בלתי שבירה

פרק 14

מתיאו
אני לא מאמין שאיבדתי את דנילו, לא מאמין שהייתי טיפש ונתתי לדבר כזה לקרות. איך לא שמתי לב קודם לעזאזל?!
ההלוויה הייתה קשה ואני דואג שאיב נכנסה להלם מכל הסיטואציה.
הם היו כל כך קרובים לחטוף אותה שוב, ולא הייתי שם.
״אני בחדר העבודה אם את צריכה אותי.״ אני אומר לאיב כאשר אנחנו נכנסים לפתח הבית אך לא מחכה לתשובה ועולה במדרגות.
המחשבות אופפות את ראשי ומטרידות אותו ללא הפסקה. הלב אומר לי שדנילו היה רוצה שאנקום בשבילו, ואין לי ספק שאעשה את זה, אבל המוח לא מצליח לחשוב על פעולה מתאימה.
הדמעות חונקות את גרוני אך אני בולע אותם ונכנס למחשב כדי לנסות למצוא קצה חוט מאיפה להתחיל את הנקמה.
אחרי שעה וחצי בערך, דפיקות נשמעות על הדלת וקוטעות את פעולותיי. ״כן?״
״אפשר להיכנס?״ איב מציצה עם ראשה מבעד לדלת.
״בואי.״ אני אומר והיא נכנסת ומתיישבת מולי.
״אתה בסדר?״ היא מוודאת בהיסוס.
״אהיה בסדר אחרי שאנקום.״
״אני יכולה להציע משהו?״
״דברי.״ אני נשען אחורנית בכיסאי ונאנח בתסכול.
״קודם כל תשנה גישה.״ היא מתחילה לומר. ״תגרום לאויב לחשוב על משהו אחד כשבדיעבד תתכנן משהו אחר.״
״אוקיי, תפרטי.״ היא מצליחה להסב את תשומת ליבי.
״אתן לך דוגמה, השיחות שאני עושה עם ההורים שלי מדי פעם גורמות להם לחשוב שאני נהנית בניו יורק כשבדיעבד נחטפתי בכלל.״
״ואת לא נהנית פה?״ אני מחייך בעוקצנות.
״מה זה קשור עכשיו?״ היא מתחמקת בפרצוף כועס. ״בכל מקרה, צריך לגרום לאויב לחשוב שאתם יוצאים לפעולה במקום מסוים ותתקפו מהכיוון האחר.״
״איבדתי אותך.״ אני אומר בבלבול.
״אני לא יודעת מי מינה אותך להיות הבוס של המאפיה האיטלקית.״
״לבוס של המאפיה האיטלקית קוראים קאפו.״
״סליחה באמת שלא חקרתי עליכם לפני שנחטפתי.״
אני מביא את מפת האיזורים הגדולה למרכז השולחן ופורס אותה.
״רואה?״ היא נשענת קדימה ומצביעה לעבר בית זונות שנמצא במרכז העיר. ״זה שלכם נכון?״
״כן.״ אני אומר ועיניי יורדות למחשופה. היא עדיין לובשת את החולצה שלי שענקית עליה בכמה מידות אבל כאשר היא נשענה קדימה, החולצה נפלה מעט וחשפה קצת ממנה.
״מתיאו, העיניים שלי פה.״ היא אומרת בכעס וגורמת לי להעלות את מבטי לעיניה. אני נמצא בבעיה כל עוד האישה הזו מסתובבת פה.
״בכל מקרה,״ היא מגלגלת עיניים בזלזול. ״אפשר לגרום למאפיה הרוסית לחשוב שיש איזה ערב מטורף בבית זונות הזה ובעצם לתקוף אותם בשעה הנכונה.״
אני חושב על הרעיון המבריק שלה ומחייך בסיפוק.
״הכניסה לבית זונות היא מפה?״ היא שואלת בהתעניינות.
״כן, זו הכניסה הקדמית.״
״אז אני מאמינה שהם יהיו חכמים מספיק כדי להכנס מאחור ולכן החיילים שלך יקיפו את הבניין ויתקפו ברגע הנכון.״
״מסתבר שהנוכחות שלך מועילה לי בסופו של דבר.״ אני עוקץ בחיוך וגורם לה לצחוק.
״אתה מת עליי, תפסיק לשחק אותה.״ היא מחזירה לי בגיחוך ויוצאת מהחדר מבלי להביט לאחור.
מה שנכון נכון, אני באמת מטורף לה על הצורה.
אני מרים את הטלפון מהשולחן ומחייג לאחי.
״אנחל, תוך רבע שעה כולם בחדר העבודה.״
עד שכולם מגיעים, אני מסמן על המפה הענקית את התכנית ומחלק את הצוותים לאיזורים השונים, אנחנו נתקוף מכל כיוון.
״טוב,״ אני אומר כשכולם מתכנסים. ״כמו שאתם מכירים אותי, לא אעבור בשקט על המוות של דנילו ולכן אנחנו נצא לפעולה סודית. זאת אומרת שאם יש לכם ספק שאתם לא מסוגלים לשמור על זה בסוד, אתם מוזמנים לצאת החוצה.״
״מה התכנית מתיאו?״ אנחל מסתכל על המפה ומרים את עיניו אליי בשאלה.
״אנחנו נגרום לאויב לחשוב שאנחנו כאן,״ אצבעי נוחתת על בית הזונות המסומן על המפה. ״אבל בעצם נתקוף אותם מכל כיוון אפשרי.״
״ומה אם הם יגלו ויהיו ערוכים לזה?״ אנחל אומר בייאוש. ״להזכירך, מדובר באחת המאפיות החזקות באיזור.״
״נפרסם תמונות מהבית זונות באותו ערב או שנפרסם ידיעה שהולך להיות ערב מטורף למאפיה האיטלקית ולמעשה הם יתקפו כדי לעשות לנו הפתעה רק שהם לא ידעו שהם אלו שיהיו מופתעים.״
״אני לא מבין למה אנחנו לא נפתרים מאיב וזהו, מאז שהיא כאן יש רק צרות.״ הוא עוקץ ואני מחייך בזלזול.
״אז אתה חושב שאיב היא גורם הבעיה?״
״מתיאו כל המלחמות נובעות מהנקמה שלהם, היא הרגה להם את הבוס!״ אנחל יורה בכעס.
״אנחל מלחמות עם הרוסים תמיד היו ותמיד יהיו,״ אני משנה את טון דיבורי לקשוח. ״וחוץ מזה, התכנית הזו הייתה שלה.״
״אתה נותן לאישה לנהל לנו את המהלכים?״ הוא מתפרץ.
״אישה יכולה לעשות הכל בקלות עם המוטיבציה הנכונה, ברגע שתשנה גישה תבין את זה.״
״אם אתה חושב ככה, אני איתך.״ הוא מגלגל עיניים. ״אני מקווה שלא תצטער על זה אחר כך.״
״בכל מקרה,״ אני מתעלם מדבריו. ״צריך שמישהו מאיתנו יחבור לרוסים וידאג לפרסם את הידיעה שאנחנו מתכננים משהו גדול בבית זונות, איזה מופע חשפנות או משהו שיצריך את כולנו להיות שם. ואני מזהיר, אם אגלה שמישהו בוגד או מתכנן לחשוף את התוכנית האמיתית, אכרות לו את האצבעות אחת אחרי השניה זה ברור?!״
״כן!״ החיילים קוראים בפה אחד.
״מרטינז, אתה תהיה הבוגד.״ אני מחליט בצורה חד משמעית. ״תוכל לומר שאחרי המוות של דנילו אתה מרגיש שאתה חייב ללמד את המאפיה האיטלקית לקח על כך שלא הגנו עליו מספיק או משהו בסגנון. אני בטוח שתמצא משהו.״
״ואיך אשיג איש קשר מאצלם?״ מרטינז שואל בחוסר הבנה.
״אני אדאג לזה.״ אנחל אומר מיד. ״נוכל להשאיר טלפון עם מספר אחד, של מרטינז, באחד מבתי העסק שלהם וכשהם יבואו לבקר ולגבות דמי חסות, בעל הבית ימסור להם את הטלפון.״
״יופי. מרטינז אני סומך עלייך.״
אני מוציא ממגירת השידה טלפון קטן של נוקיה ושומר בו את המספר של מרטינז ולאחר מכן מוסר לו אותו.
הוא יוצא מהחדר יחד עם הצוות שלו ולאחר חצי שעה אני מקבל הודעה שהמשימה הושלמה.
חיוך מנצח נמרח על פניי ואני מחליט להישאר עוד קצת כדי לפתוח מיילים שנשארו ולחפש עוד קצת מידע כללי.
עיניי מציצות על שעון הקיר לאחר זמן מה ונפערות לרווחה כשאני מבין שעברו קרוב לחמש שעות והשעה כבר 01:00 בלילה.
אני סוגר את המחשב ונועל את חדר העבודה לפני שאני מתחיל לצעוד לאורך המסדרון. הבית שקט, יחסית מוקדם בשבילנו כדי לישון אבל עבר יום נוראי וקשה על כולנו.
אני מגיע אל דלת חדרי ורגע לפני שאני פותח אותה אני מחליט ללכת לחדרה של איב ולראות אם הכל בסדר איתה. דלת חדרה סגורה, אך כשידי פותחת אותה בשקט בניסיון לא להעיר אותה, עיניי נחשפות לחלל ריק. היא לא בחדר.
אני סוגר את הדלת בטריקה וממשיך במהירות לכיוון החדר שלי, פותח את הדלת בתנופה ומגלה את איב ישנה על הבטן כששיערה נפרש על הכרית.
הקלה מציפה אותי ואני נושם עמוק בזמן שאני סוגר את הדלת ומתקדם לחדר הארונות, פושט את בגדיי ושולף בוקסר שחור מהמגירה.
אני נכנס לחדר המקלחת ופושט את הבוקסר שנותר עליי, פותח את ברז המים ונעמד תחתיו, נותן לזרם לשטוף ממני את המחשבות. זרועותיי נשענות על אריחי המקלחון וראשי מונח עליהן.
הכל באשמתי, לא הייתי צריך למנות את דנילו לשמור באותו היום על הבית. אני בכלל דפוק שלא חשבתי קדימה ולא הבנתי שהם מתוחכמים מספיק. הרי הם רוצים את איב לפני שהם רוצים אותי, וכל עוד איב בבית הם יבואו בעיקר לפה.
אני מתיישר ומתקלח בזריזות, לוקח מגבת ממתקן החימום ועוטף אותה על מותניי, מסתכל במראה מכוסת האדים ונשען על הכיור.
אבל מה אם אגרום להם לחשוב שאיב איתי בבית זונות?
אולי זה מה שיגרום לפעולה להצליח.