כולם בחדר ישבו צמודים למחשב מנסים לחפש כל פיסת מידע שאפשר למצוא. הפקודה דרשה כך ואסור להפר אותה. כחמישים אנשים יושבים במקומות שונים מנסים לאתר.
״מצאת משהו?״ ג׳ונסון שאל ״אני חושב..״ מאילו הסתכל על ג׳ונסון, ג׳ונסון קם במהירות ועבר מספר אנשים והסתכל על המחשב של מאילו, ״תראה, בדקתי את הבתים שלו והבית האחרון ששולם ממנו משהו היה הבית הזה, מישהו הזמין פיצה״ ג׳ונסון הנהן והלך לקרוא לבוס.
״מצאת משהו?״ ג׳ונסון הנהן וחזר לחדר, הוא הוביל למקום שבוא מאילו יושב והסתכל על המחשב ״זה הבית האחרון שראו ממנו סימני חיים, היה משלוחן של פיצה״ היה מספר רגעים של שקט ״אוקיי, יש לי תוכנית, אנחנו הולכים להוציא את לואי משם לא אכפת לי״.
הארי ירד במדרגות וראה את נייל יושב ואת לונה ישנה עליו, ״איפה זאין?״ שאל את רוס ״הוא הלך למשרדים״ הארי הנהן והתיישב ליד נייל ״מה עם לואי ואלכס? יודעים משהו?״ הארי הנהן ״שניהם כנראה בבית שלו, אבל יכול להיות שגם במקום שלהם״ הסביר וקם ממקומו.
הוא הלך למרתף ופתח את הדלת, עניו עברו על הנשקים ולאחר שניה לקח שני אקדחים והכניס למכנס. הוא נעל את הדלת ועלה לקומה הראשונה ״לאן אתה הולך?״ רוס שאל ״לבדוק איפה הם״ רוס הנהן וסימן להארי ללכת.
הארי יצא מהבית והתקדם אל עבר המרצדס שלו, הוא עלה וסגר את הדלת. נחוש בדעתו למצוא את לואי. הוא יודע על שני מיקומים שיכול להיות שהוא נמצא בהם, אז הוא הולך אליהם עכשיו.
״הלו?״ שאל שהיה כבר בחצי הדרך ״הארולד, תראה.. אני חשבתי על איזה תוכנית שיכולה לעזור לנו״ התחיל ליאם ״ספר״ דרש הארי ״שתגיע, קודם כל תמצא איפה לואי מוחבא ואז..״ הארי המהם וניתק את השיחה.
שהגיע למבנה הישן שאותו לא ראה שנים עניו התקהו וגופו התקשה, הארי התקדם אל המבנה ונכנס לתוכו, הוא בחן כל פינה ופינה במקום, הכל היה חשוך ומלוכלך. זה היה דוחה להיכנס למקום, היה נראה כאילו לא היו במקום הזה שנים על גבי שנים.
צלצול טלפון קטע את השקט המצמרר ״הלו?״ הארי שאל ויצא מהמבנה ״מצאת משהו?״ שאל נייל ״לא הוא לא שם״ הארי פתח את המרצדס והתיישב בפנים, הוא סגר את הדלת והתניע את המכונית. הוא יצא לכביש המהיר והמשיך לדבר עם נייל בשיחה ״מה אתה חושב שהוא עושה ללואי?״ נייל שאל והארי התקשח והזיז את ראשו באי נוחות, חושב על אחיו מעולל דברים נוראים ללואי. ״לא יודע, אבל מקווה שלא מתעלל בו יותר מידי״ קיווה.
הארי עשה את דרכו אל הבית שממנו הזמינו פיצה. הוא עצר מול הבית ויצא מהמרצדס, הוא נשען עליה ובחן את הבית בעניו, הבית היה גדול, יותר משלו, החצר הגדולה והמבנה הגדול. הוא לא הכיר את הבית ולא ידע את התכנון שלו, ככה שהוא צריך לחשוב טוב טוב על הכניסה לבית. ״תעשה טובה ותבדוק מאיפה הפיצה״ ביקש הארי בהודעה מאייסון. הוא נכנס בחזרה לרכב ונסע לביתו.
המפתחות נזרקו על השולחן והארי התיישב בסלון עם הבנים, ״השקט היה כבד ומעיק. כל אחד היה צריך את הזמן בשביל עצמו ולהבין מה קורה, השבוע האחרון היה מתיש ומעייף. אך למרות שהם מותשים ועייפים אסור להם לוותר על לואי ואלכס.
״אם אנחנו לא נצליח להוציא אותם משם?״ לונה שאלה בשקט ״אנחנו נצליח בייב״ נייל נשק לראשה וחיבק אותה חזק, היא התפרצה בבכי לתוך חזהו והחזיקה בו חזק, כאילו הוא עומד להעלם, כמו לואי. ״אני לא יכולה לאבד אותו, הוא אחי התאום״ יבבה ״אנחנו לא נאבד אותו ולא איבדנו אותו, אנחנו נמצא אותו״ הארי קם ובנימה זאת יצא מהסלון. ״לונה, תאמיני לי שהארי לא ירשה לאח שלו לקחת את לואי, זה כבר לא משחק של אגו, זה כבר משחק אישי״ נייל ליטף לראשה ונשק לשפתיה.
הארי נשכב במיטה שלו והסתכל על הצד של לואי, כבר שבוע שלואי לא נמצא והוא כל כך חסר לו. ״בייבי אני אבוא ואציל אותך, כמו שהאביר מציל את הנסיכה״ מלמל לעצמו ועצם את עניו. ומפה השינה כבר לקחה אותו.
*
ליאם קם והעיר את הארי, הוא עבר בין כולם והעיר את כולם, הגיע הזמן לחשוב על תוכנית. ליאם הכין ארוחת בוקר בזמן שכולם התעוררו על עצמם.
״בוקר טוב״ בירך את כולם שהתיישבו בשולחן ״אתם חושבים שאלכס ולואי אוכלים?״ לונה שאלה ושיחקה עם המלפפון שבצלחת ״כן, אם יש משהו שאח שלי לא יעשה זה להרעיב בן אדם״ הארי ענה ואכל את מה שליאם הכין.
ארוחת הבוקר עברה בשקט, ״מה אתם רוצים לעשות?״ זאין שאל אותם והניח את המזלג על הצלחת ״נלך למרתף״ הארי קם וכולם אחריו, הם ירדו למרתף והתיישבו סביב השולחן העגול. הארי סובב את הלוח והיה עליו את הסירטוטים של האחוזה של מאט, ״מאיפה יש לך?״ שאל זאין ״מיכאלו״ ענה והתיישב מולם.
הארי הסביר את התוכנית והבנים הנהנו, לכל אחד היה תפקיד חשוב, וכל תפקיד היה תלוי בשני, נייל היה תלוי בליאם וליאם בזאין זאין בהארי וככה זה המשיך, כולם היו תלויים אחד בשני.
״נקרא למבצע הזה אמ... ׳מרתף הרפאים׳״ לונה חייכה מתלהבת מהתוכנית ״מה קשור ׳מרתף הרפאים׳?״ שאל הארי ״המרתף הזה הוא מקום לרוחות רפאים״ חייכה וקמה, היא הלכה לנשקים ולקחה חץ וקשת, ״איך משתמשים בזה?״ שאלה וניסתה להבין איך זה פועל ״לונה תורידי את ז-״ ולפני שהארי סיים לגמור את המשפט לונה כיוונה את החץ וקשת לדלת וירתה את החץ, למזלם הרע בדיוק מאילו נכנס והתעלף. ״לונה״ צעקו הבנים ורצו אל מאילו, ״מה עשיתי?״ שאל והסתכל על הקשת בבלבול ״לא משנה״ נאנח ליאם והרים את מאילו, ״אני אקח אותו לחדר״ הארי הנהן והסתכל על לונה.
הוא לקח את הקשת ואת החצים שהיו ליד, ״את יכולה להסתדר עם זה, אבל שנתחיל במשימה״ הוא הניח את זה רחוק ממנה וגבוה ״אני אהיה עם זה ב׳מרתף הרפאים׳?״ הארי הנהן והיא חיבקה אותו ״תודה הארי״ היא התנתקה והלכה לנייל.
לונה יצאה מהחדר והלכה להכין לעצמה פנקייקים, הבנים נשארו בחדר והמשיכו לדבר על מבצע ׳מרתף הרפאים׳. ״אני לא רציתי שלונה תשמע, אבל בשביל שזה יצליח צריך להתנתק מהרגש, היה שם מלחמת דמים והמוני מתים, זה לא רק מלחמה על לואי ואלכס, זה כבר המלחמה. אתה חושב שהיא מוכנה?״ שאל את נייל ״לא, חד משמעית לא, תתן לה משימה קלה״ דרש והארי הנהן והסתכל על המפות ועל התיכונים ״היא תהיה איתי״ נייל הנהן ״אני סומך עלייך אחי״ הארי חייך חיוך קטן לעבר החברים שלו, סליחה, האחים שלו.
״תודה״ הבנים הנהנו וליאם נכנס לחדר ״פיספסתי משהו?״ שאל והארי גיחך ״תביא וויסקי״ ליאם הלך למקרר הוציא בקבוק וויסקי, הארי לקח חמש כוסיות ומזג לחמישתם, ״לכבוד מבצע ׳מרתף הרפאים׳״ הם הריצו כוסית ושתו את כל תכולת הכוס.
״כל אחד מכן היה איתי בתקופה אחרת בחיים וליווה אותי עד היום, בין אם זה בחודשיים האחרונים ובין אם זה כל החיים, הייתם איתי בכל רגע. ואני לא יודע איך עוד להודות לכם״ נשף והניד בראשו לשלילה ״זה נראה כאילו זה לנצח, באמת, גם בעני. אבל אני פוחד שלא, שזה סתם עוד חברות טובה מאוד, למדי, שתתפרק לחתיכות אחרי המבצע הזה, שזה סתם עוד תמימות מצידי לחשוב שזה לתמיד וזה לא״ הארי שפך את ליבו וקם ממקומו ״האז זה לא סתם עוד חברות חולפת, אני מבטיח״ נייל קם ממקומו, ״הארולד זה לא חברות חולפת תאמין לי..״ הארי הנהן ויצא מהחדר.