My Brother's Best Friend

פרק 39:

-אוליביה בראון-
הודעה קולית מס' 4-"אני ממש מצטער, בבקשה תחזרי אליי. אני כלכך אידיוט, אני מצטער. תתקשרי אליי."
הודעה קולית מס' 7-"תתקשרי אליי אוליביה,בבקשה."
הודעה קולית מס' 8-"אוליביה אני ממש מצטער,לא התכוונתי לעצבן אותך."
הודעה קולית מס' 11-"הייתי אצלך בבית וכריס סירב להגיד לי איפה את. בבקשה תגידי לי שאת עדיין באזור ולא ברחת לסן פרנסיסקו או לאפריקה או למקום ממש רחוק מכאן."
הודעה קולית מס' 14-"אוליביה היי,מה איתך?תתקשרי אליי בבקשה,אני מצטער."
הודעה קולית מס' 17-"ליב,בבקשה תתקשרי אליי."
הודעה קולית מס' 21-"היי,אמ.. מה קורה? תקשיבי אני אמ.. אני ממש מצטער על מה שקרה באמ..כן, תקשיבי.. בבקשה אל תכעסי עליי, אני לא רוצה לאבד אותך.. תחזרי אלי בבקשה, או לפחות תשלחי לי הודעה,רק כדי שאדע שאת בסדר.בבקשה, אני לא יכול לסבול לדעת שאת-"
הודעה קולית מס' 22-"תסלחי לי בבקשה אוליביה,אני מצטער."
הודעה קולית מס' 23-"את הורגת אותי."
הבטתי בפלאפון והתלבטתי מה לעשות לבסוף מחקתי את כל ההודעות הקוליות וקמתי להתקלח.
כבר שבוע מאז שלוקאס הפסיק להתקשר ולהשאיר הודעות קוליות, אחרי ששמעתי את הראשונות החלטתי לא להקשיב להם עד שאני יהיה בטוחה שהוא לא ישאיר עוד.
בכול ה23 הודעות קוליות וה48 ההודעות ששלח הוא אמר שהוא מצטער וביקש שאני יתקשר אליו חזרה.
לוקאס לא הכניס את את בנג'מין לתמונה, אולי כי החליט שזה מיותר או כי חיכה עד שאני יעכל את ההודעות הקיימות לפני שהוא מביא את בנג'מין.
אחרי המקלחת לבשתי ג'ינס וטריקו וסירקתי את השיער, נותנת לו להתייבש לבד.
ירדתי ללמטה ונעצרתי לפני שפניתי למטבח כששמעתי דפיקה חלשה על הדלת.
פתחתי את הדלת.
בנג'מין הביט בי בחיוך.
"היי,"חייכתי והרמתי אותו כשהושיט לי ידיים."אתה פה לבד?"
בנג'מין הניד בראשו."אבא שואל אם הוא יכול להכנס?הוא אמר לי להגיד לך שאם את לא מרשה הוא ישאר בחוץ."
"מה אתה אומר בנג'מין?נשאיר אותו בחוץ ונכין לנו פנקייקים?"
בנג'מין הביט בי בעניים גדולות והנהן.
"לך תגיד לו וכשתכנס תסגור את הדלת טוב?"
בנג'מין הנהן.
הורדתי אותו."לך."
בנג'מין יצא בריצה.
הלכתי למטבח והבטתי בהם.
בנג'מין חיבק את אביו ולוקאס הוריד אותו,מביט בו בזמן שנכנס חזרה לבית וסגר את הדלת.
הבטתי בלוקאס בזמן שהתיישב על המדרגות בכניסה.
בנג'מין נכנס למטבח."אוליביה?"
"שים את התיק על הכיסא ובא נכין פנקייקים."
כשסיימנו להכין בנג'מין ישב ואכל ואני פתחתי את הדלת.
לוקאס הביט בי בזמן שיצאתי והתיישבתי לידו על המדרגות.
"היי,"הבטתי בו."ממתי אתה מעשן?"
"היי,"חייך וכיבה את הסיגרייה על הנעל."אני מעשן לפעמים."
"למה?חשבתי שאתה לא אוהב את זה."
"ליב,"הביט בי."השתנתי."
משכתי בכתפיי."כולנו."
לוקאס הרים גבות ושתק.
"אני עדיין אוהבת את ליאם, וזה לא ישתנה."
לוקאס נשף.
שתקתי.
"הוא זבל."
הבטתי בו."לכל אחד יש את הקטעים שלו."
לוקאס שתק.
"אתה רוצה להכנס?"שאלתי בשקט."יש פנקייקים."
לוקאס הביט בי כמה שניות."אוקיי,"
-לוקאס אובריין-
"מה?"צחקה."תפסיק!"
משכתי בכתפיי, עדיין מביט בה."כריס ואשלי?"
"יש להם דירה ליד החנות."
"את פה לבד?"
אוליביה הנהנה."ההורים רצו למכור את הדירה וכריס לא הסכים, אז זה בית כזה למקרה שיבואו אורחים."
"אז אפשר לבשל לך ארוחת ערב בלי לדאוג שיפריעו לנו?"
אוליביה הרימה את ענייה מהכלים."לבשל לי ארוחת ערב?"
"גם ככה הבטחת לבנג'מין שהוא יכול לישון פה מחר ככה שלא צריך לדאוג למי שישמור עליו ואין לי משמרת עד מאוחר."
"אוקיי.."
הבטתי בה. "זה לא דייט,ליב." אמרתי, חושש שזה יגרום לה להשתפן מחר.
אוליביה משכה בכתפיה."לא חשבתי שזה דייט."
"אוקיי,"צחקתי וקמתי. "אני חייב לזוז."
"תהנה,"אמרה.
נישקתי את ראשה ויצאתי מהבית,נכנס לרכב ונוסע לבר בו עבדתי.
הגעתי לבר כעבור 26 דקות והחתמתי כניסה.
"שלוש דקות איחור אובריין!"קרא אליי פרנק.
"שחרר!"קראתי חזרה."הייתי עם האישה."
"זה נהייה רישמי?"אלנה פנתה להביט בי.
"כן,"הנהנתי."מחר אנחנו מתחתנים."
"מה?"צווחה.
"הוא צוחק עלייך,"אמר אליסטר.
"אז,"אמרה איימי."היא הסכימה לצאת לדייט?"
"לא."
איימי הרימה גבות."אז?"
נאנחתי."מחר,אני מבשל לה ארוחת ערב."
"הו,"אמר פרנק ונשען על הבר לידנו."תהנו."
גלגלתי עניים."תוריד את הפרצוף,זה בסך הכל ארוחת ערב."
"מייק אמר את אותו הדבר,"אמרה אלנה.
"ואז אליסטר זיין אותו,"הוסיפה איימי.
"ואנחנו זוג עכשיו."סיים אליסטר.
"כן טוב,"משכתי בכתפיי."אוליביה זה לא מייק."
"אולי היא יותר גרועה."איימי הרימה גבות ברמיזה.
גלגלתי עניים ורכנתי על הבר מול אחת הבחורות."היי,"
-אוליביה בראון-
"קדימה לוקאס,"נאנחתי.
"השיחה מועברת לתא קולי,"אמר הקול המכני.
ניתקתי לפני שסיימה את המשפט."לעזאזל,"
בנג'מין הביט בי ממקומו.
הבטתי בו כמה שניות כשעלה לי רעיון.
התקדמתי אליו ורכנתי מולו."בנג'מין?"
"מה?"
"אבא נתן לך מספרי פלאפון למקרה חירום?"שאלתי."הכריח אותך ללמוד בעל פה?"
"כן.שלו,את שלך,סבא תומס,כריס,סבתא, אה!"קרא לפתע."ואת של הבוס שלו בעבודה החדשה."
"אתה יכול להגיד לי אותו?"
"זה מקרה חירום?"הביט בי בבלבול.
"אני רק צריכה להגיד לו משהו והוא לא עונה לי."
בנג'מין הנהן והכתיב לי את המספר.
נישקתי את ראשו ונעמדת,מתרחקת מימנו מעט ומתקשרת.
"הלו?"ענה קול חזק וברקע מוזיקה.
"היי,מדברת אוליביה בראון,אני מחפשת את לוקאס אובריין."
"מאיפה לך המספר הזה?"נהם.
"הבן שלו בנג'מין הביא לי."
"הילד בסדר?"שאל בקול מבוהל."זה רק למקרה חירום."
"זה מקרה חירום אבל בנג'מין בסדר."
"חכי רגע,"
הבטתי בבנג'מין.
הוא חייך אליי והמשיך לצבוע את החוברת שלו.
"לוקאס! בא רגע!"שמעתי מרחוק,כנראה הרחיק את הפלאפון.
"מה יש?"קולו של לוקאס הופיע אחרי כמה שניות.
"כן,זה אוליביה."
"משו קרה לבנג'מין?"
"היא אומרת שלא,קח שתי דקות אני אגיד לאיימי."
נשמע טריקת דלת והמוזיקה השתתקה.
"הלו?"
"היי,אתה בסדר?אני מצטערת שאני מתקשרת לבוס שלך,בנג'מין הביא לי את המספר."
"הכל בסדר איתו?"
"כן,לוקאס,זה לא זה.אתה מוכן להקשיב?"
"כן,סליחה."מלמל.
"אנחנו בבית חולים עם-"
"מה קרה?כולם בסדר?"שאל,מבוהל.
"לוקאס!"
"מה?"
"זה אמא שלך."
כמה שניות של שקט ואז "20 דקות אני מגיע."
-לוקאס אובריין-
"לוקאס?"
ניגבתי את עיני והרמתי את מבטי."ממ?"
"בנג'מין עייף,אנחנו חוזרים הביתה. אתה בא?"
הנדתי בראשי והורדתי את מבטי חזרה."אני חושב שאני אשאר כאן קצת."
"אתה בטוח?"
הנהנתי.
"אוקיי,"אמרה והניחה את ידה על כתפו,לוחצת מעט."נראה אותך בבית."
שתקתי והמשכתי להביט באדמה הנערמת על הארון.
אחרי חצי שעה נפרדתי מאמא והלכתי למכונית,נוסע לבית של אוליביה.
אוליביה הביטה בי כשנכנסתי."היי,"אמרה וניגשה אליי."אתה בסדר?"
"רק עייף,"אמרתי בשקט."יפריע לך להתמודד עם האנשים?"
"לך תנוח."
"תודה."נישקתי את ראשה ועליתי לחדר.
גררתי את עצמי למקלחת למרות האי-חשק.
התקלחתי במהירות והתייבשתי,לובש מכנס רופף והצטרפתי אל בנג'מין במיטה.
-אוליביה בראון-
"תזהר,"אמרתי ועצרתי את לוקאס לפני שירד את המדרגה האחרונה.
"איפה בנג'מין?"
"לקחתי אותו לגן."אמרתי והעברתי סמרטוט.
"הו,"מלמל וצנח לרצפה,מתיישב על המדרגות."מצטער,לא התכוונתי להפיל אותו עלייך."
"אין בעיה,היית זקוק לשינה הזאת."חייכתי אליו והוצאתי את המגב והסמרטוט לבחוץ.
"תודה,"מלמל והשעין את ראשו על הקיר.
"קפה?"שאלתי בזמן שנכנסתי למטבח.
"אפשר לרדת?"קרא אחרי.
"כן בוא,"עניתי והדלקתי את הקומקום.
לוקאס נכנס והתיישב ליד השולחן.
"לעוד כמה זמן החופש שלך?"העפתי בו מבט בזמן שהורדתי ספלים מלמעלה.
"שבועיים אחרי ההלוויה,כמה זמן עבר?"
"שבוע ויומיים."עניתי ושמתי קפה וסוכר בספלים.
"לעזאזל."מלמל ושם את ידיו על השולחן,מניח את ראשו עליהם.
הוספתי מים לכוסות וערבבתי.
הפלאפון שלי צלצל.
הוצאתי אותו מהכיס ועניתי."הלו?"
"מה שלומך מתוקה?"שאל כריס.
"בסדר גמור,איך אתם?"שאלתי והנחתי אחת מהספלים מול לוקאס.
לוקאס לא זז.
"אנחנו בסדר, מה עם לוקאס?עדיין יושן?"
"לוקאס,"אמרתי בשקט ללוקאס והוא הזדקף."כרגע הוא ער,"פניתי לכריס."אבל הוא עייף."
לוקאס עטף את הכוס בשתי ידיו.
"ובנג'מין?"
כתפיו של לוקאס התכשחו,הוא שמע את השיחה גם אם לא רצה.
"אני אדבר איתך מאוחר יותר, אוקיי כריס?"
"בסדר גמור,להתראות."אמר וניתק.
התיישבתי ליד לוקאס.
"לא,בבקשה,"אמר לוקאס."אל תעצרי את עצמך מלדבר על כמה שאני אבא גרוע."
"אתה לא אבא גרוע."מחיתי.
"אוליביה,"הביט בי."לא ראיתי את הבן שלי כבר שבוע ויומיים,איך בדיוק זה לא הופך אותי לאבא גרוע?"
"אתה עייף."
"אני בדיכאון."
"אתה עצוב!איבדת את אחד מבני האדם היחידים שאתה אוהב."
לוקאס שתק,בוהה בכוס שלו.
"לוקאס,"אמרתי והנחתי את ידי על זרועו."מותר לך להיות עצוב,ובנג'מין מבין את זה."
לוקאס נאנח.
"אני יוצאת לסופר,אתה רוצה לבוא איתי?"
לוקאס הנהן.
"אז לך תתלבש."
לוקאס קם ועלה.
שטפתי את הכוסות ועליתי ללוקאס.
לוקאס השתחל לחולצה והביט בי."קרה משהו?"
"לקח לך זמן."משכתי בכתפיי.
"שטפתי פנים,"אמר ונעל נעליים.
בחנתי את פניו,השיער מקדימה היה רטוב ונחת על ענייו.
לוקאס לקח את הפלאפון שלו וחייך כשהחזיר את ענייו אליי."את בוהה."
"אתה חוזר לעצמך כדי להציק לי?"הרמתי גבות.
לוקאס התקרב אליי."רק אומר."
חייכתי והסטתי את שערו מענייו."הלכנו?"
-לוקאס אובריין-
עמדתי מול המקררים,בוהה בהם ומנסה להזכר למה אוליביה שלחה אותי לכאן כשיד חמימה על גבי הקפיצה אותי.
"חזה עוף לוק,"אמרה אוליביה וחייכה אליי.
הוצאתי חבילה אחת ושמתי בעגלה.
אוליביה הוציאה עוד חבילה ושמה גם אותה בעגלה.
"למה הרבה?"הבטתי בה כשהתרחקנו מהמקררים.
"כי בנג'מין כמו אבא שלו."
הבטתי בה בבלבול.
"אתם אוכלים בכמויות."
חייכתי."הוא עדיין גודל."
"ואתה?"הביטה בי ושמה חלק מהדברים על המסילה של הקופה."מה התירוץ שלך?"
"אני גבר ליב,"גלגלתי עניים בחיוך."אני צריך הרבה אוכל."
"כן?"חייכה אליי.
"כן,"חיבקתי אותה והיא צחקה.
"אתם ממש מקסימים ביחד,"חייכה אלינו הקופאית.
"נכון?"חייכתי אליה והעפתי מבט באוליביה."אני אומר לה את זה כל הזמן אבל היא עדיין לא מוכנה לצאת איתי."
אוליביה תקעה בי מבט המום וחבטה בבטני.
התכווצתי וצחקתי,קורץ לקופאית.
כשהגענו לבית הכנסנו את הדברים ואוליביה התחילה לבשל.
ניגשתי אליה כשסיימה עם הפירה והשניצלים ועברה לסלט והקפתי את מותנייה בזרועותיי.
"אתה מפריע לי,"רטנה בחיוך.
"לא אני לא,"מלמלתי בשקט והצמדתי את שפתיי לצווארה.
אוליביה נשפה בשקט."לוקאס."
"אני לא עושה כלום."
אוליביה העבירה משקל מרגל לרגל.
"אוליביה,"
"ממ?"
העברתי את ידיי ממותניה אל השיש."תסתובבי אליי ליב."
אוליביה שחררה את הסכין והסתובבה אליי לאט."מה?"
הבטתי בענייה.
אוליביה השפילה את מבטה.
"ליב,"אמרתי בשקט והרמתי את סנטרה באצבעי."תסתכלי עליי."
אוליביה הרימה את ענייה אל עניי.
"אני לא אנשק אותך אם את לא רוצה."
אוליביה שתקה.
נשפתי ורכנתי אליה,מנשק אותה בעדינות.
°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°
מצטערת אם יש שגיאות כתיב וגם על העיכוב, אני קצת עסוקה
תהנו, תצביעו ותגיבו😄
המשך לילה מעולה😘