(Wo)Men Only - Completed

Chapter 15

אני מגיעה למדרגות במהירות.

אני אוחזת במעקה ויורדת במהירות במדרגות, מעיפה את שיערי אל מאחורי כתפי.

אני מתחילה לשחק בקצוות שיער, ממש בקצה בלונדיני בהיר מאוד.

אני מגיעה לקומה הראשונה של הבית הגדול.

אני עוברת את סבסטיאנו, לא מתייחסת לקיומו וחוטפת את הטלפון שלי מהשולחן. אני לוקחת תיק שחור קטן התואם לסיכה, לשמלה ולנעליים ולשם דוחפת את הטלפון שלי. אני מסובבת את ראשי לכיוון סבסטיאנו. ״יותר טוב?״ מילותיי יוצאות בקול מזלזל.

הוא מחייך ומהנהן, מביט בי באותו מבט מוזר.

הוא פשוט אדם מוזר ואידיוט. אה, וגם מתנשא ושחצן. יש לי עוד כמה כינויים שאני לא אציין, כי אם אתחיל, זה פשוט לא ייגמר.

אני פותחת את הדלת ומשאירה אותה פתוחה.

מה עשיתי רע שאני צריכה להיתקע עם היצור השוביניסטי הזה כל כך הרבה זמן בתוך מקום סגור וקטן?

--

אנחנו נכנסים לרכב של סבסטיאנו. הרכב שלו שחור, נקי ודי מרווח.

אני סוגרת את הדלת אחריי. אני יושבת במושב לידו.

הוא מתניע ומיד אחר כך מתחיל לנסוע אל עבר מקום הפגישה שלנו, מה שעומד לקחת די הרבה זמן, אני מניחה.

אני נזכרת בחיסול הראשון שביצעתי בעצמי.

הוא היה גבר בעשור הרביעי לחייו, אני מניחה.

למרות גילו הצעיר יחסית, שיערו כבר התחיל להאפיר והייתה לו כרס שמנמנה. הוא תמיד דאג להראות שיש לו כסף רב ועוצמה בעולם התחתון. אבל האישיות שלו... טוב, היא הייתה זוועתית.

הוא אנס, השפיל ורצח נשים ונערות רבות. הוא הרס חיים רבים של יותר מדי אנשים - חפים מפשע, למעשה - ושמתי אותו למטרה הראשונה שלי: לחיסול הראשון שלי.

תמיד דגלתי בזכויות נשים, בעיקר בתור אשת מאפיה אחת ויחידה. אבא גם כן דגל בכך, בעיקר כאשר הוא גילה שהולכת להיוולד לו ילדה, בת בכורה, לא בן. הוא אוהב את אימא אהבת נצח, כך שברגע שהתאהב בה, הוא מיד שם לו את זה למטרה: לדאוג לנשים ולזכויותיהן.

בכל מקרה, החיסול הראשון שלי היה כאשר הייתי בסך הכול נערה טיפש-עשרה, בת שש-עשרה. הייתי צעירה, אבל כבר ידעתי אז, כבר מאותו גיל, מה אני עושה.

לאותו גבר היו/יש שני ילדים, שני בנים, ליתר דיוק. אחד היה באותו זמן בן חמש-עשרה. כיום הוא בן תשע-עשרה. השני היה בן שלוש-עשרה. כיום הוא בן שבע-עשרה. האחד בן התשע-עשרה כיום מתפקד כאחד החיילים הטובים, החזקים והאמינים ביותר שלי. האחד בן השבע-עשרה עדיין לומד - כמובן, בלימוד ביתי שאני מממנת -, ובעתיד - כאשר יחגוג שמונה-עשרה - הוא יהפוך לאחד החיילים שלי. לאחד משלנו.