קייט
"אני עדיין מחכה לתשובה," מיה אומרת דרך הטלפון ואני חושבת מה לענות לה.
התחמקתי מהעובדה שהייתי צריכה להתקשר אליה בחזרה אחרי שדיברנו באותו יום כשג'ייסון הוריד אותי בסיילם בפעם הראשונה, ועברו כבר שלושה ימים מאז.
לא ידעתי מה להגיד לה ולא הייתי מסוגלת לדבר על זה אפילו, התוצאה הזאת שברה אותי, הייתי בטוחה שאין שום דרך שבה אוכל לדבר שוב עם ג'ייסון, או לפחות להתקרב אליו, אבל זה קרה בכל זאת ואין מאושרת יותר ממני אחרי הימים האחרונים שעברו עליי.
ג'ייסון התקרב אליי סוף סוף, הוא באמת דיבר איתי, אני לא יודעת למה זה קרה אבל אני לא חושבת שאהיה מסוגלת לשאול אותו, לא ארצה לעשות שום דבר שיהרוס את מה שאנחנו מנסים לבנות מחדש, אם זה באמת מה שקורה כאן. גם גרמתי לו לחייך אליי, חיוך אמיתי, ואין מאושרת יותר ממני מהרגע שראיתי את זה. הוא אפילו דיבר בפעם הראשונה על משהו מהעבר שלו, לא ידעתי איך להגיב באותו רגע, זה כאילו שכל מה שחשבתי נמחק ממוחי עד ששינה את הנושא.
"אני לא מתכוונת לדבר על זה, תדעי ברגע שתחזרי." אני נכנסת לחדר הכושר ומחפשת אחר ג'ייסון, הוא אמור להיות כאן עכשיו.
השעה ארבע רק בעוד כמה דקות, יכול להיות שהוא עדיין לא הגיע, יש כאן רק גבר אחד שמתאמן וחובט באחד משקי האגרוף.
"את נשמעת הרבה יותר טוב, מה קורה איתך בימים אלו? אם כבר מדברים על זה, עדיין לא סיפרת לי מה קרה עם ג'ייסון," היא דורשת לדעת בחוסר סבלנות.
"מה שקרה זה ש..." אני מתחילה להגיד אבל עיניי פוגשות את ג'ייסון, שעומד בתוך הזירה הגדולה עם גבו אליי, זורק את כפפות האגרוף על הקרקע ומוריד את חולצתו באיטיות רבה. תנועותיו כל כך איטיות עד שאני נהיית רטובה רק מהמראה החשוף של גבו, אפילו כתפיו הרחבות שריריות כל כך, אבל ברגע שהוא מסתובב, אני לא סתם רטובה, אני נוטפת. דמי רותח רק מהמראה שלו, שרירי הבטן שלו מפוסלים ומבריקים ואני לא חושבת שאפשר בכלל לספור את הכמות, שלא נדבר על צמיגי היד... אה, שרירי היד הבולטים שלו, זה בכל מקרה אותו דבר. אני רק רוצה שהוא יעטוף אותי בזרועותיו וייקח אותי לאן שרק ירצה, אפילו שישטח אותי על רצפת הזירה ויזיין אותי חזק כל כך עד שכל הבניין ישמע, אסתפק בכל דבר.
"הל..." מיה אומרת ואני נזכרת שהיא עדיין איתי בשיחה.
"אני חייבת ללכת, הוא בלי חולצה." אני מספיקה לשמוע אותה מגחכת רגע לפני שמנתקת את השיחה.
אני מחזירה את מבטי אל ג'ייסון, שעכשיו על רצפת הזירה ומבצע כפיפות בטן שמבליטות את שריריו בצורה כל כך מהפנטת שאי אפשר להפסיק להסתכל. כעבור עשר או עשרים, או אולי אפילו חמישים כפיפות, הוא נעמד ומתחיל לבצע שכיבות שמיכה. כבר בפעם הראשונה שהוא מכופף את מרפקיו אני מדמיינת את עצמי מתחתיו, מדמיינת את שפתיו מתחברות אל שפתיי בכל פעם שהוא יורד למטה והחזה שלו מתנגש בחזי, וגם את אגלי הזיעה שזורמים על גופו ומטפטפים.
YOU ARE READING
משיכה בלתי נשכחת ☆
Romanceהם היו האוויר לנשמה אחד של השנייה, עכשיו כל מה שעומד ביניהם, היא הגאווה. הגאווה מפריעה לשניהם להתקרב ולדבר מאז שנפרדו דרכם, אבל המשיכה הממכרת מבלבלת אותם ומפריעה להם להמשיך בשגרת היומיום שלהם מבלי לחשוב אחד על השנייה ועל הריחוק שביניהם. מה הם יעשו א...
