צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 33

רפאל
"אנחנו צריכים לקום. האורחים שלנו כנראה כבר מחכים ‏לנו למטה" אמרתי כשראשי קבור בצווארה.
דריה רוטנת,שמה את ידייה הקטנות על גבי. "כיף לי כאן" צחוק נפלט מפי. אני מרים את מבטי עליה ונושק לשפתיה נשיקה עדינה.
"לכי להתקלח,מיו אנג'לו." דריה מרימה גבה.
"אתה רומז שאני מסריחה?" אחזתי במותניה והפכתי אותנו כשאני על הגב והיא מעלי. "רפאל!" דריה הניחה את ידה על חזי וצחקה. "קדימה גברת ונטורה,הגיע הזמן לזוז" דריה חייכה חיוך קורן ורכנה אל פניי. "תגיד את זה שוב" לחשה על שפתיי.
שחררתי את המותניים שלה ושמתי את זרועותי מאחורי ראשי. "מה את רוצה שאני אגיד שוב?" אני שואל כשחיוך זדוני נמרח על שפתיי.
דריה נושכת את שפתייה,היא באה לפתוח את הפה אך בדיוק דפיקה על הדלת עצרה בעדה.
נאנחתי,הבנתי מיד מי זה.
דריה התרוממה כשהסדין כרוך סביבה ומתיישבת מולי.
אני מתרומם מהמיטה ומרים על הדרך את תחתוני הבוקסר שלי מהרצפה,לובש אותם ופותח את הדלת טיפה.
דודתי ויאולטה עמדה מולי כשאיתה,מילי,מריה ועוד כמה נשים מהמשפחה שלי.
"אני אממ..." ויאולטה בלעה את המילים שלה כשהסתכלה על חזי.
ויאולטה היא אחותו הקטנה של אבי,בת 45 ונשואה לאחד הבכירים שלי.
"ויאולטה" אמרתי.
היא הזיזה את מבטה,כיחכה בגרונה וחזרה להסתכל על פניי.
"באנו לקחת את השמלה" הסתכלתי על הנשים עד שעיני נחתו על מילי. "את. ‏תיכנסי" מילי ‏נבהלת כשפניתי אליה.
היא הנהנה ועברה מתחת לזרועי.
"תחכו פה" אמרתי וסגרתי את הדלת.
"מילי? מה את עושה פה?" דריה קמה מהמיטה כשהיא מחזיקה את הסדין קרוב לגופה.
אני נשען על המשקוף בכניסת החדר ומסתכל ‏עליהם.
"‏מסתבר שיש להם איזו מסורת שצריך לקחת את השמלה שלך או משהו כזה" מילי ממלמלת אל דריה.
דריה מרימה את מביטה אלי בשאלה.
"זה מסורת ‏ישנה שעוברת כבר דורות. כולם צריכים לראות את השמלה הקרוע שלך בארוחת הבוקר" עיניה של דריה נפערות.
"זה לא קצת מוגזם? חשבתי שזה רק למזל. לא ‏להראות את זה לכולם." גם אני לא הייתי רוצה ‏שיראו השמלה שלה אבל זה עדיף על סדינים ‏מקומטים בדם שלה.
"אח שלך לא ‏יאהב את זה" ממלמלת מילי.
אח שלה מעניין לי ת'ביצה השמאלית שלי.
כתפיה של דריה צנחו,היא לקח צעד לאחור ואמרה.
"אני חייבת להתקלח" ומהירה אל המקלחת.
היא ‏מבוהלת,אני יכול לראות את זה.
"קחי את השמלה. ‏נפגוש אתכן למטה" מילי ‏הנהנה ,הרימה את השמלה מהרצפה ומהירה לצאת מהחדר.
המים במקלחת התחילו לזרום,התקדמתי אל חדר הרחצה ופתחתי את הדלת.
דריה עמדה מתחת לזרם המים  כשגבה מופנה אלי.
"מה עוד אני צריכה לדעת על המשפחה שלך?" שאלה.
הורדתי את תחתוני הבוקסר ונעמדתי מאחוריה.
"חוץ מזה שאנחנו רוצחים בדם קר?" דריה מרימה את מבטה והיא נראית לא מרוצה מתשובה שלי.
"אני לא צריכה שתזכיר לי את זה" לחשה.
אני נושק לכתפיה החשופה,משם ממשיך אל צווארה. "רפאל..." דריה מעיפה את ראשה אל חזי ונהיית רפויה.
פאק,היא כל כך מתחרמנת מהמגע שלי ואני מת על זה.
ידי מחליקה על בין רגליה,דריה נאנחת.
כשאני בא להכניס אצבע לתוכה,ידה תפסה בידי ועוצרת אותי.
"אנחנו לא יכולים" היא לחשה.
כן. שכחתי לגמרי שיש אנשים שמחכים לנו.
"בסדר. אבל בבית אין לך איך ‏להתחמק ממני" דריה מסתובבת אלי ,מתרוממת על קצות האצבעות וכורכת סביב צווארי את זרועותיה. "טוב,קאפו שלי" נהמתי ,תפסתי בעורפה ונישקתי לשפתייה.
פאק.
אני רוצה לשמוע אותה אומרת לי את זה כל הזמן.

🎼🎼🎼🎼🎼🎼🎼

השמלה ‏מונחת על עמוד תלייה ו‏מוצגת אל לכל האורחים בחדר ‏האוכל.
"זה באמת ‏הכרחי? למה אנחנו צריכים לראות מה עשו לך בחדר השינה?" שואל אחד מחבריה ללהקה.
דריה נדכה לידי ומשפשפת את ידייה מתחת לשולחן.
אני מושיט את ידי אליה,מפריד בין ידייה ומשלב את ידי עם ידה.
דריה מרימה אליי מבט חושש.
אני לא יכול להראות לה חיבה מול אנשי אז אני נשאר אדיש ורק לוחץ את ידה.
קול של גיחוך,גורם לי להרים את מבטי.
טום נשען אחורה עם הכיסא,כשבין שפתיו נמצא סיגריה תלויה.
"טום,תרגע" מזהירה דריה.
טום מושך בכתפיו ושואף עמוקות מהסיגריה שלו.
"רגוע,אחותי" טום ענה אך כשהוא מביט בי.
אני נשאר אדיש,לוגם מהוויסקי שלי אך לא מוריד את עיניי מעיניו.
הוא שונא אותי זה ידוע.
לקחתי את אחותו הדבר היחיד שחשוב לו בעולם הזה והמשפחה היחידה שיש לו.
"טום אל—" דריה באה לענות לו אך בדיוק פיירו נזכר להופיע.
פיירו משך את הכיסא ליד טום והתיישב עליו.
"מה זה הפרצופים החמוצים האלו? צריך לחגוג היום. יש לך עוד סיגריה,אחי"
אחי? מה נכנס בפיירו,לעזאזל?
טום מוצא את החפיסה שלו ומוסר סיגריה אחת אל פיירו.
פיירו מצמיד אותה לשפתיו ומדליק.
"ומי אתה?" שאל טום עם גבה מורמת.
פיירו מצביע לעברי עם האגודל שלו ואומר. "אני האח ‏הצעיר של אידיוט הזה,פיירו" זווית שפתיו של טום מתרוממה. "אני אוהב את הבחור הזה" טום אומר לחבריו.
"ולמי יש לי את ‏הכבוד?" שואל פיירו.
"טום.אח של דריה והאלו חברי הלהקה שלי,דור ,מילי ומארק" פיירו מהנהן בקצר אל אליהם אך עיניו נשארות על מילי.
אני לא אוהב את מה שקורה פה.
יש לי הרגשה רעה מאוד.
"נראה לי שאתה צריך את זה יותר ממני" פיירו מושיט לעברי את הסיגריה אך הוא עדיין לא מוריד את עיניו ממילי.
אני לוקח את הסגירה ממנו.
אני באמת צריך את זה,לא עישנתי כבר כמה שעות.
"אתה מעשן?" דריה שאלה.
"כן" עניתי ושאפתי עמוקות מהסיגריה. "אהה. אני הולכת לשירותים" דריה הזיזה את הכיסא לאחור וקמה. "אני יבוא איתך" מילי ישר קפצה גם כן מהכיסא שלה ותפסה בזרועה של דריה.
היא יצאה מהחדר בלי להביט לאחור פעם אחת.
היא נראית עצובה,אבל למה?