בוערת כמו אש סגולה

מה הקטע עם השלשלאות והנשמות?

לפחות עכשיו ויולט הבינה את חשיבותה של התלבושת המוזרה שהאש לא הצליחה להשמיד. 

ויולט העיפה מבט לעבר רובין הקפואה שעמדה על הגשר. היא לא הביאה תגבורת או משהו? תהתה.

כאילו קראו את מחשבותיה  שני פסלים בתנוחת קפיצת ראש נפלו דרך הרחב חור שהיה בתקרה, אחד עשוי כסף והשני ארד.

כשוילוט התרכזה בהם היא שמה לב לפנים המפוסלות שלהם שנראו אנושיות ומוכרות להחריד, ולבגדים בשחורים שלבשו הפסלים. אחד מהם, פסל הכסף ניסה להתקדם לעבר רובין שהייתה מכוסה כולה קרח ואילו פסל הארד הטיח אגרופים באלה שתקפו את יולט. 

בסופו של דבר פסל הארד הצליח להגיע לויולט שפערה את פיה בתדהמה. כעת היא שמה לב לצורת פניו העגלגלות ולקרניים הקטנות שקורעות את הבגדים השחורים שלבש הפסל. "ליאון?" היא שאלה וכמעט גרמה לכדור האש שלה להחטיא את מטרתה, שהייתה נערה שיצרה סביבה מעגלים עשויים חומצה בעלת תלתלים תכולים בעלי גוונים זהובים שנתנו לה מראה קסום.

"אחר כך. אני צריך שתבעירי אש מתחת ליד שלי." הורה לה והושיט את ידו קדימה. 

ויולט הניחה את ידה תחת ידו והבעירה אש שחיממה את הארד במהירות. "איך אתה עושה את זה? כאילו, הארד, ולמה לא להיות רגיל-" 

ליאון השתיק אותה וענה על שאלותיה במהירות. "כשנסיים עם המקום הזה אני יכול ללמד אותך את הטריד הזה, ואני לא יכול להיות בגוף רגיל עכשיו כי אם אני אעשה את ה בוקס ישתלט עליי." הוא אמר ומשך את ידו. "ועכשיו, אנחנו צריכים ממך טובה. תלחצי על הפס האדום בתלבושת שלך."

ויולט הטתה את ראשה בעוד היא בועטת בנער שידיו היו עשויות עץ. "איזה פס אדום?" היא שאלה.

ליאון נאנח והצביע לה על נקודה מסוימת בשרוול בעוד ויולט הנדהמת מתחילה לקלוט פס אדום בוהק וארוך שעבר לאורך כל התלבושת.  ויולט לחצה על הפס ושחררה צווחה קטנה כשהתלבושת השתנתה לתלבושת מוזרה- אוברול ארוך עם קסדה שקופה.

"ועכשיו," התחיל ליאון להגיד ותחב לידה שלושה פנינים שחורות וויולט הופתעה מכך שהיא שומעת אותו מצוין אפילו עם הקסדה. "את צריכה לקפוץ לאגם הזה ולמצוא את שלושת הנשמות, שלי של דאנקן ושל רובין." הוא הורה.

"אבל-"

"זה החלק שלך בעסק הזה את יודעת, אם תכשלי אנחנו אבודים." הוא קטע אותה ותחב לידה הפנויה שמשייה ארוכה- זהה לזאת שרובין החזיקה. "בהצלחה." אמר לה וללא שנייה נוספת פתח בריצה ועקף את דאנקן שהדף מאגים בחצי מתכת שיצאו מידיו.

הוא הניח את ידיו על פניה של רובין והקרח שהיה עליהן הפשיר במהירות.

רובין נשמע נשימה עמוקה וכנראה בלי כוונה הפוני שעל מצחה עף מעלה, מה שלדעת ויולט נראה ממש חמוד.