כעבור שבוע:
מיכל ומגי כבר התרגלו לרעיון שהן תאומות , אך מה לעשות שיש להן עוד חצי שנה ללמוד בבית הספר? (אמן שזה היה חצי שנה ולא חמש שנים...)
היום זה היה אמור להיות היום הראשון שלהם בבית הספר ...
מיכל ומגי נסעו עם טאה ונאמג׳ון לבית הספר כשהם הגיעו טאה ונאמג׳ון הלכו לכיתה ומיכל ומגי הלכו לחדר המנהל :
מגי דפקה על הדלת
״תכנסו״ מיכל ומגי שמעו מתוך החדר ונכנסו, הן ראו איש שנראה נחמד אומר להן לשבת ,מולו , הן התיישבו וככה הלכה השיחה:
המנהל:״ שלום ברוכות הבאות לבית הספר שלנו״
מגי:״שלום ״
מיכל הנהנה לשלום
המנהל: ״בנות כמה אתן?״
מגי: ״17 וחצי״
מיכל הנהנה
המנהל : ״אז אתן מצטרפות רק לעשות בגרויות?״
מיכל ומגי הינהנו
״אתן יודעות לכתוב ולקרוא בקוריאנית?״
מיכל ומגי הנהנו
״אז התקבלתן, תלכו לכיתה יב׳ 4 היא בסוף המסדרון למטה ״
מגי: ״אוקי תודה רבה!״
מיכל הנהנה לשלום והן יצאו
״המנהל נראה נחמד״ מגי אמרה ומיכל שוב הנהנה.
״מה בלעת את הלשון שאת רק מהנהנת כל היום״ מגי שאלה את מיכל ומיכל הנידה בראשה לשלילה .
״אז...״
״אני צרודה ״ מיכל אמרה בקול צרוד ,
מגי לא יכלה שלא לצחוק כי הקול ממש לא התאים למיכל ״מצטערת..״ מגי התנצלה על זה שצחקה אבל המשיכה לצחוק ״לא צריך להצטער אני יודעת שזה מצחיק״ היא גם צחקה ״אני עומדת לשתוק כל היום״ הן צחקו והמשיכו ללכת לכיתה, שהן הגיעו הן דפקו על הדלת והמורה פתחה את הדלת ״שלום״ אמרה המורה
״אלה שתי תלמידות חדשות תכירו מגי ומיכל, בואו תשבו פה ; מגי ליד נאמג׳ון ומיכל ליד טאה(אאאמממןןן ) הן התישבו והמורה התחילה בשיעור
סוףףף פרק שלישי להיום קצר...
מצטערת...
מקווה שאתן נהנות
לאב יו😍