נ.מ ג׳ני:
מארק שלח לי הודעה "שלב 2 הסתיים בהצלחה, המלאך רוצה לפגוש את הדאדי שלו"
עיסיתי את הרקות בייאוש, וגיחכתי בקול, הוא התעקש לתת לוס ולאש שמות בדויים כשאנחנו מדברים עליהם בטלפון, והוא התעקש שהם גם יהיו מלאך ודאדי.
הלכתי לדלת חדר האמבטיה בחדרו של ג׳וס שאליה ג׳וס נכנס לפני כמה דקות כדי להתקלח "היי ג׳וס? שלב 2 הסתים, אתה מוכן לשלב 3?"
שמעתי את ג׳וס מחליק במקלחת וצועק בקול שבור וצרוד של ילד בר מצווה "כן? לא? לא יודע?" החנקתי צחוק וכיסיתי את הגיחוך שלי בשיעול לפני שדיברתי שוב "הוא שאל לגבייך אתה יודע?" הדלת נפתחה במהירות
ג׳וס הסקרן שכנראה שטף מעצמו את כל הסבון בשנייה ורץ החוצה נוטף מים, מהדק מגבת מסביב לגופו התחתון, למזלי.
"מה הוא שאל?" ג׳וס שאל בזמן שהוא חיטט בארון שלו, יודעת שייקח לו לפחות שעה לבחור מה ללבוש בפגישה עם אש.
"הוא רוצה לראות אותך..." ג׳וס הפסיק לחטט בארון, שומעת מלמול שקט "גם אני" הלכתי לעמוד לידו מול הארון "גם אתה רוצה לראות את עצמך? הנה" הצבעתי על המראה הגדולה שהייתה בחדרו גורמות לו לחייך בעדינות, ידעתי שהאווירה מאוד כבדה ולחוצה בשבילו, ניסיתי לעודד אותו פה ושם שגם שלב 3 יעבור בהצלחה.
נ.מ מארק:
"מה אני אמור ללבוש?!"
"לא יודע!"
"אין לי חליפה או משהו!"
"גם לי לא!"
.... כן. אש לחוץ. והוא הדביק אותי בלחץ שלו. אחרי שסוף סוף סיימנו למרוח אחד כל השני בלחץ הסתכלנו יחד על ערימת הבגדים שהייתה מפוזרת על הרצפה
"אז... מה עושים?" אש שאל מהדק את השמיכה, שכבר הפכה לשלו, על כתפיו.
דחפתי שתי ידיים לתוך ערימת הבגדים מוציא סקיני ג׳ינס שחור וחולצה שחורה
"הנה"
אש הסתכל בחשש על הבגדים ואז עליי
"זה לא יותר מדי קאז׳ואל?"
גלגלתי את עיניי, דחפתי אותו אל חדר האמבטיה ושמתי את הבגדים בידיו "תתלבש. עכשיו."
מסתכל על השעון שמתקתק
17:41
יש לנו עוד 20 דקות.
~~~~~~~~~~
אני ואש חיכינו בפארק עירוני שאני וג׳ני קבענו עליו בשנייה האחרונה.... כן לא היה לנו מספיק זמן להזמין מקום במסעדה, אבל יש פה מספיק אור כדי לראות אחד את השני וזה קרוב לבית שלי ולבית של ג׳וס
אוטו אדום חנה מול הפארק, שאפילו אני, שלא מכיר את ג׳ני המון זמן יכול לנחש שהוא שלה, אש עמד ויישר את החולצה שלו
גם אני נעמדתי "הכל יהיה בסדר" אמרתי בקול רם, לא רק בשביל אש, אלא גם בשביל עצמי.
נ.מ ג׳וס:
פתחתי את דלת האוטו יוצא ממנה במהירות, מסתכל קדימה רואה את המלאך שלי, מסתכל קדימה בעיניים נוצצות התחלתי ללכת אליו במהירות, מתלבט אם להגביר את המהירות ופשוט לרוץ
אבל כנראה שלא הייתי צריך, אש רץ אליי במהירות, פתחתי את ידיי בחשש מצפה לחיבוק המוכר של הצעיר ממני, לא מצפה לכאפה על לחיי ועוד יותר לא מצפה לחיבוק החזק שבא מיד אחרי
"מאנייק התגעגעתי..." הוא מלמל מהדק את החיבוק סביבי, ואני מיד חיבקתי אותו בחזרה אוחז את גופו שאני כל כך אוהב בחוזקה מריח את הריח המרגיע שלו שמילא את אפי "גם אני התגעגעתי מלאך שלי... כל כך... אני מצטער בייבי, כל כך מצטער... אני מקווה שתסלח לי.."
אש הסתכל עליי בעיניים נוצצות "אני... סולח" הדמעות שנאגרו בעיני זלגו מהן בהקלה.
אש אחז בפניי ואמר "תנשק אותי ג׳וס."
לא היה צריך להגיד לי פעמיים , תקפתי את שפתיו הורדרדות שכל כך התגעגעתי להרגשה הרכה שלהן על שפתיי וגופי
"אני אוהב אותך אהוב" אמרתי אל תוך הנשיקה
הרגשתי אותו מהדק את האחיזה בי עוד יותר גורם לצמרמורות של געגוע למלא את גבי
"גם אני אוהב אותך, כל כך" הוא אמר בחזרה גורם גם לי לאחוז בו בחוזקה יותר ולחייך אל תוך הנשיקה.
שלב 3 עבר בהצלחה
אלוהים. אני לא מוכן לשלב 4.
נ.מ אש:
ניתקתי את הנשיקה, רואה את הפרצוף המוכר של ג׳וס, אוחז בפניו בעדינות ומלטף את האזור הרגיש מאחורי אוזניו "אתה כאן.. אל תגרום לי לעזוב שוב" לחשתי, הוא הנהן אוחז גם בפניי עם ידיו החמות "אתה כאן מלאך שלי... אל תעזוב אותי שוב"
הוא ניתק את החיבוק, מחזיק בידיי "פאק אני לא מאמין שאתה באמת כאן" הוא אמר בקול הרך שלו שגורם לי להפוך לפודינג
הוא הוציא את טבעת ההבטחה שהשארתי אצלו בבית מהכיס שלו גורם לי להרגיש קצת רגשות אשמה
"אתה שברת את ההבטחה שלך, עזבת אותי..."
אני הסתכלתי הצידה עוצם את עיניי בחוזקה "אני מצטער, היה יותר מדי רגשות ופשוט זה ממש כאב ולא חשב-" פקחתי את עיניי והסתכלתי קדימה.
רואה את ג׳וס כורע על ברך אחת, גורם ללב שלי לקפוץ במקום "אתה מוכן להבטיח לא לעשות את זה עד שנמות יחד?" הקול שלו היה כל כך מרגיע,
הרגשתי דמעות של שמחה נוזלות על לחיי "א-אני, זה-?"
הוא הנהן ושאל בצורה שרק אני אוכל לשמוע "אתה רוצה להתחתן איתי?"
הנהנתי במהירות נותן לו להחליק את הטבעת לאצבע, מרגיש אותה ממלאת את המקום החסר באצבע, והמקום החסר בלב.
וזה - באמת הסוף.
הערת כותבת:
וואו, וואו, וואו
חמישה חודשים? ארבעה חודשים? מאז שהתחלתי את הסיפור הזה.
תמיד היה לי חלום כזה לפרסם משהו שאני כותבת, אבל תמיד היה לי את החשש שלא יאהבו את זה, או שאפילו לא יקראו את זה
אבל אתם... כולכם.
לגמרי עברתם את הציפיות שלי
אני עוד זוכרת שיום אחד ראיתי שיש לי 100 צפיות והייתי כזה, יש!
והיום, עם קצת יותר מאלפיים צפיות, אנחנו כאן יחד.
אני רוצה להודות ל crazysomeone0
שבשיחה רנדומלית שבה הצעתי בצחוק שאני ארשום פאנפיק עליו ועל ג׳וס, הוא עודד אותי לעשות מהבדיחה הזאת משהו אמיתי
ולכם, כל הקוראים, שתמיד משאירים תגובות מתוקות שמחחממות לי לא רק את הלב, את כל הגוף, אפילו אם אתם לא משאירים תגובות קבועות, תודה, שקראתם, הגעתם עד פה להגיד שלום
לסיפור הזה יהיו אפילוגים בהמשך, ואני לא אעלם, אני תמיד כאן אם אתם צריכים עצה, או סתם אוזן קשבת או אפילו תזכורות קבועות לשתות מים 😂
זאת לא פרידה, רק צעד להתחלה חדשה(אני: הופכת למורה לחינוך)
אוהבת, אני.