" מִי אָמוּר.. הגענו, קומי. " אני מעיר את אוליביה.
אתמול אוליביה הייצה טיפה שיכורה אבל היא הייתה בסדר.
כשהחתונה נגמרה הלכנו למסעדה ואכלנו.
ובשתיים בלילה הלכנו למטוס, לירח דבש שלנו.
בדרך כלל יש ליל כלולות ושם עושים סקס, אבל אוליביה הייתה שיכורה.
ועכשיו נחתנו במקום הסודי ואוליביה עדיין ישנה.
אני חייב לומר, להעיר אותה זה מאוד קשה.
" המממ... " היא ממלמלת.
" הגענו. "
" עוד לא.. לא הגענו.. אתה מדמיין.. "
" אני די בטוח שהגענו.. "
" לא.. "
פה אני מבין שאין לי טעם לריב איתה.
אז אני פשוט מרים אותה אותה בצורת כלה ומוריד אותה מהמטוס, היא נצמדת לחזה שלי.
הנחתי אותה במושב הנוסע והורדתי את המושב כדי שהיא תוכל לשכב.
שמתי לה שמיכה והתחלתי לנסוע.
עכשיו אנחנו נמצאים באיטליה.
אבל לא נישאר פה כל הזמן.
כל יום אנחנו נלך למקום אחר.
אנחנו נהנה, זה יהיה הירח דבש הכי טוב שיהיה לה.
והיחיד.
" בוקר טוב.." אני שומע את הקול של אוליביה.
ה בוקר טוב מִי אָמוּר "
" מה השעה.. ? "
" אחד עשרה בבוקר. " אני עונה.
היא מהנהנת ומסדרת את המושב שלה לישיבה.
" איפה אנחנו ? " היא שואלת סקרנית כשהיא מתסכלת על הנוף מהחלון.
" בירח דבש שלנו. "
" כן אבל איפה הירח דבש שלנו. "
" פה. "
" לא... " היא מסתבכת.
אני אוהב להתגרות בה..
" נו אתה יודע למה התכוונתי. "
" לא אני לא. "
" איפה אנחנו עכשיו ? ואל תגיד בירח דבש שלנו. "
" במכונית שלי. "
" ואיך קוראים למקום שאתה נוסע ? "
" כביש. "
" נו ברצינות מתאו. " היא מתייאשת.
אני לא יכול שלא להתחיל לצחוק.
" אני צוחק מִי אָמוּר. אנחנו באיטליה. " אני אומר. " איטליה ? " היא שואלת בהתרגשות.
" כן. "
" יש פה פסטה ! "
" יש פסטה בכל מקום בעולם. "
" כן אבל איטלקים מכינים את הפסטה הכי טובה בעולם. "
" לוקאס איטלקי והוא לא יודע להכין פסטה. הוא בכלל לא יודע לבשל. הוא שרף סלט שהוא הזמין, ואת האצבע שלו." אני אומר כשאני נזכר בפעם שלוקאס הזמין סלט ואיכשהוא הוא שרף את הסלט ואת האצבע שלו.
הבן אדם מטומטם.
" דניאל יודע להכין את הפסטה הכי טובה בעולם. " היא אומרת.
" דניאל הכין לך פסטה ? " אני שואל.
דניאל לא מכין לי כלום.
רק פעם אחת הוא הכין לנו פסטה וזה היה אלוהי.
אבל זה היה הפעם הראשונה והאחרונה שהוא בישל לנו.
היא מהנהנת. " כל יום חמישי בחמש אני הולכת אליו ואנחנו מכינים פסטה ביחד ואוכלים בזמן שאנחנו רואים משפחה מודרנית " היא אומרת.
אני חייב לומר, גם הפסטה של אוליביה מדהימה, אז לדמיין את שתי הפסטות שלהם ביחד..
זה יהיה האוכל המושלם.
עצרתי את המכונית כשהגענו לבית.
בדרך כלל הייתי מזמין מלון.
אבל נזכרתי שקניתי פה בית בגיל 16.
" איפה אנחנו ? " היא שואלת
" בבית שלי. "
" הבית שלך בניו יורק.. "
" את לא באמת חושבת שיש לי רק בית אחד, נכון ? "
היא שותקת.
" אני לא יענה על זה.. " היא לוחשת.
אני מגחך ויוצא מהמכונית. אני מתקדם לכיוון של אוליביה ופותח לה את הדלת לפני שהיא פותחת.
" וואו.. " היא מתלהבת מהבית כשהשומרים פותחים את השער ברגע שהם רואים אותי.
אוליביה פותחת את פיה אבל כלום לא יוצא.
" וואו.. " היא שוב אומרת.
עבר חצי שעה מאז שנכנסנו לבית. ואוליביה התלהבה ממנו. היה לי כיף לראות את ההתלהבות והשמחה על פניה.
עכשיו היא בוהה בכמה תמונות.
" זה אתם ? " היא שואלת כשהיא מראה לי תמונה שלי, של לוקאס, של דניאל, ושל רפאל כילדים.
" כן. זה אני. " אני מצביע על הילד עם הצלקת בעין, אני.
" זה לוקאס. " אני מצביע על הילד הבלונדיני עם העיניים האפורות כחולות, לוקאס.
" זה רפאל. " אני מצביע על הילד עם שיער שטני ועיניים כחולו אפורות, רפאל " וזה דניאל. " אני מצביע על הילד עם השיער החום ועיניים חומות.
" ממתי יש לך את הצלקת הזאת ? "
" מאז שהייתי קטן.. לא זוכר את הגיל המדויק. "
היא מהנהנת בהבנה וממשיכה להסתכל על תמונות שלי כילד.
בזמן שאוליביה מסתכלץ על תמונות שלי כילד אני עשיתי סיבוב בבית.
הרבה זמן לא הייתי פה.
הפעם האחרונה שהייתי פה הייתי בן 20.
נכנסתי למרתף שיש פה וזכרונות הציפו אותי.
הייתי פה עם לוקאס כשהייתי בן 15 והיינו שותים, היינו מתעללים פה באנשים, היינו עושים פה מסיבות, היינו טסים לפה כל פעם כשלא רצינו להיות בניו יורק.
אני מחליט לחזור לבית ולראות מה אוליביה עושה.
" מה את עושה ? " אני שואל כשאני רואה כשהיא מסתכלת על העיתון.
" תראה. " היא אומרת ומצביעה על משהו שנמתא בתוך העיתון.
אני יושב לידיה בספה ומסתכל על העיתון.
כתוב שיש היום אירוע.
" רוצה לבוא איתי ? " היא שואלת.
" את הולכת לזה ? " אני שואל.
" זה נראה כיף. " היא אומרת.
" אתה לא חייב לבוא. אין לי בעיה ללכת לבד. אני גם יכולה ללמוד את המקום. " היא אומרת כשהיא קמה והולכת לחדר.
אחרי כמה דקות היא חוזרת כשהיא לובשת חצאית סגולה עם פרחים וחולצה לבנה.
" אני אקרא לשומרים שיבואו איתך. "
" אני לא צריכה שומרים מתאו, אני אהיה בסדר. אני בסך הכול הולכת לאירוע. " היא אומרת ולפני שאני יכול להגיב היא יוצאת.
אני לא אוהב את זה כשהיא הולכת לבד.
במיוחד בלי שומרים.
אני יכול לשלוח שומרים שיעקבו אחריה מבלי שהיא תשים לב..
לא.
היא לא תאהב את זה.
אני מחליט ללכת לחדר כושר שנמצא בקומה הרביעית.
החלפתי למכנס אפור וחולצה לבנה.
הורדתי את החולצה כשהגעתי לחדר כוזר והתחלתי להתאמן.
אחרי שעה בערך בערך שאני מתאמן אני שומע צלצול בטלפון שלי.
'לוקאס'
מה הוא רוצה ?
" הלו. " אני עונה לטלפון.
" מתאו. " הוא נשמע מודאג.
" מה קרה ? "
" איפה אוליביה ? "
" היא יצאה לסוג של אירוע ברחובות.. איפה כהיינו מסתובבים כנערים. " אני עונה.
מה יש לו.
" מתי היא יצאה ? "
" לפני שעה בערך.. למה ? "
" תסתכל על התמונה ששלחתי לך. "
אני נכנס להודעות שלי ורואה תמונה מלוקאס.
אני נכנז לתמונה ורואה את אוליביה.
היא קשורה ועיניה עצומות. היא נראית כאיתו היא בוואן.
" מה לעזאזל.. "
" שלחו לי את זה עכשיו. " הוא אומר.
אני מרגיש את העצבים שלי עולים.
" רוסים. " אני שומע את הקול של דניאל.
" הרוסיים שלחו לי את זה. " לוקאס אומר.
פאק,פאק,פאק!
" תשלח לפה חיילים. עכשיו ! " אני פוקד ומנתק.
בירח דבש שלי הם מעזים לחט את אישתי !
פאק. מה אם היא מפחדת ? מה הם יעשו לה ?
מבלי ששמתי לב התחלתי להעיף את המשקולות כראיתי באוויר.
פאק. לא הייתי צריך לתת לה ללכת בלי השגחה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
❤️❤️❤️
