אתגר קטן

זוגות

נ.מ ליאם

״רואה? היא בסדר״ ראיין אמר וחיבק אותי בזמן שהמשכתי להסתכל על ההודעה שלין שלחה

הכל בסדר.

השעה כמעט שתיים עשרה
שכבנו על המיטה וראיין קרא את הספר שהבאתי איתי מהלוקר שלי בבית ספר שלקחתי הבוקר
״אין לי כוח לקרוא עוד, עד עמוד שבעים ושלוש זה מספיק לי.״ הוא אמר בחיוך והניח את הספר על השידה שליד המיטה
״אתה רק בעמוד שבעים ושלוש? חשבתי שתוותר כבר בעמוד הרבה יותר רחוק מזה״ אמרתי ואכזבה נשמעה בקולי
״אני קורא ממש לאט, ליאם. חוץ מזה, כבר מאוחר. אתה לא אמרת שאתה עייף?״ הוא שאל
״הדאגה שלי ללין העירה אותי טיפה״ חייכתי אך נראה על פניי שאני עדיין דואג לה.
״ליאם, היא אמרה שהיא בסדר.״ ראיין אמר ועטף אותי עם ידיו ששני גופנו מתחת לשמיכה החמה
״אני יודע אבל ה׳הכל בסדר׳ שהיא כתבה לי נשמע קצר מדי גם אחרי שהתקשרתי אליה מליון פעם וגם מזה שזה מגיע מלין... זאת סתם הרגשה ש...״ עצרתי את המשפט שהבנתי כמה מטופש הוא נשמע
״הרגשה ש..?״ הוא חזר על מה שאמרתי בשאלה. לא אמרתי שום דבר.
״ליאם... אתה רוצה שאני אקח אותך אליה?״ הוא שאל אותי וחייכתי
״אתה צוחק?״
״לא״ הוא אמר ברצינות

אני חושב שאולי באמת כדאי סתם לבוא, לבדוק שהכל בסדר עם לין. אבל ראיין נראה דיי עייף והוא באמת רוצה לעזור לי. אני לא יכול לתת לו לעשות את זה עכשיו

״לא, זה בסדר. בוא נלך לישון״ חייכתי ונשענתי עליו. הוא חייך ועטף אותי עם ידיו
״בטוח?״
״כן״ אמרתי עדיין מחייך והתכוונתי ללכת לישון

נ.מ קאי

נשמעו דפיקות קטנות על דלת הבית
הייתי עייף מדי כדי לקום
״מה הקטע לדפוק על הדלת שלי בשעות כאלה...״ מלמלתי מתוך שינה והמשכתי לישון. שוב פעם דפקו לי על הדלת והפעם חזק יותר.

נאנחתי,
עכשיו אין את ליאם שיפתח לאנשים את הדלת בשתיים עשרה פלוס בלילה.

נשמעו שוב דפיקות על הדלת
״אני בא!״ צעקתי ביאוש וקמתי מהמיטה. יצאתי מחדרי והלכתי בעייפות לכיוון דלת הבית.
״מעניין מי זה החולה שבא להפריע לי לישון עכשיו״ מלמלתי לעצמי שוב מעייפות והסתכלתי בחור של הדלת. עיניי נפערו לראות מי זה היה, או יותר נכון מי זאת הייתה. פתחתי את הדלת וראיתי את לין עם דמעות בעיניה
״לין... מה קרה? מה את עושה פה?״ שאלתי ודבר ראשון שהיא עשתה זה להתקרב אליי וליפול לחיבוק. הרגשתי את דמעותיה זולגות לי על הכתף

במצב אחר הייתי מעיף אותה ממני. אבל אני כל כך מבולבל, מה קרה לה?

שכבנו במיטתי וחיבקתי אותה
לא דיברנו, היא גם לא ענתה לכל שאלותיי של מה קרה או מה היא עושה כאן, אבל הבנתי שזה אחד המצבים שעדיף פשוט לשתוק. לאט לאט הרגשתי שהיא הפסיקה לבכות. הזזתי את ראשי להסתכל עליה ונראה שהיא נרדמה עליי.