתי במתולתל ההוא, הרמתי את פניי אליו והפעם זהצלחתי לראות את עיניו בבירור, עיניו היו ירוקות, ירוקות מאוד.

מאיפה אני מכיר את העיניים האלה?

״מצטער.״ מלמלתי לו ובאתי להיכנס לחדר המנהל, עד שידו תפסה את שלי וגורמת לי להיעצר.
״תפסיק להיתקע בי, ותפסיק להצטער בכל פעם, זה גורם לי לרצות להקיא. ואולי להקיא יצלצל לך מוכר.״ אמר, עיניי ננעלו על שלו, אחרי שאמר את דבריו היה שקט שבו רק בהיתי בו.
״את חירש או משהו?״ שאל, גורם לי להבין שפשוט עמדתי והסתכלתי עליו במקום לענות.
״כן מצטע- כלומר, כן, הבנתי.״ למה אני לא עונה לו בצורה המזלזלת שמגיע לו? רק בגללו צוחקים עליי ככה, אבל משהו גורם לי לעצור את הצד ההוא שבי ופשוט לענות לו את מה שהוא רוצה לשמוע, לעזאזל אני שונא אותו.

הוא עזב את ידי בזלזול ועקף אותי למסדרון.

—
וואו הם הולכים להיות זוג כל כך מתוק, תהרגו אותי.