פרק 21// בדיוק כמו קודם

104 12 24
                                    

בעקבות הוראותיו של בלקסטון, ניקו החל לשיר את הלחש שוב ושוב, תוך שהוא מפעיל את סמכותו כבנו של המלך אבאדון. הוא הרגיש את הקסם מצטבר בתוכו עם כל פסוק, יותר ויותר, עד שהרגיש כאילו הוא יתנפץ מעוצמתו.

לו אלן שמרה עליו רגוע, למרות שהבהלה איימה להכריע אותו בכל צעד. הוא החזיק את פרק כף היד שלה כשהיא חלקה איתו את כוחה, והקשר החזיק אותו בעוגן.

צללים התאספו סביב שניהם, מעמעמים את החדר לחושך מוחלט, עד שניקו לא יכל לראות את ידו מול פניו. הוא סירב לתת לזה להרתיע אותו, והוא התמקד בקסם ששאג כעת מתחת לעורו.

בפסוק האחרון, הוא שחרר אותו.

הבזק אור מסנוור. כאב התלקח בגופו. נדרש כל מה שהיה לו כדי לעמוד על הרגליים. המלכה לבסק צעקה בהפתעה.

החושך התפזר, וניקו נרתע לפתע אוֹר.

שתיקה.

הפחד שעצר תפס אותו באחיזת ברזל. ברכיו התכווצו, ובלקסטון תפסה אותו לפני שהוא פגע ברצפה.

"האם זה עבד?" ניקו הצליח לשאול. "עשיתי את זה נכון?" הוא פקח את עיניו, הלב רועם, מחכה למוות שיכבה את חייו.

נשמעה נשימה, והמלך אפולו הזדקף, כאילו היה לו סיוט. הוא אחז בראשו. "אני- מה קרה?"

"הכל בסדר, הוד מעלתך," אמרה בלקסטון, קולה מרגיע. "רק תן לי -"

"מה קורה?" שאלה נעמי בישנוניות. היא קימטה את מצחה. "האם משהו לא בסדר?"

"איך הגעתי לכאן?" דרש אפולו. "לא ישנתי. איך יכולתי לישון, מתי--?"

הוא השתתק, עיניים כחולות התרחבו מפחד. נראה היה שהמלכה הגיעה לאותה מסקנה, כי שניהם מעדו מהמיטה ויצאו בריצה מהחדר.

"חכו!" צעקה המלכה הייזל, מיהרה אחריהם. ניקו התנודד על רגליו ורדף אחריו, הקוסמת על עקביו.

הוא ראה את לבסק נעלם לחדרי הנסיך. הוא רץ פנימה - ועצר קצר. המלך אפולו בהה במיטתו של בנו - בשלשלאות המגואלות בדם המחוברות לראש המיטה.

אפולו הסתובב, והזעם בפניו כמעט גרם לניקו להתכווץ בפחד.

"איפה הוא?" קולו היה שקט קטלני.

המכשפה הראשית היססה. "הוד מעלתך, בבקשה--"

"איפה הבן שלי?"

נעמי שתקה כשהיא בהתה בשלשלאות. הבעתה הייתה רגועה, אבל ידיה רעדו.

"תן לי דקה אחת." לו אלן התרחקה מבני המלוכה, ידיה זוהרות בעוצמה. תמונה של הנסיך +וויליאם באה לידי ביטוי בכפות ידיה, ומה היא הראתה...

ניקו כמעט נפל על ברכיו.

וויל היה מכוסה בדם, שוכב על גבו, עיני האוקיינוס מזוגגות. פרסאוס רכן מעליו; ויל הושיט את ידו כדי לגעת בפניו. הוא אמר משהו, אבל לתמונה הקסומה לא היה צליל. עיניו של וויל נעצמו, הבעתו שלו שלווה.

ואני קם (3)- מתורגם (סולאנג׳לו)Where stories live. Discover now