צלילי המאפיה : המנגינה של מילי. ספר שלישי.

פרולוג

‏יום החתונה של דריה ורפאל

מילי

אני עדיין לא מאמינה שזה יום החתונה של חברה הכי טובה שלי.
ועוד לחשוב על זה שהיא עומדת להתחתן עם ראש המאפיה של לאס וגאס.
לחץ פתאומי תקף את גופי.
מה אם הוא מרביץ לה או שהוא ‏מכריח אותה לעשות דברים שהיא לא רוצה?!
הו אלוהים איך היא לעזאזל הסכימה להתחתן איתו.
טוב. לא שהיה לה כל כך בררה,אח שלה ואבא שלהם ‏הכניסו אותה לצרות כאלה שבסוף גרמו לה להתחתן עכשיו עם הקאפו.
דריה אמרה לי שהיא ‏התחילה להרגיש משהו לרפאל אבל עדיין חששתי על חברתי הטובה.
עצמתי עיניים בחוזקה וניסיתי להיות הכי שמחה בשביל דריה,אפילו שכל גופי רעד מרוב לחץ.
יד חמה פתאום נחתה על ידי שנמצאת ‏בחיקי.
פקחתי את עיניי וראיתי את מארק מסתכל עלי בדאגה.
"הכל טוב,מילי?" הוא שאלה ולחץ על ידי בעדינות.
"כן. פשוט קצת לחוצה זה הכל" נשמתי עמוק והוצאתי את הכל החוצה.
"הכל היה בסדר. דריה אמרה לנו שהיא אוהבת את רפאל אז אנחנו חייבים לתמוך בה ולהיות ‏לצידה ביום הזה. כמו שהיא הייתה בשבילנו כל החיים" מארק עצר לשנייה והסתכל לעבר טום שיושב ‏בצד השני ‏של הלימוזינה.
טום נראה עצבני ולא נינוח בכלל בקשר לחתונה הזאת.
כל הטיסה הוא שתק ולא אמר מילה אחת גם עכשיו שאנחנו ברגעים אלה בדרך לחתונה של דריה.
"הוא עדיין לא מקבל את זה. אבל לפחות אנחנו יכולים לתמוך בדריה" המשיך מארק.
הנהנתי בהסכמה וחייכתי אליו חיוך קטן.

...........

הטקס היה יפה מאוד אבל עדיין לא הייתה לי הזדמנות לתפוס את דריה אחרי שהוא נגמר.
בכל פעם שרציתי להגיד לה מזל טוב או משהו אחר,מישהו כבר הספיק לתפוס אותה לפניי.
כמעט התחלתי כבר לאבד תקווה על זה שאני לא יזכה לדבר איתה היום.
אבל שמחתי מאוד בשביל דריה,היא באמת הייתה מאוהבת ברפאל וזה דבר טוב.
אני חושבת.
מלצר עבר לידי עם מגש של כוסות שמפנייה ו‏הציע לי אחד.
"תרצי ‏שמפנייה,מיס?"
אמרתי לו תודה ולקחתי כוס אחת,קרבתי את הכוס לפי כשבדיוק ראיתי את דריה מפלסת את דרכה אליי.
חייכתי חיוך גדול על זה שהיא לא שכחה אותי.
"מילי" דריה מהירה לחבק אותי ואני מיד החזרתי לה חיבוק חם.
"אני כל כך שמחה! אני עדיין לא מאמינה שאני נשואה,היית מאמינה?!" דריה לוקחת צד אחד אחורה ומרימה את כף ידה מול פניי בשביל להראות לי את הטבעת שלה.
וואו היא באמת הייתה יפה מאוד,היהלום היה מושלם.
"אני מאוד שמחה בשבילך דריה. באמת מגיע לך להיות הכי מאושרת בעולם" חייכתי עליה חיוך אוהב.
החיוך הקורן של דריה גדל על פניה ואז הבנתי למה.
רפאל הופיע משום מקום,נעמד מאחורי דריה וכרך את זרועותיו סביבה.
דריה נשקה לו והוא לחש לה משהו באוזן שגרם לה לצחקק.
אז מבטה חזר אליי, "אני צריכה ללכת,מילי. ‏אני אראה אותך בבוקר" היא אמרה.
הנהנתי וחיבקתי אותה עוד פעם ואמרתי, "ברור.שוב מזל טוב,קטנטונת" התנתקנו מהחיבוק ,רפאל אחז בידה של דריה והוביל אותה בין האנשים.
זאת הייתה שיחה מאוד קצר יחסית אבל אני באמת יכולה לראות שדריה קורנת משמחה.
מתי יבוא היום וגם אני ארגיש נאהבת ככה?