פרק 49
רוז
היא מצמצה מספר פעמים בחוסר אמונה, היא אפילו לא הבחינה בכך. איך היא הייתה כל כך חסרת אחראיות לדבר כה חשוב. הוא הוציא את הסכין מהמגף שלו, איך זה יתכן שהיא לא שמה לב לזה לפני?! היא ממש אינה מרוצה מכך, זה מרגיז אותה ומכעיס אותה באותו הזמן. גם כשהוא מכוון אליה את הסכין שום תחושה של פחד אינה עולה בה. היא מביטה בו ברשף, בכעס שגואה בה והיא אינה מהססת לשנייה שהוא קופץ עליה עם הסכין בידו.
היא מתחמקת במהירות ומשנה את כיוונה של הסכין ודוחפת אותה הישר לכיוון אליו היא מתכוונת. לוקח לה מספר שניות כדי להבין את גודל מעשיה. הסכין הייתה מכוונת ללב ושם היא דקרה אותו. היא לא מאמינה למראה עינייה, היא לא יכלה לעשות את זה! אך כמות הדם הזורמת ומכסה את חולצתו כליל, מודיעה לה כי היא טועה. רוז נלחצת וכמעט בעיוורון היא מושיטה את ידה אל הסכין ושולפת אותה במשיכה אחת. היא לוקחת את הסכין ישר אל זרועה.
ואז פתאום מתוך הערפל היא שומעת את טום שקורא בהיסטריה ובלחץ ברור. אך היא לא מתייחסת אליו, היא יודעת היטב מה היא עושה והיא גם יודעת שהוא בניגוד לדעתו אינו יודע. היא עושה זאת במשיכה אחת חלקה לאורך זרועה וחתך ארוך וישר נוצר. היא יודעת שלא יקח זמן רב עד אשר זה יתרפה ואליה לעשות זה בדחיפות.
היא מטפטפת את דמה על דמו. טום נמצא לצדה מנסה בכל כוחו למנוע בעדה בכך שהוא מושך בזרועה, היא דוחפת אותו ממנה, יודעת היטב מה היא עושה, היא רק מקווה שזה באמת יעזור.
הדם מתחיל לטפטף ולהתערבב בדמו והיא רואה איך הפצע שלה מתחיל להגליד, "בבקשה שזה יתרפה גם אצלו", היא מבקשת בשקט. לאט לאט היא רואה את זה מתרפה, אבל הדם שלה יכול להחזיר מישהו גם על סף מוות? היא לא באמת יודעת, אבל היא ממש מקווה שכן. ואז זה מתרפה, טום לוקח צעד אחורה ומביט בהכל בהלם.
היא לוקחת נשימה עמוקה ודין פותח את עיניו באטיות, ממצץ מול האור. רוז מחייכת ברווחה, זה הצליח. עיניו של טום נפערות, "זה לא יכול להיות, זה אגדה, נסיכת הדם זה אגדה!", הוא לוקח נשימה עמוקה ומבין, "אבל זו את!".