♠️כריסטינה♠️

553 38 6
                                    

היי אהובות🖤
נורא מצטערת שנעלמתי לתקופה, דיי נתקעתי בכתיבת הפרק אבל עכשיו חזרתי.
הפרקים חוזרים לעלות באופן קבוע כמו שעלו בעבר אז ממש אשמח אם תצביעו ותגידו מה דעתכן על הפרק.

(ממליצה להיכנס לפרק הקודם ולהיזכר קצת)

🖤🖤🖤

*נקודת מבט סטפן*

אני מביט בקטנה הזאת שהתרומה מרגליי ברגע שהחדר התרוקן ולא יכול שלא לכעוס מעט.

אני שונא שהיא זאת, המקום שלה הוא לידי, עליי, זה המקום שלה.

היא לוקחת כוס מים כשראשה עמוס במחשבות.

שמתי לב שמרגע שהיא שמעה את שמותם של בני משפחת ונטורה היא מריצה את גלגלי ראשה בלי הפסקה.

היא מכירה אותם, אחרת היא לא הייתה מגיבה באותה צורה בה הגיבה, הדבר היחיד שמעניין אותי הוא איך, איך היא מכירה אותם.

״את מכירה אותם. מאיפה?״ אני שואל אותה. אני מבחין במצחה שמתקמט בחוסר הבנה כשהיא אינה מבינה איך אני יודע שהיא מכירה אותם.

אני קורא אותה, קורא אותה כמו ספר פתוח.

״זה לא חשוב עכשיו סטפן, אבל אני צר-״ היא מתעלמת משאלתי ומכעיסה אותי יותר.

היא האישה שלי, אני צריך לדעת מאיפה היא מכירה את האנשים שניסו לפגוע בנו כמו שהיא אומרת.

״שאלתי מאיפה אתם מכירים, אני לא אוהב לחזור על עצמי פעמיים רונה את יודעת את זה״ אני חוזר על שאלתי, לא מתכוון לוותר לה.

״אני מכירה רק את חואן ואלכסנדרו״ היא פוצה סוף סוף את פיה הקטן.

...

היא מסיימת לספר לי את כל הסיפור.

את כל עניין הפגישה, הכעס והלחץ של אביה והוויכוח הקטן שהיה להם.

״את עד עכשיו לא יודעת מה קרה באותה פגישה?״ אני שואל אותה לאחר שהיא חוזרת לשבת על רגליי, מרגיעה אותי מעט מעצביי.

היא מנידה את ראשה לשלילה ומתחילה לדבר.

״בגלל זה אני רוצה לדבר עם חואן, אני צריכה לדעת מה קרה שם״ היא אומרת לי בעיניים גדולות.

PAZZO-משוגעWhere stories live. Discover now