פוב לואי:
התעוררתי לצד הארי, כמו שאני כל כך אוהב...
פאק כמה שאני אוהב את זה.
״אבא!!״ שמעתי את הצעקה ונבהלתי... אוי.
״טומי?״ הארי שיפשף את עיניו והביט בטומי שעומד בפתח הדלת.
״יום ראשון בגן החדש! צריך לקום!״ הוא ממש כמוני!
״בוא נלך להתלבש טומי!״ אמרתי לו...
טומי, כן, ככה קראנו לילד שלנו, אנחנו באמת אהבנו את השם הזה,
ואת הלב מאבן תלינו מעל המיטה של טומי ורשמנו מעל זה את השם שלו,
את השם שלו ושל הלב.
הוא באמת הלב שלי ושל הארי...
״היום אני בר גרייס ואיזבל קבענו לשחק ביום הראשון בגן!״ טומי סיפר לי והוריד את חולצת הפיג׳מה שלו.
גרייס זו הבת של נייל והילארי, בר זה הבן של זאין וליאם הם עשו פונדקאות כמונו, וגם אמנדה ואפריל, יש להן את איזבל.
״אני מתרגש בשבילך טומי! במה תשחקו?״
״שאנחנו כולנו ביער ואנחנו מנסים לברוח! כמו הסיפור שאתה ואבא הארי כל הזמן מספרים לנו!״ צחקתי ממנו... הוא לא יודע שזה סיפור אמיתי כמובן, אבל שיגדל עוד נספר לו.
״אמנדה ואפריל יבואו לכאן לאסוף אותך בסדר? אני אעיר את אבא הארי שיכין לנו אוכל״ אמרתי לטומי ונשקתי לראשו, הוא חייך חיוך מתוק כזה ועיניו הירוקות שמזכירות את הארי.
הלכתי לכיוון החדר שלי ושל הארי ונשקתי לראשו של הארי, הלכתי למיטה ועטפתי אותו בידיי.
״בוקר טוב גריני...״ הכיוני לא הלך, ולא ילך.
״מה קרה.. איפה טומי?״
״זה בסדר... הלבשתי אוצו ועוד מעט אמנדה ואפריל יבואו לאסוף אותו, איך אתה?״ שאלתי אותו והוא הסתובב אליי, מחייך ומשפשף את עיניו.
״טוב מתמיד״ הוא אמר ונשק לשפתיי, הוא חיבק אותי ומשך אותי חזרה למיטה.
״אתה צריך ללכת להכין לטומי אוכל״ אמרתי בזמן שהוא מוחץ אותי לחיבוק.
״לטומי או לך?״ הוא צחק וסטרתי לכתפו.
״גם וגם!״ אמרתי והוא צחק, הזיז את השערה שנפלה על פניי וחייכתי אליו.
״אני כבר אקום״ הוא אמר לי ונישקתי שוב את שפתיו.
״אבא! דופקים!״ שמעתי את קולו של טומי ומיהרתי לרדת במדרגות.
״אני פותח...״
״לואי!״ אפריל חיבקה אותי ועל גבה התיק הורוד של איזבל.
״אל תשכחי, אמא אפריל תחזור לאסוף אותך בארבע, ואת לא מעקבת אותה!״
אמנדה אמרה לאיזבל והדגישה עם אצבעתה, איזבל הינהנה ומיהרה להיכנס לבית שלי ושל הארי, היא וטומי צחקו והתחילו לדבר.
״איפה הארי?״ אפריל נאנחה והבטתי למעלה.
״עדיין ישן, הוא חייב לקום ולהכין לו אוכל, פעם שעברה שאני עשיתי את זה טומי קיבל קילקול קיבה...״
״זה קרה גם אם איזבל...״ אפריל נזפה באמנדה.
״מ-מה?! זו את שקנית שמנת מקולקלת!״ היא אמרה וצחקתי.
״אבל אני עדיין אוהבת אותך״ אפריל אמרה ונשקה לאמנדה על הלחי.
״בוקר טוב לכם״ הארי ירד במדרגות והוא היה ללא חולצה... לעזעאל הוא נראה כה טוב.
״אבא הארי אפשר בבקשה פנקייקים?״
״בטח״ הוא אמר לטומי וחייכתי אליו.
״בכל מקרה, איפה זאין וליאם? וגם נייל והילארי, הם כבר הביאו אותם?״
״כן, הם דיברו איתי, עדיין נפגשים היום כן?״
״ברור!״ אמרתי וראיתי את הארי הופך את הפנקייקים על המחבת.
התקרבתי אליו וחיבקתי אותו מאחורה, נשקתי לו לצוואר והוא חייך, הגומות שלו בלטו ונשקתי ללחי שלו.
״תיכנסו!״ אמרתי לאפריל ואמנדה שמדברות בפתח הדלת.
הם התיישבו ושיחקו עם טומי ואיזבל.
הארי סיים את הפנקייקים וגנבתי אחד, הוא נזף בי וצחקתי.
״טומי, איזבל, בואו קחו!״ הארי אמר והם רצו לכאן.
״תודה דוד הארי!״ איזבל אמרה ושערה החום היה על פניה אז אפריל הזיזה אותו, איזבל מאפריל, אבל אני בטוח ששניהן מאד מחבורות אליה.
״בואו נצא!״ אפריל ואמנדה לקחו את טומי ואיזבל ונפפנו להם לשלום.
הן יצאו והארי בחן אותי...
״זה רק אנחנו״ הוא אמר וגילגלתי את עייני.
״אין סקס״ אמרתי לו והוא גילגל את עיניו.
״בחייאת לואי לא עשינו את זה חודשיים!״ הוא אמר וצחקתי.
״אולי רק... רק קצת״ אמרתי ונשקתי לו לשפתיו.. הו פאק...
״כן.. קצת..״
הוא העביר את ידו בגבי והכניס לידבני, הוא לחץ עליי וזה גרם לי לפלוט גניחה קטנה...
״פאק״ הוא גנח ונישק את שפתיי
הורדתי את חולצתי והוא כבר ללא חולצה..
הפשטתי במהירות את מכנסיי והוא מצץ את צווארי, הרגשתי את הגניחה חונקת את גרוני ויוצאת מפי.
״שכחנו משהו!״ שמענו דפיקות על הדלת וקפצתי מבהלה.
״לעזעאל...״
״פשוט תן להם להיכנס״ צחקתי והחזרנו את הבגדים.
״סליחה.. התיק של איזבל״ אפריל לחשה ולקחה אותו מהשולחן, היא יצאה וסגרה את הדלת, צחקתי למראה הארי המיואש ופרסתי את ידיי.
״אני כבר לא מושך אותך?״ שאלתי והוא צחק.
״בוא נתארגן לבית קפה וזהו״ הוא צחק ונשקתי לשפתיו...
אני אוהב אותו כל כך... הוא הגריני שלי, ותמיד יהיה.
***
הגענו לבית קפה, כל יום שלישי אנחנו הולכים לבית קפה, כולנו יחד.
זאין ליאם נייל הילארי אפריל ואמנדה.
כולנו.
התיישבנו שם וצחקנו, הרגשתי שהכל כמו פעם, לואי היה נראה כל כך חמוד, הוא לא השתנה.
״ואתם זוכרים שזאין היה אוסר עליו סקס?! לעזעאל הוא וליאם לא הפסיקו להזדיין!״ אמרתי וכולם צחקו
״זה ממש לא נושא לשיחה!״ זאין אמר והמשכנו לצחוק.
״זה היו זמנים...״ נייל אמר וצחקתי.
״אתה מתנהג כיאלו אתה בן מאה״ לואי אמר לו והוא צחק.
״אני מרגיש ככה״ הוא אמר וכרך את ידו סביב הילארי ונישק לראשה.
״באמת עברנו הרבה...״ הילארי אמרה, שחושבים על זה, כן היא לגמרי צודקת.
הסתכלתי על לואי ופשוט חייכתי אליו, הסתכלתי וראיתי שהוא יושב, צוחק, הוא מאושר, יש לו הכל, אני מקווה, אני רק רוצה לגרום לו אושר כל חייו.
נכנסתי לגרין פורסט בידיעה שאני חייב לצאת משם.
עכשיו... הייתי רוצה רק עוד פעם אחת להיות עם לואי באגם הזה...
אני אוהב אותו , ושום דבר לא יכול להפסיק את זה.
_______________________
היה לי כיף לרשום את הפאנפיק הזה, מקווה שנהנתם ותקראו את הפאנפיק הבא שלי!☝🏻
הןא עדיין לא יצא אבל הוא יצא בקרוב...🤫
איי לאב אותכם מאד🤧
תודה לכם על ההצבעות והתגובות❤️
גרינים שלי😩