המלאך שלי

פרק 50

״אני מצטערת״ לחשה לי בצורה לא אופיינית ״אני אוהבת אותך״
״גם אני״ לחשתי בחזרה.
השקט נשאר בינינו, מורגש וכבד, נותן לשתינו כמה שניות לעכל את הדקות האחרונות וחילופי המילים.
״אוקיי״ קולה של אביגיל עלה חזרה הכמה אוקטבות, מסמל לי על חזרתה לאיתנה ״אחרי ששמנו את זה מאחורינו, מה קרה?!״
״כלום״ מלמלתי בחוסר כוחות.
״אל תבלבלי לי את המוח. הסוד שלי יצא, הגיע הזמן שגם שלך יצא״
״לא קרה שום דבר מיוחד. הוא תפס אותי כדי שאני לא אפול-״
״כמה רומנטי״ קטעה איתי באמצע עם קולה המסתלסל.
״אני לא אספר לך״ הזהרתי.
״סליחה״ שתקה במהירות כזאתי שיכולתי להישבע שסימנה מהעבר השני עם ידה כנועלת עם מפתח מנעול על שפתיה.
״קיצר, התחלנו לדבר קצת, הוא טען שיש לי רגשות אליו ושאני סתם אומרת שזה מאחוריי-״
״צודק״ לא הצליחה לעצור את עצמה מלהפריע לי שוב.
״אביגיל״ הרמתי את קולי מעט, לא בטוחה אם אני כועסת על שהפריעה לי שוב או על זה שהיא תומכת בו.
״סליחה סליחה״
״אז״ משכתי את המילה מעט, גורמת לה לנהום בכעס לפני שפלטתי מהר ״אני נכנסתי לסערת רגשות והתחלתי להרים את הקול, הוא ביקש שנדבר בצד, אם אמרתי שזה לא מתאים עכשיו ונפרדו דרכנו״
״למה לא מתאים?״ שאלה מבולבלת.
״להזכירך היינו בחתונה של אחותך, זה לא מנומס שהייתי נשארת בחוץ לדבר איתו. זה לא המקום חוץ מזה שאני לא יודעת מה יש לי להגיד לו בכלל״
״שהוא אהבת חייך ושהוא שבר לך את הלב לפני שנתיים ומאז את רק מחכה שהוא יבוא להשלים אותו חזרה״ פלטה בדרמטיות.

התגובה שלי להצעה הדרמטית שלה עמדה לי על קצה הלשון, מחכה לצאת החוצה לפני שכחכוח גרון מאחוריי גרם לי לקפוץ בבהלה וכמעט לבלוע אותה. הסתובבתי אחורה באיטיות, מחפשת משהו שיכול להגן עליי מפני הפורץ המסתורי, מתנחמת בעובדה שאם היה רוצה להרוג אותי היה עושה את זה כבר. עיניי פגשו את הירוק הסוער של עומרי, מסמנות למוחי וליבי שאפשר לצאת ממצב הגנה.
״לא התכוונתי להבהיל אותך״
״קצת נכשלת בזה״ הוצאתי נשיפה מתוסכלת ״אני חושבת שאיבדתי כמה שנים מחיי כרגע״
״את חייבת ללמוד לנעול את הדלת אחרייך״ סימן עם הראש לדלת מאחוריו, מזכיר לי שהשארתי אותה פתוחה לרווחה כאשר הכנסתי את הקניות שעדיין עמדו בשקיות מסביבי.
״שיט, הכנסתי את הקניות ואז אביגיל התקשרה ושכחתי מה אני עושה״ התחלתי למלמל במהירות הסבר קלוש, לפי שההבנה הכתה בי והרמתי את עיניי בחזרה אל עיניו בבהלה ״אביגיל״
עיניו הבריקו בהבנה במהירות ״אני לא עומד פה כזה הרבה זמן. זה לא ממקומי לצותת לשיחות שלך כשאת לא יודעת״.
״אוקיי״ הקלה התפשטה בחזי, מאפשרת למוח שלי לחזור לעבוד ולהבין את הסיטואציה לפני שנזכרתי בבחורה המשוגעת שמצותת לנו כרגע מעברו השני של הטלפון ״אבי אני אחזור אלייך״
״חסר לך שלא״ קבעה בקשיחות שהתחלפה במהירות לדברי פרידה קלילים שהופנו אל עומרי ונקטעו בגסות על ידי הניתוק המהיר שלי.

״את יודעת״ צימצם את המרחק בינינו מעט ״אביגיל לא טועה״
״לא טועה במה?״ הריח שלו התחיל להתפשט סביבי, מונע ממני שוב את היכולת לחשוב בהגיון, בעצם את היכולת לחשוב בכללי.
״שאני אהבת חייך״
״מה אתה אומר״ המשפט התגלגל על הלשון שלי בציניות ״ואיך הגעת למסקנה הזאתי?״
״כי רק עיוור לא יראה את זה״ צמצם את המרחק בעוד צעד ״וכי את אהבת חיי וזה לא פייר שזה יהיה חד צדדי״
ליבי החסיר פעימה מההצהרה הזאתי, אם להיות כנה אולי קצת יותר מפעימה ״יש הרבה דברים לא פיירים בינינו״.
״דברים שאת לא נתת לי להסביר״ עוד צעד קדימה שלו שנועד לפצות על הבריחה שלי.
״אין מה להסביר״ עוד צעד אחורה שלי.
״אני חושב שיש״ רגליו הארוכות ממשיכות לצמצם את המרחק בינינו.
״ואני בטוחה שלא״ עיניי היו מהופנטות לעיניו ורגליי המשיכו לקחת אותי אחורה, משאירות מרחק של שפיות בינינו.