העולם שמעבר לקסם

פרק 4 (סתיו)

אני די בטוחה שהצרצורים, האזעקות, והצרחות הגבוהות הם לא חלק ממעבר ליקום אחר. זה לא אמור להיות ככה.

ובגלל שזה לא אמור להיות ככה, כמובן שזה קרה.

נפלתי על ברכיי, עדיין מסוחררת מהגלישה בשער-המעבר, והצמדתי ידיים לאוזניים בבלבול גובר. הרעש היה יותר מדי רועש, כמו... כמו ארי כפול אלף.

ולפני שהבנתי מה קורה, הייתי מוקפת באנשים.

"אפריייייל!" צרח ארי מעל לכל הרעש. "יופי של כניסההההה!"

שמעתי במעומעם צעקות אחרות, אבל האזעקות התגברו וזרקורי אור אדום נורו מהשמיים לכל הכיוונים. וואו, החבר'ה האלה דרמתיים.

ואז הכל נפסק.

***

"היא אומרת לכם את האמת," אמרה לונה בעצבנות, אולי בפעם האלף. היא נשמעה כמו תקליט שנתקע.
"את מצפה שנאמין," מלמלה חלושות נציגה רנדומלית מהמועצה של הסתיו, "שהילדה הזאת, חסרת כוחות הקסם, קפצה באישור אל תוך השער לעולם שלנו כדי להשאיר אותנו להתמודד איתה?"
"כן!" התערב ארי ונגס בעוגייה השביעית שלו.

הו, אני מניחה שדילגתי על החלק שמסביר למה נתקעתי בהמשך היום בתוך בניין עשוי בוץ של מועצת נציגי הסתיו, מוקפת באנשי מועצה מבולבלים, ובשני תאומים משונים, ובעיקר בארי אחד שלא הפסיק לאכול ולדבר. בו זמנית.
אז זה קרה.

"אם היא באמת הגיעה לכאן באופן חוקי," אמר בזהירות מישהו, "אז למה, לכל הרוחות, אין לה צמיד אישור?"
מה -
"יותר חשוב!" ארי דחס לפה עוד עוגייה ונעמד. "למה יש מועצה לסתיו? אנשים כאן אמורים להיות עצמאיים! אה - אתם יודעים - חופש!" הוא נופף בידיו.
חברי המועצה בהו בו.

"ובכן, אנחנו אזרחים רגילים," התנדבה לבסוף חברת המועצה עם הקול הדקיק להסביר. "אבל כשיש מקרה חירום, אנשים אקראיים מחליטים שמעכשיו הם חברי המועצה עד לפתירת המקרה. וזה כולל כל אחד," היא העיפה לרגע מבט בילדה כבת ארבע, שישבה ליד שולחן הישיבות עם כל האחרים ונדנדה את רגליה בחיוך עליז.
"זה כזה מגניב!" צעק ארי ופורר עוגייה מעל כוס המים שלו. לונה משכה אותו לישיבה.

"אאא - אפשר להבין מה זה צמיד אישור?" מלמלתי, מחזירה את השיחה לדיון על מה לעזאזל אפריל עושה כאן.
"במעבר ליקום שלך את מקבלת צמיד שמסמן את השייכות שלך לאותו יקום. כולם כאן עונדים צמיד כזה, וכשמישהו חסר צמיד מגיע, חייבים להתריע על כך כי הוא נחשב פולש," הסביר ג'ורדן בקצרה.

זכרתי את מה שהנציג מהקיץ צעק ביקום הבסיס.

אז, בעצם.. שכחתי לקחת את המפתח שלי לעולם שאני אמורה לבלות בו את שארית החיים שלי, ובמקרה בגלל שלא עשיתי את זה אני מסומנת כפולשת וכרגע לא שייכת לשום עולם, וזה בלי קשר לכך שהמפתח המדובר הוא תכשיט.
סיטואציה הגיונית.

"אה הא, שכחתי את הצמיד ביקום הבסיס," אמרתי בשלווה.

אם היה מדובר בכל יקום אחר, הייתי מוקפת עכשיו במבטים מפקפקים. אבל בגלל שזה הסתיו, ושכולם כאן אידיוטים, הנוכחים בחדר נאנחו בהקלה.

"נהדר!" קפץ מישהו על רגליו וזרק אליי צמיד ירוק. "קחי את זה, זה יסדר הכל! הישיבה הסתיימה!"

בהינו בהם, כולם מלבד ארי ששרק לעצמו בעליזות ומרח מים בצבע עוגייה על הקיר, כנראה מנסה לצייר ברווז. ג'ורדן צחק באי-אמון.

נציג נוסף מיהר אלינו בזמן שהאולם החל להתפנות, וזרק על השולחן הקטן שמולנו ניירות וספרים.

"אתם צריכים לבחור בית ספר," הוא הסביר. "ואם אתם רוצים, גם משפחה לגור איתה. אבל זה לא חייב. ותאמינו לי שאתם לא רוצים, הילדים שנולדו כאן הם מטורללים," את החלק האחרון הוא מלמל בשקט.

ואז הוא הסתלק.

האם זו ההגדרה ל"עצמאות" כאן? הכל נראה בעיקר מבולגן.

"קדימה," אמרה לונה ומשכה אליה כמה דפים. "תבדקו את הניירות. אנחנו צריכים לבחור מקום ללמוד בו."

"אנחנו צריכים ללמוד?!" קרא ארי בבהלה, ובגלל הסיבוב החד שלו צייר לברווז מי-העוגיות זנב כפול.

------------------------------------------------------------

מצטערת על הפרק חסר-העלילה. ותודה רבה למי שקורא את הספר הזה, ממש נחמד לדעת שמה שאני כותבת מעניין מישהו3>