דו וון כרך את זרועו סביב כתפי, לא נותן לי לזוז מילימטר בלעדיו.
נשכתי את שפתי התחתונה, לחוצה שאפספס בגללו כל תנועה של טאהיון וג'ונגהיון יחדיו. תפסתי בחולצתו השחורה מושכת אותו מספיק קרוב אלי שישמע את דברי מבעד צלילי המוזיקה החזקים, שבקעו בכל רחבי ביתו של ג'ונגהיון.
'היי דוו וון, אני לא ילדה קטנה. אתה יכול להוריד את היד שלך ממני?' ביקשתי בנחמדות,
'היי יון סונה, די נוח לי כשהיד שלי סביבך.' הוא ענה, מחקה את קולי ברצון, כשפתיו היו צמודות לאוזני. הוא הרחיק את פניו ויכולתי להתבונן בהן, כשחיוך רחב התפרס על פניו.
נתתי לו דחיפה קטנה בכתפו. מביטה בו עם עיניים זוממות כשקצה שפתי נמתח.
'הבנתי' עניתי בערמומיות, 'אני מבינה שאתה רוצה גם להצטרף אלי לשירותים ולראות איך אני משתינה?'
שפתיו נפערו מהלם, ועיניו החומות התרחבו וידו אחר כמה שניות הייתה כבר צמודה לגופו.
'אלוהים, יון סונה. למה את חייבת להיות כזאת מגעילה?' הוא שאל כשהוא מניד את ראשו בגועל.
חייכתי חיוך מרוצה, 'כך חשבתי' עניתי בגיחוך כשהרמתי את גבתי.
'פשוט תחזרי מהר' הוא סינן, ועל פניו הייתה עדיין הבעה של גועל מהערתי.
'כן כן, קפטן דו וון' השבתי בצחוק, הוא נתן לי דחיפה קטנה קדימה, מזרז את התחת העצלן שלי. זרקתי לעברו מבט עצבני כשאני משפשפת את זרועי ומיישרת מיד את ראשי ומתקדמת לעבר השירותים שהיו בקומה השניה.
נאלצתי בדרכי לשירותים, לעקוף זוגות שנשענו על הקיר והחליפו נוזלים בינהם, בגרם המדרגות, וחסמו את המעבר. או חלק נערים, שצרחו אל תוך האוזן היקרה שלי, כשריח חזק של אלכוהול נדף מפיהם הצר ותחושה מבחילה התעוררה בבטני, מהריח המר של השתייה החריפה. הזכיר לי עד כמה אני מתעבת מסיבות.
לאחר שצלחתי להתחמק מכל המכשולים בדרך, עוברת בין המסדרון הרחב של הקומה השניה של ביתו של ג'ונג היון, שהיה מקושט בצורה ראווה ויפה. תמונות אומנותיות של ציירים מפורסמים כיסו את הקיר המבריק, ומספר דלתות מפוארות בכל מילימטר היו שכמעט זוג עיני יצאו ממקומן.
הלכתי לפי הנחיותיה של טאהיון, דלת לבנה בסוף המסדרון מצד ימין, זאת הדלת לשירותים. כשהגעתי, טאהיון הייתה כבר בפנים. היא סידרה את שערה המוזהב ומרחה לעצמה עוד שכבה של האודם בצבע פוקסיה על שפתיה. נעמדתי לצידה, שולחת את ידי אל הברז, מסובבת אותו ומרטיבה את ידי. הרמתי את ראשי, מתבוננת בה דרך השתקפותה במראה.
׳יופי, הכל מוכן׳ טאהיון מלמלה בחיוך גדול, כשעיניה זרחו מאושר כשהיא הביטה בעצמה על המראה. הכל היה לא אמיתי אבל זה רק אני ידעתי.
אם בת אחרת הייתה בחדר השירותים יחד איתה, היא הייתה בטוחה שהתשובה שלה מכוונת על האיפור שלה אבל ההפך הוא הנכון.
התשובה הייתה מיועדת עבורי, בדיוק כמו שסיכמנו לפני שכפות רגלינו דרכו בביתו של ג׳ונגהיון.
הנהנתי את ראשי בזהירות, שולחת לה מבט קצר, עד שעינינו נלכדות אחת בשניה מסמנות אחת לשניה וללא מצמוץ אחד כל אחת חוזרת לתעסוקתה.
כעת ידעתי, שהמכשירי הציתות והמצלמות הונחו היכן שהיו צריכים.
ניגבתי את ידי במגבת בצבע שמנת שהייתה תלויה על מעמד הכסוף, עד שקולה של אה רין נשמע מפתח הדלת של החדר השירותים והקפיץ את ליבי.
׳אז כאן את מסתתרת שעות׳ היא צעקה לעברי, אני מסתובבת לעברה. בוחנת בפניה שהיו מעט מאופרות בצורה עדינה ויפה.
שיערה המוזהב היה פזור וחלק, לבושה בסוודר ארוך בצבע אדום בוהק שהגיע טיפה מעל הבטן ובחצאית שחורה גבוהה ונעלי עקב של חמישה סנטימטרים שחורות.
׳בואי כבר. יש לנו להשגיח על הבנים׳ היא מלמלה בלחץ ומשכה אותי בזרועי אחריה, בסערה.
׳הם יוכלו להסתדר כמה דקות בלעדינו. זה לא שהם אף לא היו במסיבות׳ דיברתי לעברה באנחה, מנסה להתנתק מאחיזתה הכואבת בזרועי.
היא הניפה את ידה לביטול דבריי, ׳יון סונה, נו באמת. לא התכוונתי לחברים שלנו, דיברתי על הבנים שאנחנו בקטע שלהם. במסיבות כאלה צריך לשים עליהם עין ולעשות את הצעד הראשון׳ היא דיברה בנוקשות, חדורת מטרה.
הנדתי את ראשי, המומה מהתוכנית הקטנה שהיא חשבה עליה והחליטה לנכון לגרור אותי יחד איתה כשאני בכלל לא מעוניינת בשום צעד.
הנדתי את ראשי בעיינים רחבות, ׳אה רין, מי לעזאזל אמר שאני מסכימה לכל הדבר הזה? תשכחי מזה!!׳ עניתי בשיגעון, מסרבת לשתף איתה פעולה.
זה לא מנע מלאה רין להפסיק לגרור אותי אחריה, עד ששתינו עמדנו במרכז הסלון של ביתו של גונגהיון, שהיה ענק, ובקושי רהיטים היו בו, חוץ מכמה ספות נוחות, ושולחן ארוך של שתייה חריפה וכמה חטיפים לנשנוש. גונגהיון, ללא ספק ארגן את המסיבה בצורה נכונה כך שיהיה מקום לכל הכמות האדירה של האנשים שהיו בתוכה והוציא את כל הרהיטים הלא דרושים ויספקו עוד מקום.
נאנחתי בלחש כשסוף כל סוף עצרנו, למרות שהוקפנו סביבנו בנערים שצחקו ורקדו כאילו אין מחר, לצלילי המוזיקה שהדיגיי שניגן. אה רין ניערה את ידי, מסמנת לי עם עיניה לאן להסתכל. עקבתי אחר מבטה, פוגשת בחבורה הקבועה של סונג ג׳ין.
הוא עמד עם חברו, יאנג היון, כשהוא לבוש בחולצה לבנה מכופתרת חלקה ומכנסי ג׳ינס כהים עם נעלי ספורט שחורות. שיערו החום נפל על עיניו, ושפתיו האדומות זזו באי סבלנות כשהבעתו הייתה נראית מתוחה למדי לכל האווירה.
הבחנתי בקלות את עיניו מביטות לכל עבר בחשדנות ובלחץ סביב כל האנשים. הייתי שקועה בלקרוא את פניו שלא שמתי לב שאה רין לא מפסיקה לדבר אלי.
׳יון סונה, תתעוררי מהחלום ותעני לי כבר. לגשת או לא?׳ היא שאלה בעצבים כשראתה שאיני מתייחסת אליה.
ניערתי את ראשי, מחזירה את עיני אליה ומביטה בה בבלבול ובאבדון.
היא חבטה את ידה במצחה ורטנה בשקט, ׳מה יש לך היום?׳ היא שאלה בייאוש ובאכזבה.
התבוננתי בה במבט מתנצל, ׳הרעש כאן גורם לי טיפה לסחרחורת׳ שיקרתי לה, ׳מה אמרת שוב?׳
עיניה השחורות הביטו בי בהיסוס ולאחר מכן היא הוציאה אנחה, ׳את בטוחה שאת מרגישה טוב?׳ היא שאלה כשהבעתו התרככה ועיניה התבוננו בי בחדות ובדאגה.
הנהנתי במהירות עם ראשי, מנסה להעלים כל דאגה ממנה.
היא לקחה מבט קצר בי לפני שחזרה על שאלתה שוב.
לבסוף עזרתי לה להגיע להחלטה והיא ניגשה אליו. יותר נכון נדחפה אליו כך שזה די עזר לה, לתפוס את תשומת ליבו ובלעזןר לה למנוע מפרצופו להכיר היטב את הרצפה הלבנה. ובנתיים, הבחנתי בסונג ג׳ין מתחיל להתהלך, עקבתי עם עיני בקפדנות אחר דמותו.
נדחפתי בין האנשים כדי לא לאבד אותו ותוך כדי לשמור מרחק שהוא לא ישים לב שאני בעקבותיו. יישרתי את מבטי מביטה אל סוף הכיוון שבו הוא התקדם. מיד זיהיתי שתי דמויות שמוכרות לי למידי. שניהם הביטו אחד בשני, לא עוזבים את הקשר עין, עד שג׳ונגהיון לוחש משהו לאוזנה של טאהיון, מלטף את הלחי שלה כשחיוך שובב הופיע על פניו. לאחר מכן הוא עוזב אותה, מעביר מבט אחרון לסונג ג'ין. יכולתי בוודאות להבחין שהוא סימן לו עם ראשו ללכת אחריו.
עמדתי כעת צמוד אל הדלת, שלא נסגרה עד הסוף, ונשאר פתח קטן. פתח שעזר לי במקצת לצותת לשיחה שסונג ג'ין וג׳ונגהיון שניהלו בחדרו. והדברים ששמעתי היו בדיוק הדברים שהועילו לנו אבל גם צבטו את ליבי.
׳מה אתה רוצה עוד ממני? לא עשיתי מספיק עבורך?׳ סונג ג'ין דיבר בקול רם, קולו היה נשמע רותח וכך פניו, שהיו אדומות מזעם.
׳אתה יודע בדיוק מה אני רוצה. תפסיק להיות טיפש ולשאול את אותה שאלה בכל פעם שאתה לא מרוצה מהמשימה. זאת לא הפעם הראשונה שאתה עושה את זה, וגם לא האחרונה.׳ הוא אמר, לא מתרגש מהתנהגותו הנסערת של סונג ג'ין, והחזיר לו בחיוך שטני ודוחה.
הוא סקר את פניו בקפדנות, כשעיניו חייכו יחד עם שפתיו, נהנות מלראות את דמותו של סונג ג'ין סובל ומתמרמר.
הוא שילב את ידיו, ׳אל תשכח, שאני הצלתי את התחת שלך ושל ההורים החסרי תועלת שלך. בלעדיי, קרוב לוודאי היית נרקב ברחובות. בזכותי, אבי החזיר את הורייך לעבודה. כמובן שהיה לזה תנאי, שום דבר בחיים לא בא בקלות, סונג ג'ין היקר׳ הוא דיבר בשחצנות, פוגע ישירות בנקודה הרגישה של סונג ג׳ין.
׳אל תמשיך לעשות את הסצנות המיותרות האלה ולבזבז את זמני היקר. אתה הסכמת לתנאים שלי, כעת אלא השלכות של זה. כולם בסופו של דבר בוחרים בכסף. כסף, זה מה שמניע אותנו. היית יכול עכשיו להשאר בלי בית, אוכל ואולי אפילו בלי הורים. אני נתתי לך עוד הזדמנות, אין זמן להתחרט עכשיו. אלא אם אתה שכל הדברים שיש לך כעת יעלמו׳ הוא הוסיף בקרירות. ואני תוהה האם הלב שלו באמת עשוי מאבן.
׳אתה באמת חושב שהורייך הזקנים היו שורדים שניה ברחובות המסוכנים?׳ הוא שאל אותו בלי בושה.
׳אל תעיז לדבר על ההורים שלי. אני עושה את כל העבודה המלוכלכת שלך. אני באמת לא מכיר אותך יותר, ג׳ונגהיון. מתי הספקת להשתנות לנוכל ומנוול כזה?׳ סונג ג׳ין שאל כשעיניו הביטו בדמות מולו, בשנאה טהורה.
׳תקטע את כל הבולשיט, סונג ג'ין. זה המחיר, תתמודד איתו, אחרת אתה יודע טוב מאוד מה יקרה אם לא תעשה׳ הוא ענה לו באיום.
סונג ג׳ין לא הצליח להתאפק יותר ותפס בחולצתו הכחולה הכהה של ג׳ונגהיון מקרב אותו אליו בחוזקה.
׳היא מעולם לא השתמשה בזה, אתה מבין??? אתה לא מבין שיכול לקרות לה משהו נורא, איך אתה יכול להיות כזה אנוכי?׳ הוא שאל, מנער את גופו, חושב שאולי גונגהיון יתעשת ויבין מה הוא מבקש ממנו לעשות.
הבעתו של גונגהיון הייתה מפחידה, ׳אתה פולט יותר מדי דברים. עוד מילה ואני נשבע שאתה תתחרט על זה כל החיים שלך׳ הוא ענה באגרסיביות, דוחף את סונג ג'ין ממנן.
׳לא!! נמאס לי שאנשים מתים! אנשים שאנחנו מכירים!!! דא הי, היא תמימה למען הש..׳ לפני שסונג ג'ין הספיק לסיים את משפטו, גונגהיון החטיף לו אגרוף ללא רחמים לפנים, שפניו עפו לצד השני.
׳זאת האזהרה האחרונה שלי! אל תשכח שאני ממלא אחר ההוראות של הלקוחות שלי. הם מבקשים ואני דואג שהם יקבלו, כל השאר הנזקים שכרוכים בזה היא הבעיה אך ורק שלהם׳ הוא ענה בזלזול ובזעם, משפשף את כף ידו שאיתה חבט בפניו של סונג ג'ין.
נשענתי עם גבי על הקיר הקרוב, מכסה את פי כדי לא להוציא שום קול. עיני נעשו רטובות כששמעתי את שמה של דא הי עולה בשיחתם. לא האמנתי שהיא הבאה בתור.
׳לא לא..זה לא יכול לקרות׳ מלמלתי כמו מטורפת לעצמי, כשירדתי במדרגות בריצה, נתקלת בנערים, אך עיני חיפשו אחר דא הי, שלא ידעתי כלל שהיא תהיה כאן גם הערב.
עיני חשכו לעבר ההמולה שהתאספה במעגל. פחדתי לגשת לראות מה קרה כי ידעתי את התשובה כבר מראש.
וכמה שנאתי שצדקתי.
דא הי שכבה על הרצפה, מפרפרת לחייה.