אחת מהסדרות המדהימות ביותר שראיתי מימיי, אז בואו נתחיל!
גיל צפייה מומלץ: 16+, למרות שלדעתי זה אפילו יכול להיות 18+ אם אתם רגישים במיוחד
ז'אנר: אנימה, אימה, פנטזיה, דרמה, הרפתקאות, אקשן
מספר עונות ופרקים: 4 עונות, 32 פרקים בסה"כ
כמה זמן פרק?: 24 דקות בממוצע
היכן ניתן לצפות?: Netflix, אתר סדרות
אזהרות מיוחדות: מכיל אלימות גרפית מאוד (רואים איברים בכל מקום, דם, וכל הדברים הטובים האלה), שפה גסה, שתיית אלכוהול, מפלצות ושדים (לפחדנים שבנינו), דילמות דתיות, ביסטיאליטי (יחסי מין עם חיות, לא מראים שום דבר אך מדברים על זה בסצנה מסוימת וזה אכן מטריד מאוד. אם אתם רגישים מאוד לנושא אני ממליצה פשוט לדלג על הסצנה), יחסי מין (פרק יחיד בעונה השלישית) ואזכורם.
מעט על הסדרה: מבוססת על משחק מחשב עם אותו השם משנת 1989 (אני מבטיחה לכם שהגרפיקה לא תהיה אותו הדבר).
סיפורנו מתחיל בשנת 1445 בוואלכיה, עם מישהי אמיצה וסקרנית בשם ליסה המסתובבת בארץ ומחפשת אחר הטירה האגדית של לא אחר מאשר ולאד דרקולה טפש (כן כן, קראתם נכון, הם עירבו את דרקולה בזה), שלפי השמועות יודע על דבר שלא היה מוכר בימים אלו- מדע. ליסה מחפשת איך לעזור ולהבריא אנשים בזכות המדע, דבר לא פופולרי במיוחד מכיוון שבזמן הפרימיטיבי הזה, האמונה הייתה שהכל הוא רק בידי אלוהים והכנסייה, וכל דבר שסטה ממסלול הדת נחשב כמגיה שחורה וכישוף של השטן. אך ליסה שלא מאמינה בדבר כמו קסם, מחפשת אחר המדע, שבסופו של דבר היא מצאה ולמדה בחברת דרקולה המפורסם. אבל כמובן שהשאיפה ללמידה גדלה עם הזמן, והשניים התקרבו יתר על המידה.
בקפיצה חדה לשנת 1475, אנחנו מוצאים את ליסה קשורה למוקד ואש חונקת את האוויר מריאותיה כאשר הכנסייה האשימה אותה בעיסוק בכשף ומגיה שחורה ואסורה. ברגעיה האחרונים, ליסה מתחננת אל השמיים שייסלח לאנשים שלא ידעו דבר אחר חוץ מהדת, ואז נשרפת לכדי אפר שאנשי העיירה מביטים בה ומשוכנעים כי הם הרגו מכשפה שעבדה את השטן. אבל מה שהם לא ידעו זה כי היא הייתה אישתו של דרקולה, והייתה הדבר היחיד שהוא אי פעם אהב וקישר אותו לאנושות שהוא כה תיעב. המוות שלה היה מה ששבר סופית את כל החיבה שניסה לפתח לאנושות שאשתו כה אהבה.
הוא התגלה בפני כל העיירה בעמוד של אש היכן שאשתו נשרפה על מוקד, ונותן להם שנה לכפר על המעשה שלהם, ועל הצביעות שהתפשטה בין האנשים שהאמינו כי הדת היא זו שתציל אותם והאלוהים שלם יחנון אותם אם הם רק יתפללו מספיק. בשנה הזאת, דרקולה אסף וזימן את צבאות הגיהינום- שדים ומפלצות נוראיות שלא יודעות דבר מלבד הצמא לדם והרג המוני. השנה עברה במהירות ודבר לא השתנה- כולם נשארו צבועים והאמינו שאם הם יעשו כל דבר בשם אלוהים, הם עדיין יחשבו אנשים טובים, כפי שהכנסייה לימדה אותם. הם המשיכו לחיות באשליה שההתגלות של דרקולה הייתה רק הזייה המונית שלא אמרה דבר- עד שהשמיים המטירו טיפות של דם וצבא הגיהינום פשט על הארץ ורצח בדם קר כל אדם שהוא ראה, עם המטרה להשמיד את כל הגזע האנושי הטמא עד לאדם האחרון.
ה-X פקטור של הסדרה: אני רק מציינת שהסדרה היא לא לרגישים שבנינו. היא אכן סדרה מרהיבה, ולא משנה מה הז'אנר האהוב על אנשים אחרים אני תמיד ממשיכה להמליץ עליה בכל פעם. אבל אני כן חייבת לציין כי בפעם הראשונה שראיתי את הסדרה, האלימות הגרפית הייתה מה שמעט הרתיע והלהיב אותי בו-זמנית. זה אכן מוצג באנימציה, מה ש-"מרכך" את המצב (או רק נותן לזה הזדמנות להיות יותר גרפי ממה שזה צריך להיות), אבל אם אתם בעלי קיבה רגישה, אולי זה לא כל כך בשבילכם.
אבל כל האלימות והאיברים הם רק פרט זניח שצריך לסבול/ליהנות ממנו בשביל ליהנות מעד כמה הסדרה הזאת מדהימה!
נתחיל מהאנימציה- יותר מכל דבר אחר, הסדרה הזאת היא פשוט יצירת אומנות. אני אפילו לא מגזימה, בחיי לא ראיתי דבר יותר מושקע ומרהיב מאשר הסדרה הזאת. אנימציה מושקעת ומדהימה בקטע אחר, עם דגש לכל הפרטים הקטנים, סצנות האקשן המפורטות שפשוט מרהיב להסתכל על הרצף שלהן. בלשון המעטה, האנימציה מושקעת בקטע אחר, והיא רק אחד מהרבה אלמנטים שעושים את הסדרה כל כך מדהימה בנוסף לשאר המרכיבים שעושים אותה כה מיוחדת.
העלילה די בונה על הרעיון הקלסי- רצון של דמות לנקמה בכל מי שעשה לו אבל, קבוצה של גיבורים שרוצה למנוע מסוף העולם לקרות, ואתם מבינים את ההמשך. אבל גם עם הרעיון הדי חרוש, העלילה עדיין מושכת את הצופה מהבחינה שעדיין יש כל כך הרבה דברים שאנחנו לא יודעים כאשר היא מתחילה להתפתח למקומות שונים ככל שהפרקים ממשיכים, ונותנת לה תפנית אחרת לגמרי ממה שחשבנו תחילה.
מכאן אני רוצה לעבור לדבר על הדמויות, שכל אחת היא באמת עולם ומלואו. הסדרה בעיקר מתמקדת בהתחלה בדרקולה כמובן, אבל בהמשך אנחנו פוגשים בעוד דמויות חשובות כגון טרבור בלמונט, שאני אישית מעריצה נלהבת מאוד שלו. אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני תמיד מעריצה מושבעת של כל דמות גבר חתיך ואדיוט ברגעים הנכונים, והדמות של טרבור פשוט עונה על כל אחד מהקריטריונים של דמות מוצלחת. אבל חוץ מטרבור, דמויות נוספות בסדרה הצליחו לעשות את דרכן ללבי עם העומק שלהן, הרצונות שלהן, הדברים שהם עושים ומניעים את העלילה. לכל דמות יש סיפור, והסדרה דואגת לשים דגש לכל אחת ואחת מהן, ונותנת להן להיות שונות ומגוונת ולתת לצופים מבחר שהם יכולים לבחור ממנו. ומערכות היחסים בין הדמויות? כל כך הרבה מערכות שונות שרק מעניקות צבע חיי לכל מה שקורה, אפילו בין שתי דמויות מנוגדות לחלוטין שאיכשהו מוצאות מחנה משותף באויב יחיד.
שלושת מרכיבים חשובים אלו כמובן שלא יהיו מספיק אם לא המוזיקה ברקע. אני אישית לא מעריצה כל כך גדולה של מוזיקה אפית, אבל הסדרה הזאת פשוט גורמת לי להתאהב בבחירה המוזיקלית לסצנה, שנותנת לכל אחת מהן את המשקל היחסי שהצופה צריך ליחס לה. אפשר לקחת לדוגמה את סצנות הקרב, שאחדים מהן מוצגות עם מוזיקה דרמטית המלווה באקשן מסחרחר, לעומת אחרות שהן עם מוזיקה קלילה שנותנת לקרב אלמנט של משחק במכות יותר מאשר קרב של ממש. המוזיקה מצליחה לתת את האווירה הנכונה שתקבע רשמית האם הסצנה שקורת על המסך היא עניין של מה בכך, או שזה אירוע גורלי שצריך לייחס לו חשיבות עלילתית עצומה. ושלא אתחיל אפילו לציין את הכותרות בסוף, שמלוות במקהלת כנסייה דרמטית שמעבירה בי רעידות בכל פעם שאני רק שומעת אותה.
אני באמת מרגישה שכל מה שפירטתי עד עכשיו לא מספיק בשביל לייצג עד כמה הסדרה הזאת היא דבר מרהיב. כמו שציינתי קודם, זה יותר יצירת אומנות מאשר סדרה של ממש, דבר שצריך ממש להתמקד בו ולחוות אותו. זה לא כמו כל סדרה שאפשר לעבור דרך הפרקים כמו גרעינים, זה באמת משהו שצריך לשבת ולהקדיש לו זמן בשביל לקבל את החוויה הכוללת והריגוש שאתה מרגיש כאשר אתה צופה בסדרה הזאת. אי אפשר פשוט לעבור מפרק אחד לאחר ורק לסיים עם זה, אתה פשוט לא תהיה מסוגל אחרי החוויה הרגשית בכל פרק. זאת סדרה כבדה, אני לא הולכת לשקר, אבל היא הרפתקה של ממש- והיא שווה כל רגע ורגע.
עם הזמנים המפחידים שאנחנו עוברים בזמן האחרון, אני באמת ממליצה שתננו לה צ'אנס ותנקו את הראש מכל פחד ומחשבה עם הסדרה הזאת. אני מבטיחה לכם שאם תחליטו לראות, לא תתחרטו על כך.