כלוּם- הוּשלם

אפילוג

***

מהשנייה שריילי- גורת הרועה הגרמני העליזה והקטנה נכנסה לחיי הם הפכו לטובים יותר. היא הפכה אותי להיות פשוט בן אדם טוב יותר. הפכתי לשמחה יותר, פחות חרדתית, יותר חזקה. ידעתי לעמוד על שלי, לדרוש יותר, להעריך את הבן אדם שהייתי ואני היום.

ריילי הדביקה אותי במתיקות והשמחה הבלתי נגמרת שלה. ריילי העניקה לי אהבה אין סופית ובלתי תלוייה שהייתי צריכה. כשהייתי צריכה לפרוק- הייתי מדברת איתה. כשהייתי רוצה לבכות- הייתי בוכה לצידה. ריילי גרמה לי לחייך, ריילי ליקקה את דמעותיי, ריילי הייתה לצידי גם כשאף אחד לא היה. ריילי הייתה הסם החדש שלי, מקור השמחה הבלתי נגמר שלי.

התחלתי פרק חיי בחדש- "חיי הנישואים שלי". עברה חצי שעה מההצעה. אני לא ידעתי מה אני חושבת על חתונה עד שתום הציע לי נישואים. כי כשתום הציע לי נישואים זה הפך לחי. שום דבר לא יכל להכין אותי לתחושה החמימה שמילאה לי את הבטן. החתונה הפכה לחיים האמיתיים, זאת כבר לא הייתה סתם מחשבה. כשהוא כרע את ברכו מולי בחיוך הממכר שלו זה הרגיש אמיתי, זה הרגיש נכון. ידעתי בוודאות שזה הבן אדם שאני ארצה להזדקן לצידו.

"And at once, I knew I was not magnificent"

השורה מתוך השיר שנבחר לפני שנים מתנגנת לה ואני מוצאת בכך סימן להיכנס לחופה לבדי כשחלק מהשמלה הלבנה והארוכה שלי מלווה אותי. אני מחייכת לקהל כשאני עוברת מולו ומסיטה את מבטי אל אנה שעוברת גם היא לבדה מול הקהל בשמלה הלבנה והתואמת לשלי. אנחנו מחייכות באושר אחת לשנייה ואז כשאנחנו עולות על הבד הלבן שהונח על הדשא אנחנו מנתקות את המבט ומביטות בגברים שעומדים להיות בעוד דקות אחדות בעלינו.

עיניו הכחולות של תום חודרות אל תוך שלי ומטביעות אותי ברוגע ובשלווה שיש בתוכן, מזכירות לי את הסיבה שהתאהבתי בו בפעם הראשונה. הוא פורס חיוך על פניו ומסדר את הכיפה השחורה על שיערו הכמעט שחור לגמרי.

כל צעד מרגיש כמו נצח, השיר ממשיך להתנגן ברקע.

"And at once, I knew I was not magnificent
Hulled far from the highway aisle
Jagged vacance, thick with ice
But I could see for miles, miles, miles"

צעד.

ועוד צעד.

ועוד צעד.

אני עומדת שם- באמצע הבד כשהרב מסמן לי ולאנה שנמצאת במרחק לא גדול ממני לעצור ומורה לתום ולעדן כשכל אחד נמצא תחת לחופה שלו להתקדם לכיוון הכלה שלו.

עיניי ועיניו חודרות אחת אל השנייה בדרכו אליי. הוא לא מנתק את מבטו לרגע, ידיו החמות מחפשות אחת ההינומה שלי, הבל פיו מורגש לכמה רגעים בודדים על הפנים שלי אך בשנייה אחת הקור חוזר אליהן כשהוא מכסה בהינומה את פניי. הוא מחייך אליי באהבה, לוחש שבקרוב ניפגש ומתלווה עם חבריו הנאמנים בחזרה אל החופה.