roomies (Discontinued)

#6

הורדת מים נשמעה והדלת נפתחת לרווחה, כל האוויר חמק מבין ראותיי והסתכלתי עליה בשוק. זה רודף אותי. אין זה בגלל שהחלטתי "להבריז" מהאימון שלו, זה חייב להיות זה.

אחרת הבחורה שיצאה מהשירותים לא הייתה דומה לו כלכך, זה קריפי בכלכך הרבה רמות!

"את בסדר?" היא שאלה אותי והמבטא הבריטי שלה...אה דמאט היא בטוח אחותו. או קרובת משפחה שלו. זה פשוט הארי בנקבה. למרות שעכשיו עם השיער הארוך הוא די דומה לה חוץ מהצבע. "אמ ברור..." מילמלתי...כלכך נדפקתי.

היא תצא, תדבר איתו ואז הוא ידבר עם המאמן שלו והמאמן שלו ישנא אותי לגמרי כי "סיפרתי לו", אם הוא עדיין לא שונא אותי.

"בהצלחה עם הידיד הזה והמאמן שלו, ואל תשימי על המאמן, כל עוד את באמת באה ותומכת בו, מה אכפת לך מאחרים?" היא חייכה אליי חיוך מתוק שנורא הזכיר לי את הארי. די לחשוב עליו!
טוב זה די קשה כשהשיכפול שלו עומד ממש מולי.
"תודה," חייכתי בחזרה חיוך קטן והיא יצאה מהשירותים.

.And let the show begin

פתחתי טיפה את הדלת החיצונית של השירותים כדי לצפות במתרחש וכמו שחשבתי, היא הלכה להארי וחיבקה אותו, מלווה בקריאות של "מה אתה עושה פה?!" ובתשובה של הארי שאומר, "באתי להתאמן," ואז הוסיף בחיוך מקסים ומדהים, "היא באה." וכמובן שאחותו התחרפנה ושאלה איפה היא ו....הוא אמר לה שאני בשירותים. והחיוך שלה ירד כלכך מהר שחשבתי שהוא עומד לנשור לה מהפנים. נתפסתי.
היא הסתכלה לאחור, עליי, ומיהרתי לסגור את הדלת ולנעול אותה.

תנו לו חמש דקות והוא ידפוק על הדלת. תסמכו עליי, אני אומנם לא מכירה אותו כלכך הרבה זמן אבל זה יקרה.

1...2...3...4...19...20...24...30...35...38...42...49...70...98...159...187...215...267...300...

ספרתי את השניות, תהרגו אותי, אני משועממת מידי.

אוקיי עברו 6 דקות. אולי טעית-

דפיקה בדלת.
נע, תשכחו ממה שאמרתי. 

"אני מבין שפגשת את אחותי," הוא ציחקק, הא! אמרתי לכם שזאת אחותו! אין אין אני גאונה. שש תנו לי לעוף על עצמי.

"באמת התכוונת להסתתר פה כל האימון? באמת חשבתי שתבואי לעודד אותי ולתמוך בי, לא להתחבא בשירותים." מה שכאב יותר מהכל היה שהוא נשמע באמת פגוע, ואני מבינה אותו, גם אני הייתי נפגעת. במיוחד כשאני מדברת איתו דרך דלת.

אז פתחתי אותה ונאנחתי, מה אני אגיד לו? מצטערת אבל המאמן שלך די כעס עליי אז תמשיך ללכת לבד לאימונים? לא. באמת רציתי לבוא. רציתי לראות איפה הוא עובד, איך הוא מתאמן, אם זה באמת באמת מסוכן או שזה בקטנה.

"נראית כלכך שמח שבאתי ולא רציתי פשוט ללכת...אבל..." עצרתי, אני בעצם לא יודעת אם היא סיפרה לו או לא. "היא סיפרה לי," כמובן שהיא תספר... "מה זה משנה מה הוא אמר לך? אני רוצה שתהיי פה בין אם הוא ירצה או לא, ולך זה לא אמור להזיז."
"אני יודעת. תאמין לי, אבל הוא אמר שככה זה מתחיל, שלא מגיעים יום אחד ואז פשוט לא מגיעים חודשיים ומפסידים ויורדים ליגה או מה שזה לא יהיה, ובגללי לא באת אתמול ואני פשוט לא רוצה להיות הסיבה שתידרדר פתאום ושכל הקריירה שלך תי-"
"זה כלכך בולשיט. איז, תפסיקי להגיד את זה, זה לא היה בגללך שלא באתי לאימון אתמול, יכולתי לא ללכת אחריך ויכולתי להשאיר את זה לבנים וללכת לאימון, זאת הייתה בחירה שלי ללכת אחרייך ולחפש אותך, כי את חברה שלי והשותפה שלי ופיספסתי אימון אחד, זה לא אומר שאני עכשיו אוותר על הקריירה שלי כדי לחיות חיי הוללות." אוקיי אני חייבת להודות שצחקתי כשהוא אמר חיי הוללות.

"אבל הקריירה זה מה שנותן לך את חיי ההוללות לא?" הסתכלתי עליו במבט מטריד. לא ככה. נו נכון יש בוואטסאפ את האימוגי המטריד הזה שכאילו נותן לך מבט של "עשית את זה נכון? שובב"

(חייבת לציין שכתבתי את זה ב4 לפנות בוקר אז אנא הבינו את חומרת מצבי.)

את יודעת שהכותבת לא אמורה באמת להיות בסיפור עצמו נכון? את פשוט צריכה לכתוב את נקודת המבט שלי ולשתוק. בלי סוגריים.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

יאיי היא שתקה.

(לא, אני פשוט מתכננת את המוות שלך בפתק אחר.)

מה רע בסוגריים? זה מוסיף צבע לחיים! טעם לחיים! סוגריים והערות שוליות זה מדהים.

כן...איפה הייתי?

טוב איבדתי את זה. אני פשוט אמשיך לספר בפרק הבא מה קרה אחרכך. ספוילר אלרט: הוא מתפשט. עירום מלא.