"קיף!"
קיף שמע צעקה מקצה המסדרון בפוקספייר. הוא הסתובב בדיוק בזמן לראות את סופי רצה אליו במהירות שיא, כאילו היא מפחדת שיברח לה.
מה שהיה יכול להיות משהו נחמד לעשות, אגב,, אבל זה כבר מאוחר מדי.עבר שבוע מאז "התקרית".
סופי ניסתה כל הזמן להיות סופי, הוא הרגיש שהיא ממש רוצה לדבר איתו. היא ניסתה כל הזמן לתפוס את המבט שלו בכינוס בבוקר, למצוא אותו בהפסקות ולפני השיעורים ולדבר איתו.
אבל קיף התחמק ממנה, הוא לא היה מוכן לזה -לא עכשיו.לא אחרי שאמר לה שהוא אוהב אותה והיא שברה לו את הלב.
הוא תמיד ידע שהיא תהיה שוברת לבבות, אבל הוא מעולם לא חשב שהלב שלו יהיה זה שיישבר.
אבל מצד שני, הוא גם מעולם לא חשב שיהיה להם סיכוי.
אולי שווה לתת לה סיכוי?סופי התקרבה עוד טיפה וגל של רגשות בעוצמה מסחררת פגע בו.
הרבה עצב וחרטה, ומשום מה - גם תקווה. לא הרבה, אבל התקווה הייתה קיימת, וזה גם לקיף באורך פלא להתמלא חמימות נעימה, כמו סופי.בזמן שנאבק בגל הרגשות סופי הגיעה אליו ותפסה בידו לפני שהוא יברח ממנה. "אנחנו צריכים לדבר, דחוף." סופי אמרה.
קיף השפיל את מבטו ולא הסתכל לכיוונה.
לעזאזל, הוא ידע שהוא היה צריך לברוח."אין לנו על מה, סופי." הוא צחק צחוק קצר ונטול הומור. "אני כבר הבנתי לבד שהייתי הדרך שלך לגרום לפיץ לקנא."
גל של עלבון הציף אותו - אולי הוא הגזים? תהה - כשסופי אמרה, "זה באמת מה שאתה חושב שזה היה בשבילי?"
"זה היה משהו אחר, סופי?" קיף הרים גבה ואתגר את סופי לענות את האמת - ורק אותה.
סופי לא ידעה להסוות את רגשותיה, הוא היה יכול לדעת בקלות אם תשקר לו."אני לא יודעת קיף, תגיד לי אתה: מה זה היה בשבילך?" סופי החזירה בשאלה.
"אני אמרתי לך שאני אוהב אותך."
"גם אני."
"ואז הלכת ובגדת בי."
כשסופי שמעה את המילה 'בגדת' גל של כעס עוצמתי עלה בה ופגע בקיף בעוצה כזאת שהוא כמעט העיף אותו על הקיר מאחוריו. "אני לא בגדתי בך!" היא חצי צעקה על קיף.
"אה כן? כי להגיד למישהו שאת אוהבת אותו ואז ללכת מאחורי הגב לחבר הכי טוב שלך ולהגיד לו שאת אוהבת אותו בתור חבר, נחשב כבגידה בעיניי!" קיף התאים את הטון שלו לטון של סופי.
"אם לא היית מתחמק ממני כמו ילד קטן בשבוע האחרון, היית מגלה שדיברתי על פיץ! פיץ נישק אותי ודקס ראה את זה! הוא נפגע ושאל אותי איך זה שלא סיפרתי לו על זה שאני יוצאת עם פיץ - כי הוא החבר הכי טוב שלי - ואני אמרתי לו שאני חושבת עליו רק בתור חבר! אתה פשוט סתם קופץ למסקנות ומתחמק ממני!"
קיף בהה בסופי כמה שניות ואז התחיל לצחוק. "ואת עוד אומרת שאנחנו לא חיים בטלנובלה," הצליח קיף לומר איכשהו תוך כדי צחוק.
קיף הרגיש את הכעס של סופי מתפוגג בתוך כמה רגעים, נהפך להקלה ושלווה, ואז נהפך לשמחה כשהתחילה לצחוק. "לא! אנחנו לא חיים בטלנובלה!" אמרה בחיוך כשנרגעה קצת הצחוק.
קיף הרים גבה. "אז תסבירי את הדרמה הזאת שהסברת עכשיו," אמר בגיחוך.
"אנחנו בתוך ספר!" סופי אמרה בטון של כאילו-דא!
"זה אפילו יותר מגוחך מטלנובלה," קיף גיחך. "אבל נגיד שאנחנו באמת סתם דמיון של מישהו, איך יקראו לו?"
"הממ... שאלה טובה... כנראה שלא חשבתי על זה עד הסוף." סופי אמרה בחיוך ומשיכת כתפיים, סומק קל מטפס על לחייה ומעט מבוכה מתגנבת לרגשותיה.
"למזלך יש לי תשובה לזה."
סופי גיחכה. "אני צריכה לפחד?"
"בכלל לא."
"אני מפחדת."
"את לא," קיף קינטר אותה. "אם היית מפחדת, הייתי מרגיש את זה.
סופי גלגלה עיניים ומלמלה משהו שבאופן מחשיד היה דומה 'לאמפטים', אבל החיוך לא ירד לה מהפרצוף. "מוכנה לזה, מוכנה לשם?" קיף שאל ולא באמת חיכה לתשובה כי שניה אחר כך אמר: "אז לספר שלנו קוראים: 'קיף, השיער המדהים שלו, והשאר.'"
"מה איתי?" סופי שאלה.
"מצטער סופי, אבל יותר חשובב שהשיער המדהים שלי יכלל בכותרת."
"שוויצר," מלמלה.
"אני יודע, ואת אוהבת אותי למרות זה."
"נכון."
הם המשיכו לדבר עוד כמה דקות על הא ודא, כשלפתע נהייתה סופי לחוצה.
"סופי, למה את לחוצה?" קיף הרים גבה חשדנית.גם בלי להיות טלפת, קיף ראה את המחשבה לעזאזל עם אמפטים חולפת לה הפנים. "אז..." סופי נהייתה נבוכה פתאום. "נזכרתי בסיבה האמיתית שהגעתי לדבר איתך."
"להשלים איתי זאת לא סיבה מספיק טובה?" קיף גיחך.
"זאת אחת מהן, נזכרתי בשנייה." קיף רצה להגיד משהו, אבל סופי לא נתנה לו הזדמנות, היא פלטה את המשך דבריה במהירות, כאילו פחדה שייגמר לה האומץ באמצע. "בגלל שהיה לנו ריב בגללי, בגלל שלא הבנת אותי נכון, לא ציפיתי שאצליח להסביר את זה כמו שצריך - או שתיתן לי הזדמנות. אז חשבתי להכין לך מתנת פיצוי על כך שתעזור לנו להשלים. בשביל זה, אני צריכה שתבוא אליי להייבנפיילד בחמש וחצי, זה בסדר?"
קיף הסתקרן. "ומה הפתעה?" שאל, להוט לגלות עוד פרטים.
"אם זאת לא הייתה הפתעה היית יודע," סופי חייכה אליו. "אבל כל מה שאגיד זה - תלבש בגדים אנושיים."
"אנושיים?" קיף הסתקרן.
סופי הנהנה ואמרה, "זהו! בלי שאלות יותר!"
הצלצול נשמע וחלף בסופי גל אכזבה. גם בקיף. הוא לא רצה להיפרד ממנה בשביל ללכת לשיעור מטופש.
"טוב, ביי קיף." היא חייכה אליו את החיוך המתוק שלה והסתובבה ללכת לכיתה שלה."חכי," קיף תפס בפרק כף ידה.
הוא משך אותה אליו, עד שהם עמדו במרחק סנטימטרים ספורים זה מזה. "אני אוהב אותך," לחש.סופי חייכה וגל של אושר הציף את קיף. "גם אני אותך."
שפתיהם נפגשו והם התנשקו בפעם הראשונה אחרי הרבה זמן.
קיף הבין כמה סופי הייתה חסרה לו.
כמה התגעגע אליה.
וכמה הוא אוהב אותה.בלעדיה הוא הרגיש כאילו הוא רק חצי משלם.
עכשיו הוא שלם.והכל בזכות סופי.