Louder Than Lions [Hebrew]// Larry Stylinson

Chapter 1 - Scream 'Till the Words Dry Out

ידו של לואי עבדה על אחת מיצירות האומנות שלו; המבוססת על הנשיקה של היפהפייה והיחפן. הסרט היה אחד המועדפים על הארי והוא לא יכול שלא לגחך כשהיחפן נישק את היפהפייה. זה גרם לו להרגיש כל כך מסוחרר מבפנים, בטנו עקצצה, ראשו הסתחרר.

משהו בסיפורי אהבה עשו אותו מאושר. אולי זו הייתה הפנטזיה שלו להיות מאוהב, או הצבעים היפים שמקסימים את הארי, הציור היפה בעולם כנראה.

זה היה בכל מקום, אבל במקום אחד... החדר שבו אביו היה לוקח אותו אליו בלילה, עושה בו דברים איומים, הוא היה עוצם את עיניו הקטנות כל כך חזק עד שהוא היה רוא כל שמץ של תמימות נקרעת מגופו.

הניחוח התמידי של לואי תמיד סבב אותו; הוא הרגיש כל כך רגיל כשהוא סוף סוף נזרק חזרה לחדרו, שם הוא נשאר, מנדנד את עצמו לשינה, דמעות שקטות מכתימות את הכרית שלו. הוא לא יודע למה אביו החורג פוגע בו, או קורא לו בשמות איומים, או מכה אותו עד שהוא לא מרגיש עצם אחת בגופו. אבל הוא ידע מתי הדברים האיומים האלה נגמרים.

הוא היה רק ילד קטן ומפוחד; שהוכה על בסיס קבוע בגלל שמשהו לא בסדר עם המוח שלו, לואי אמר לו שהוא מושלם, כי הוא היה מיוחד.

"הם פשוט מקנאים שהם לא יכולים למצוא עוד אחד כמוך, הארי," לואי אמר לו, מצמיד את הציור לקיר חדר השינה שלו, שמלא בציורים אחרים של דמויות דיסני.

"אין שם לא... שאני טיפש. אף אחד לא רוצה להיות טיפש." הארי שילב את זרועותיו, מחבק את רגליו לחזהו.

"תפסיק להגיד את זה הארי, אתה לא טיפש." לואי התעקש, מתיישב לצידו, עוטף ומגן עם זרועותיו את כתפו. "אל תדאג הארי... זה לא יהיה ככה לאורך זמן." הבכור הרגיע, משחק בשיערו של אחיו החורג.

"אתה הולך לקחת אותי איתך כשאתה מתרחק?" הארי שאל, פניו צבועות בעצב כמו איזה ילד יתום.

"ברור האז, לא הייתי משאיר אותך כאן איתם," הארי חייך לשמחה לפני שמשהו נוצץ לכד את עינו, הוא מיהר אל הדבר כדי למצוא מראה זעירה שנפגשת עם קרני השמש. "מה זה?" לואי שאל, מושך את הארי חזרה למקומו הקודם על המיטה.

"איך זה שאני לא נראה כמוך?" הארי נאנח, מסתכל על עצמו במראת כף היד.

"למה אתה מתכוון?" לואי צפה בו במבט מבולבל.

"אתה נראה כל כך... אני לא יודע. הפנים שלך הוא לא... ש-שמן," הוא גמגם, צובט את פניו.

"הארי תפסיק, הפנים שלך לא שמנות, אתה לא טיפש, אתה מושלם ומדהים. תפסיק לפקפק בעצמך רק בגלל שכולם עושים את זה!" לואי משך ממנו את מראת היד, מניח אותה על השידה של הארי. "אתה כל כך מיוחד הארי..." הוא נאנח, מנשק את מצחו של הארי לפני שנסג מחדרו.