Dance Until It Hurts [L.S] // מתורגם

TEN

חושבים, עושים, מבינים, מחייכים בזיוף, נהנים ומאזינים למוזיקה באותו הזמן.

בלי להתלונן. גם אם הייתי כל כך עייף, ולא הרגשתי את הרגליים שלי. ככה זה עובד.

אחרי השיעור של שלוש שעות והחזקה שלי עם ליאם על הדואט שלנו, פשוט הייתי צריך להירגע.

כבר חשבתי לדלג על שיעור תולדות התיאטרון כי פשוט לא יכולתי להיות ער עוד הרבה זמן.

הייתי הרוס.

אבל לפני שהלכתי לחדר שלי, הלכתי לחדרי ההלבשה שלנו כדי להתקלח במהירות ולשטוף את הזיעה שלי.

המקום היה ריק כי אף אחד בדרך כלל לא השתמש במקלחות בין השיעורים. אז זה היה טוב. שמתי מוזיקה מצמררת בטלפון והתחלתי להתפשט עם כמות האנרגיה הקצרה שנותרה במערכת שלי.

פתחתי את המקלחת כשהרגשתי מישהו עוטף את זרעותיו סביב המותניים שלי.

״מה לעזא...?״

הסתובבתי כדי לראות את זאין, תופס אותי ממש חזק מהצדדים שלי.

״חיכיתי לרגע הזה שנתיים.״ - הוא לחש - ״אפשר להתקלח איתך?״

״מה? עזוב אותי.״ - נאבקתי בזרועותיו.

״קדימה, לו. אתה מתגעגע אליי.״

״לא, לך תזדיין. זרקת אותי, התגברתי עלייך. אני לא פאקינג רוצה אותך. תן לי ללכת.״

״רק מקלחת, קדימה.״

״מה? לא!״

בלי אזהרה מוקדמת הוא לקח לי את הצאוור והצמיד את שפתיו על שלי, זז ונשך את שפתיי, גם אם לא הגבתי למגע שלו.

הייתי קפוא.

ניסיתי לומר משהו אבל נסגרתי מיד על ידי שפתיו של זאין שוב, הוא חיכך את אחת מידיו על התחת שלי והשנייה עדיין הייתה עטופה במותני, לא נתנה לי ללכת.

ניסיתי לדחוף אותו במו ידי, אבל הרגשתי לכוד. נאבקתי קצת יותר כשהוא שינה את קללת הפה שלו לצאוורי.

״זאין, תפסיק!״

״אוי, קדימה לו. פעם אהבת להתגנב לכאן כדי לקיים יחסי מין.״

״אני לא רוצה לשכב איתך! אתה לא מבין?!״

״לא נוכל לחזור למה שהיה לנו קודם? התגעגעתי אליך. הרבה, לואי. אני מכיר אותך גם, נישקת אותי לפני כמה ימים.״

״איזה חלק אתה לא מבין זאין?! אני לא רוצה את זה! הייתי שיכור!״

״אנשים שיכורים מדברים אמת.״

״תן לי ללכת!״

״לא רציתי לעזוב אותך אז, רציתי עבודה כאן. הייתי מאוהב בך. אני מתחרט על זה לגמרי.״

״זה לא משנה עכשיו, המשכתי הלאה. תוציא את הידיים שלך מהגוף שלי. עכשיו!״

״לואי, בבקשה.״

״הוא אמר שהוא לא רוצה אותך, זאין.״ - אמר מקול דלת המסגרת של חדרי ההלבשה.

״מה לעזאזל אתה עושה פה?״ - זאין הסתובב.

מתי שראיתי אותו. הארי.

הוא עמד ליד הדלת.

״תן לו ללכת.״ - אמר בחדות.

״בסדר גמור.״ - אמר זאין והרפה מהאחיזה, תפס את התיק שלו מהרצפה והתרחק, דוחף את הארי בכתפו כשהוא עבר לצידו.

הארי בהה בזאין עד שנעלם מאחורי הדלת הטרוקה.

ואז הוא הסתובב כדי להביט בי.

״אתה בסדר?״

״לא הייתי זקוק לעזרתך.״ - אמרתי ותפסתי מגבת שתכסה את חלקי התחתונים - ״יכולתי להיפטר ממנו לבדי.״

״בטח. אני יודע.״ - הוא הנהן מרחוק.

״אני הולך להתקלח. להתראות.״

״לואי, חכה.״ - הוא אמר - ״אם אתה צריך משהו, אתה יכול לבוא למשרד שלי מאוחר יותר. אולי נוכל לדבר או משהו.״

״אני בסדר. תודה.״

״טוב, אז אני מניח שנתראה מחר.״

״כן. מחר.״

הסתכלתי עליו והוא בהה באריחי הרצפה. הוא בלע. הוא היה לא נינוח?

ואז הוא התחיל לדבר שוב.

״עשית טוב היום בכיתה. אני יכול לראות שאתה לוקח את כל העצות שלי.״

חייכתי אליו ונאנחתי.

הוא באמת היה אדם אחר כשלא היו אנשים בסביבה.

״זה בגלל שיש לי מורה מעולה עכשיו.״

הארי צחק ושיחק עם רגלו על הרצפה, הוא לא הרים את מבטו הפעם.

״אולי. יש לך הכל כדי להיות מצויין. אתה רק צריך לחזק כמה דברים, אתה יודע?״

״אני אגיע לשם אם אתה מוכן לעזור לי.״

״זה לא מה שאני עושה כבר?״ - הוא הביט בי וצחק.

״כן, אתה כן.״

חייכתי שוב והסתובבתי כדי להיכנס למקלחת, מנפנף להארי לשלום.