נ.מ כללית
אור השמש שנכנס לחדרו העיר אותו משנתו העמוקה והוא ממש התעצבן על כך...
לא עברו 3 דקות מאז שפתח את עיניו וכבר נשמעו בדלת דפיקותיה של אימו שבאה כדי להעיר אותי לבית הספר "טאהיונג קום חמוד שלי אתה תאחר לבית הספר, אל תשכח שאני נוסעת לחודשיים היום כדי לעבוד ואתה תיהיה לבד אז קום ותגיד לאמא שלך להתראות לפני שאני אלך בלי לומר מילה"
נ.מ טאהיונג
שמעתי את אמא שלי פותחת את דלת החדר ומזכירה לי שהיום היא הולכת לחודשיים שלמים!
אני שונא להשאר לבד אבל לפחות יש לי את חברי הטובים ג'ימין והובי, אני אף פעם לא עצוב כשאני איתם
"בוקר טוב אמא אני כבר קם" אמרתי לה והיא היהנה ויצאה מהחדר, אומרת לי שהיא מחכה לי למטה.
קמתי מהמיטה לכיוון האמבטיה כי לשטוף את פניי ולהתארגן לבית ספר, לבשתי היום חולצה לבנה פשוטה וג'נס שחור שג'ימין קנה לי בטענה שהוא ממש מחמיא לי מאחורה... הוא כחול כלכך! שמתי את הנעליים שלי וירדתי למטה למטבח כדי לומר לאימי להתראות לפני שהיא הולכת "אמא אני אתגעגע מאוד,את תנסי לחזור הכי מהר שאת יכולה נכון?" "בטח שכן טאהיונגי אני יודעת שאתה שונא להשאר לבד אבל לא יכולתי לסרב לבקשה של הבוס שלי כי יש בזה הרבה כסף ואתה יודע שאנחנו צריכים אותו" "כן אני יודע אמא"
" ילד יפה וחכם שלי השארתי לך כסף במגירה שיספיק לך לקניות של בגדים,אוכל,ובזבוזים"
"תודה אמא אני אוהב אותך" "גם אני אותך ילד שלי, ועכשיו אני חייבת לצאת" היא נשקה ללחי שלי,לקחה את התיק והמזוודה שלה והלכה לדלת"לתראות יפה שלי" ויצאה מהבית.
לקחתי את התיק שלי ויצאתי לכיון בית הספר, ובשניה שנכנסתי בשער מישהו קפץ עליי והפיל אותי על הריצפה "בוקר טוב טאהטאה!!!" את הקול הזה אני יכול לזהות מקילומטרים " בוקר טוב גם לך נבלה"
"יאאא למה ככה אתה יודע שאתה מת עליי" הוא אמר בגאווה " אני מת ממך אולי, עכשיו תעזור לי לקום ונלך לכיתה כבר אני חושב שהובי כבר מחכה לנו שם" "אוקיאוקי סליחה באמת שאני מתרגש לראות אותך"
הוא הושיט לי את ידו ועזר לי לקום והלכנו יחד לכיתה, למי שלא יודע אני וג'ימין לומדים כבר באונברסיטה ואנחנו בני 22, הוא יותר גדול ממני בחודשיים הנבלה הזה.. הובי גדול משנינו הוא בן 24 אבל הוא מתנהג כמו ילד קטן וזה ממש חמודדד בחיים שלי לא ראיתי יד עם כלכך הרבה אנרגיות כמוהו.
נכנסנו לכיתה והובי ישר קלט אותנו וסימן לנו לבוא אליו וזה מה שעשינו " בוקר טוב טאה, בוקר טוב ג'ימיני" הוא אמר עם החיוך הכובש הרגיל שלו "בוקר טוב הובי" אמרתי לו בחיוף " טוב כןכן בוקר טוב אבל יש לנו בעיה יציניתתתת" כרגיל ג'ימין והדרמות שלו "כן ג'ימין מה עכשיו?" שאלתי אותו עם מבט מיואש "היום זה ליל כל הקדושים ואין לנו תחפושת!!" " מה לעזזל!!? ליל כל הקדושים היום???" שאלתי מופתע "כן גאון אתה מממש מנותק בזמן האחרון נכון.." ג'ימין צחק והובי מיד אחריו " סליחה באמת שייתי עסוק בלחשוב על איך אני שסתדר בלי אמא שלי לחודשיים שלמים!" "הכל טוב יש לנו מספיק זמן כדי לחשוב למה להתחפש" הובי אמר בשניות מרגיע את ג'ימין. המרצה שלנו נכנס והודיע על תחילת השיעור, הובי וג'ימין התיישבו ביחד ואני שולחן מאחורה לבד.
**********************
סוףסוף נגמר היום הארוך הזה חשבתי שאני אמות אם המרצה הזה היה אומר עוד מילה אחת!
אני,ג'ימין והובי יצאנו מהאונברסיטה לכיון הבית שלי ושי ג'ימין ( אנחנו גרים אחד ליד השני) ובדרך הוא והובי רבו למה מתחפשים
"רוחות רפאים"
"לא זה מפחיד מדי! מה עם פרחים?"
" לא מה אנחנו תינוקות?? טאה מה אתה אומר" הובי שאל אותי ובשיא הכנות אני ממש עייף ואין לי כוח לצאת היום אז אני חושבת שאני אשאר בבית היום.. " זה לא כזה משנה לי ובכל מקרה אני חושב שאני לא אצטרף השנה אני ממש עייף אז אני אלך לישון מוקדם היום ואשאר בבית" ובשניה שאמרתי את זה ג'ימין פער את עיניו בהבעה מפוחדת " א-אתה ל-לא יכול להשאר בבית בליל כל הקדושים! זה אסור! אתה רוצה ש-שהוא יבוא אלייך???" הוא שאל אותי,לא מפסיק לגמגם "מיזה הוא לעזזל ג'ימיני על תגיד לי שאתה מכוון למיתוס הזה על היצור שיוצא בליל כל הקדושים כדי להעניש את מי שלא חוגג ויוצא החוצה מחופש..." כמעט וצחקתי אם לא הובי היה מצטרך ואומר לי שכל העניין הזה לא מצחיק ושבאמת יש אנשים שנעלמו מהעיירה שלנו אבל אני רק צחקתי ואמרתי שזה הכל שטויות ואני לא מאמין בזה "איך שאתה רוצה, ביי טאהטאה" "ביי טאה ניפגש מחר" הוא והובי אמרו לי כשהגעתי לביתי"ביי לכם תהנו היום" חיבקתי אותם ונכנסתי לביתי.
עברו כמה שעות שבהן הספקתי לנקות את הבית,להכין לאכול,להתקלח ולעשות את העבודות שלי שקיבלתי מאונברסיטה.
כבר החשיך בחוץ וראיתי ילדים שמתחילים לצאת מהבית שלהם מחופשים ועם סלסלאות בידיהם, ממש אין לי כוח לזה אמרתי לעצמי והלכתי לנעול את דלך ביתי כי לא היה לי כוח לפתוח אותה כל 3 דקות ולשמוע 'תעלול או ממתק' ואני יכול להשבע שכשהסתכלתי מהחלון לעבר הילדים ראיתי תמות לבושה שחור מסתכלת ישר אליי, עברה בי צמרמורת מוזרה, מיצמצתי והדמות נעלמה כלא הייתה 'אוקי להירגע אתה בטח מדמיין.. כי מדמיין' הרגעתי את עצמי והלכתי לחדרי לראות קצת טלווויזיה לפני שאלך לישון ולא יכולתי להפסיק לחשוב על מה שג'ימין והובי אמרו לי היום, הרי אין מצב שזה אמיתי נכון? וככה אני יושבת כבר שעתיים במחשמול הטלוויזיה כשלפתע אני שומע דפיקות בדלת,
הסתכלתי על השעון וראיתי שהשעה כבר 12:00 בלילה 'מי לעזזל יבוא אליי ב12 בלילה!?!
קמתי ופתחתי את הדלת וכמעט צרחתי כשראיתי שזאת אותה דמות שחורה שראיתי מסתכלת עליי,
בלי לחשוב פעמיים סגרתי את הדלת או לפחות ניסיתי כי הוא שם את רגלו ודחף את הדלת בניסיון להכנס לביתי "מי אתה" צעקתי מבוהל, עדיין מנסה למנוע ממנו להכנס אבל הייתי חלש לעומתו והוא הצליח לדחוף אותי ולהכנס בעוד אני נפלתי על הריצפה והתחלתי לרעוד.
"מ-מי את-אתה ?" שאלתי מגמגם , לשניה הוא פשוט בחן אותי בכף רגל ועד ראש ואז פשוט חייך חיוך ממזרי והתקדם אליי ועוד אני מתחיל לזחול אחורה " מי אתה לעזזל ומה אתה רוצה ממני" שאלתי שוב, צופה בחיוכו גדל " אתה תגלה ממש עוד מעט" הוא לחש וקולו העביר בי צמרמורת ממש לא נעימה "ת-תרחק ממני" המשכתי לזחול אחרוה עד שגבי נתקע בקיר והוא התקופף אליי ושלח יד אל פניי רציתי להזיז את ראשי לאחור אבל רק נתקעתי בקיר והוא התחיל ללטף את פניי " יש לך פנים יפות כלכך" הוא לחש ואז החל להתקרב אליי עם ראשו "מ-מה א-תה עו-עושה" שאלתי והתחלתי לזוז במטרה להתרחק ממנו אך הוא תפס אותי והחזיק אותי במקומי בלי יכולת לזוז "אל תזוז ותן ל י לטעום ממך שניה" הוא לחש לי באוזן וחייך " ל-לאאא מה אתה עושה תתר-חק ממני בבקשה" "לא יעזור להתחנן, אתה לא יכול להתנגד לי" ועם המילים האלה הוא נפל על שפתיי הבתולות באגרסיביות, מנשק אותי מחוזקה בעוד אני רק מנסה להשתחרר, הוא נשך את השפה התחתונה שלי וצעקתי בכאב והוא ניצל את זה והחדיר את לשונו "~מממ אתה טעים כלכך~" הוא לחש לתוך שפתיי והחל לשחרר את האחיזה בידיי כדי להכניס אותם לחולצתי וניצלתי את זה כדי לדחוף אותו ולרוץ למעלה לחדרי, שמעתי אותו צוחק וקם באיטיות בעודו מסתכל עליי ומתחיל ללכת אחרי "אתה יכול לנסות לברוח ממני זה כלכך חמוד" הוא צחקק
נכנסתי לחדרי והתחבאתי בארון, עוצר אפילו את הנשימה שלי ומציץ כדי להסתכל איפה הוא, שמעתי את דלת חדרי נפתחת ואותו ראיתי נכנס פנימה, מתחיל לסרוק את החדר עם עיניו האפלות בחיפוש אחרי פתאום הוא נעמד באמצע החדר והתחיל צחוק כמו מטורף, התחלתי לבכות בשקט,מקווה שהוא לא ימצא אותי אבל כל התקווה הזאת מתנפצת ברגע שאני מציץ שוב מהארון, רואה אותי מסתכל ישר עליי ופה... טוב פה כבר הבנתי שהלך עליי.
***********
אז סיפור ראשון שלי אחרי הרבה זמן אני סוף-סוף חוזרת לכתוב!
מקווה שתאהבו ואם אפשר לשים לי הצבעה ותגובה כדי שאני אדע מה אהבתי ומה פחות כדי שאשתפר בשבילכם אני ממש אשמח אם תגידו לי
בפרק יעלה מחר מקווה שאהבתםםם❤️❤️❤️❤️