הפרק מוקדש ל hoshen_25 לילדה שלי יש יום הולדת❤️😻😻❤️❤️
+18?
נ.מ הוסוק
"פאק בייבי~" שמעתי את רצף הגניחות של באקהיון שהוא התריע וגמר בפה שלי .
הוא הרים אותי ככה שאני יושב בדיוק על המפשעה שלו "ממ~" גנחתי בקטנה שהרגשתי את הזין שלו פוגע בתחת שלי ונמצא בדיוק בכניסה שלי.
הוא נשק לשפתיי באגרסיביות והרגשתי את איברי מתקשה יותר, מיהרתי לשים את הידיים שיכסו את האיבר שכאב לי.
הוא התנתק ממני והתסכל על הידיים שלי "מה קרה?" הוא שאל וראיתי שהוא מתאפק לא לצחוק "כ-כלום"
אמרתי בלחץ "תוריד את הידיים" הוא אמר ואני רק הנדתי את הראש לשלילה.
"בייבי" הוא אמר בקול מזהיר ואני עדיין לא הורדתי את הידיים.
״אההה״ צעקתי שהוא הרים אותי בהפתעה והוריד את המכנסיים שלי יחד עם הבוקסר שלי,
רציתי לכסות את האיבר שלי אבל הוא תפס הידיים שלי "לא" הוא אמר ואני הנהנתי יודע שאין לי סיכוי נגדו.
הוא הוריד את החולצה שלי והתחיל ללטף את הגב שלי מעביר בי צמרמורות.
הוא ירד עם הידיים שלו לישבן שלי ואחז בו "פאק~" גנחתי והוא הצליף בישבני "בייבי לא לקלל" הוא אמר בנימה מזהירה ואני הנהנתי בייאוש "למה לא?" שאלתי "כי ככה אמרתי" הוא אמר ואני החלטתי להתגרות בו "פאק" אמרתי והסתכלתי עליו "אל תתגרה בי, אתה תענש" הוא אמר והנהנתי "מילים" הוא אמר "כן דאדי" אמרתי והוא חייך ואז הצליף בי בתחת חזק פתאום "פאקינג שיט" גנחתי "אמרתי לא לקלל" הוא התגרה בי ואני החלטתי להחזיר בכל זאת,חייכתי אליו והתחלתי לקלל בגסות והוא פער את עיניו ודחף לחור היבש שלי שלוש אצבעות יבשות ללא התרעה.
"אהההה פאק~" גנחתי בכאב מרגיש את הדמעות זולגות על לחי ועוצרות בשפתיים, באקהיון הכניס את האצבעות יותר עמוק למשמע הקללה.
״כו-אב כואב!!! תפסיק!! בבקשה״ צעקתי וכיווצתי את פני בכאב, זה הרגיש כאילו האצבעות שלו קורעות את החור שלי לשתיים.
אחזתי בכתפיו בחוזקה וכאב מנסה לקום מהאצבעות שלו אך הוא רק הוריד את הישבן שלי על האצבעות שלו ככה שהם נכנסו יותר עמוק וזה כאב יותר.
״אההה דיי״ עוד דמעות יצאו מעיניי.
״אמרתי לך לא לקלל״ הוא אמר והזיז את האצבעות יותר מהר ״אהה~ אני מצטער בבקשה״ צעקתי ובאקהיון עדיין לא ויתר לי והמשיך להזיז את האצבעות יותר מהר ״אהה~״ גנחתי ״זה נעים~״ גנחתי שהוא פגע בנקודה בתוכי שגרמה לי להרגיש עונג לא מהעולם הזה.
באקהיון חייך והמשיך להזיז את האצבעות בתוכי מהר טורק אותם בנקודה הזאת ״אה~ כן~ דאדי!!~״ צעקתי ותפסתי עוד יותר חזק בכתפיים שלו ״אני גומר״ באותו הרגע הוא שלף את האצבעות מתוכי ״למה?״ שאלתי נאנחתי ביאוש ואכזבה.
״אתה לא גומר״ הוא אמר ״למה אבל?״ שאלתי ״כי היית ילד רע״ הוא אמר ״אני לא״ התווכחתי והוא הרים את הגבה ״אל תתווכח איתי״ הוא אמר ואני הבלטתי את שפתי התחתונה.
״בבקשה דאדי! תגרום לי להרגיש טוב! אני מצטער שהייתי ילד רע״ אמרתי והסתכלתי עליו במבט חמוד אך גם מתחנן מעט.
״לא בייבי, ילדים רעים לא מקבלים פרס״ הוא אמר ונאנחתי משפיל את ראשי ביאוש.
לא עניתי לו וקמתי ממנו מתיישב חזרה במושב שליד הנהג,
החזרתי לגופי את החולצה והבוקסר אך את המכנסיים לא, זה סתם היה לוחץ לי על ה....כן.
לא הסתכלתי עליו, לא היה לי כוח, הייתי עייף ומותש מדי שלא שמתי לב שהוא התחיל לנסוע.
השענתי את הראש על עדן החלון והסתכלתי על האנשים ההולכים ושבים.
״תגיד...״ פניתי אל באקהיון מבלי להסתכל עליו ״מה?״ הוא הסתכל עליי לשנייה והחזיר את מבטו לכביש ״איפה חברים שלי? לאן אתה לוקח אותי?״ שאלתי עדיין לא מסתכל עליו, הייתי עייף מדי אפילו כדאי להזיז את העיניים לשנייה ואז פתחתי אותם מחכה שידבר ״הם עם הבנים בטח מדברים..אין לי מושג״ הוא אמר והרים כתפיים כ׳לא יודע׳ ״ואני לוקח אותך לבית, יש כמה חוקים שאנחנו צריכים ללמד אותכם.״ הוא אמר ואני פערתי את העיניים והסתכלתי על הרצפה בשיעמום ״מתי מגיעים?״ שאלתי רוצה כבר לפגוש את החברים שלי אחרי שהם יגיעו מי יודע אולי הם בבית...
״עוד עשרים דקות בערך אפילו יותר״ הוא ענה על השאלה והנהנתי עוצם את העיניים שוב מרגיש את העייפות משתלטת עליי וסוחפת אותי לשינה.
——
שמעתי רעש של פתיחת דלת וזרועות שריריות מרימות אותי וסובחות אותי בסגנון כלה,הרשתי לעצמי להשעין את ראשי כנגד חזהו החם. עדיין לא פותח עיניים.
שמעתי עוד רעש של דלת נפתחת והרגשתי עליות של מדרגות אז תיארתי לעצמי שאנחנו עולים במדרגות של הבית, עוד שלך נפתחה ואני הרגשתי את עצמי מונח על מיטה.
פתחתי את עיניי באיטיות וראיתי את באקהיון יושב לידי ״כמה זמן ישנתי?״ שאלתי והוא הסתכל עליי וחייך ״חצי שעה בערך״ הוא אמר והנהנתי ״הם עדיין לא הגיעו?״ שאלתי והוא הניד לשלילה ואני נחרתי בבוז והסתובבתי לצד השני ככה שהגב שלי מופנה אליו ״בייבי״ הוא התחיל ״קרה משהו?״ הוא שאל ואני הנדתי לשלילה מבלי להסתכל עליו וקברתי את הראש בכריות שהיו על המיטה.
״תסתכל עליי״ הוא אמר ואני נאנחתי מסתובב אליו ״מה?״ שאלתי בפרצוף חסר סבלנות ״אל תעשה לי פרצופים! אני דואג לך!״ בוא אמר ועיקם את הגבות בכעס.
״אני באמת בסדר.״ ניסיתי לא לצעוק עליו, אני בעצמי לא יודע למה אני כועס. ולא, זה לא מזה שהוא לא נתן לי לגמור. זה משהו אחר,אבל אין לי מושג מה זה.
״אל תרים עליי את הקול!״ הוא אמר באיטיות אך גם בכעס ״אוקיי מצטער אני קצת עייף״ אמרתי בעייפות ״אתה נראה חיוור, אתה בסדר?״ הוא שאל ״אני בסדר,זה צבע העור שלי״ שיקרתי בעייפות נאנח.
״זה לא הצבע עור שלך, אתה בטוח בסדר?״ הוא שאל וקירב את היד למצח שלי ״אתה רותח״ הוא אמר ״אני באמת בסדר. אני סתם עייף״ אמרתי בפעם המיליון חוזר על אותו המשפט שוב. כיסיתי את רגליי שהיו מכוסות במכנס שלבשתי. בטח באקהיון הלביש אותי...
״אוקיי לך לישון, אני יבקש שיכינו לך משהו לאכול ולשתות עם כדור.״ הוא אמר והנהנתי בלית ברירה.
הןא התרומם וכיסה אותי עד העורף ונישק את ראשי ״לכבות את המזגן?״ הוא שאל והנהנתי. היה לי קר, יותר נכון קפוא. הרגשתי את גופי רועד אך השמיכה העבה שהוא שם עליי הסתירה את הרעידות שלי.
הוא כיבה את המזגן ונישק את שפתיי שרעדו ״בייבי אתה רועד והשפתיים שלך מתחילות להיות כחולות...אני מזמין רופא״ הוא אמר והנהנתי חלושות.
״לך לישון״ הוא אמר ונישק את שפתי שוב.
הנהנתי והסתובבתי עם גבי אליו, התכרבלתי בשמיכה וקברתי את ראשי בכריות.
״אהמ..אתה יכול אולי לי-עזוב לא משנה״ התכוונתי להגיד לו שישן איתי. ״אתה צריך משהו?״ הוא שאל בדאגה ״לא לא הכל בסדר״ הוא הנהן ויצא מהחדר.
כל כך רציתי שהוא ישן איתי אבל אני לא רוצה שהוא יהיה חולה גם ואני ישגע אותו כנראה.
אחרי כמה שניות הרגשתי את השינה לוקחת אותי אלייה.
סליחהההההההה על האיחור.
אני תמימה אנשים.
תמימה מאודדדדד.
התמימות נשפכת ממני.
זה חושן הורסת אותי תאשימו אותה.
25.10.2019