העסקה איתו

לבד בעולם

נקודת המבט של אלינור:

נכנסתי לבית הספר והכל כלכך מרשים פה,אני כבר לא כזה רוצה לחזור לבית הספר הקודם שלי,"כנסו לכיתות!" מורה כלשהו אמר לתלמידים בודדים והם מיד רצו..ולחשוב שבבית ספר שלי המורים מעשנים סיגריות עם התלמידים מאחורי אולם הספורט.

רגע..איפה הכיתה שלי בכלל?נכנסתי למשרד המנהלת "שלום?אמ..אני אלינור,אלינור טרנר" המנהלת קמה מהכיסא המפואר שלה ושילבה את ידיה "שלום אלינור!ציפיתי כלכך לראות אותך!מה הבעיה?" שאלה "אני לא יודעת איפה הכיתה שלי..את יודעת כל הקטע של תלמידה חדשה זה שאומרים לה איפה הכיתה שלה,התאכזבתי..במיוחד מבית ספר כזה" אני יודעת טוב מאוד מה אני עושה.

"אני כלכך מצטערת יקרה!לא היינו רוצים שאלינור טרנר גריי לא תהיה מרוצה" אלינור טרנר מה?!התחלתי להשתעל ולהיחנק מהלם "את בסדר יקירה?תקחי טיפה מים" ומסרה לי כוס זכוכית עם טיפה מים "תודה" אמרתי,שתיתי טיפה מים והשיעול פסק סוף סוף!.

"את בכיתת גאונים יקירה,זוהי הכיתה הכי טובה שלנו וגם אחיך נמצא שם,טום" טום?אח שלי?מעדיפה להיקבר חיה!לא הייתי לי ברירה אלא להעמיד פנים שטום הוא..זה קשה לומר שאני והמוח בוטן הזה קרובי משפחה גם אם זה ממש לא נכון!.

חיפשתי את כיתת הגאונים הזו "שלום?ילד?אתה יודע איפה כיתת הגאונים?" שאלתי במילים הכי גבוהות שלי,אין לי מילים בשפה גבוהה.."תלמידה חדשה אה?טוב זה שם כיתה שנייה מימין" והצביע לכיוון מסדרון,עמדתי ללכת אבל הוא עצר אותי "רגע!תזהרי להיות בכיתה הזו,יש שם מישהו קצת הרבה לא בסדר בראש" הוא לא אמר את שמו וכבר ידעתי למי הוא התכוון.

"טום גריי?" שאלתי "טום גריי" הוא גם ענה "מאיפה את מכירה אותו?" שאל ולא הייתה לי ברירה אלא להמשיך עם השקר של טום "אנחנו..אנחנו קרובי מש.." זה כלכך מוזר להגיד את זה!"קרובי משפחה?" שאל והנהנתי לחיוב "אז את אלינור טרנר גריי..אמרו שתבוא היום תלמידה חדשה וששמה יהיה אלינור טרנר גריי,את יותר יפה ממה שדמיינתי" וואו הוא מזכיר לי את הגברים בבר,לא התייחסתי למה שאמר והלכתי.

נכנסתי לכיתת גאונים "שלום..שמי הוא אלינור" ושני גברים הסתכלו עליי ממש מוזר "שלום עלמתי" אחד מהם אמר..לא שאני יודעת את שמותם בינתיים "לא קוראים לי עלמה,קוראים לי אלינור" וכל הכיתה הסתכלה עליי כאילו ראתה טיפשה גמורה,"לינו..שמרתי לך מקום" לינו?שמתי לב לטום בשורה השנייה מנופף לשלומי "נו למה את מחכה?בואי!" פקד עליי בהסוואה ולא הייתה לי ברירה,אני יושבת לידו..ליד טום.

לאחר כמה שעות בית הספר נגמר,ירדתי במדרגות המובילות החוצה והרגשתי שמישהו מרים אותי,"אין לי זמן להליכה האיטית שלך אני חייב למהר" נו ברור שזה טום מה ציפיתי?הוא זרק אותי ללימוזינה כאילו הוא זורק חפץ!"אאוץ'!" אמרתי בלחש "סתמי ת'פה שלך זונה" בא לי כלכך..לרצוח אותו!כולי הייתי זועמת עד שדמי נהפך ללוהט וסטרתי לו,שיט!"מי את חושבת שאת חתיכת זונה מטומטמת?ציפיתי שתשני הלילה במיטה אבל כנראה תשני שוב כגופך אזוק לקיר".

חזרנו לביתו של טום כשלא התחרטתי על הסטירה בכלל!שמעתי צלצול לשיחה מהטלפון שלי,אמא.."הלו אמא" אמרתי בקול הכי שקט שיכלתי מלחץ שטום ישמע אותי "הלו אהובה שלי,שתדעי שאני מאוד כועסת עלייך..עשית מנוי לבר?את בת ארבע עשרה לעזאזל איתך!" אין לה שום זכות לכעוס עליי..זה לא היה קורה אם היא הייתה איתי.

"אני בת שש עשרה!וגם חסכתי שנים עד שהצלחתי לעשות שם מנוי והוא פשוט התבטל,רגע..את ביטלת את המנוי נכון?" שאלתי בזמן שידעתי שזו היא "כן!לא מעניין אותי כמה כסף חסכת זו בעיה שלך!" וניתקה,חסכתי שלוש שנים בשביל להגיע לסכום הזה..שלוש שנים של חמש עבודות ושעה אחת לשינה בלילה ואז אמא שלי שלא הייתה שם בשבילי שהייתי צריכה אותה פשוט משתלטת לי על החיים?שתלך להזדיין.

הלכתי לחדרו של טום כשכולי רועדת וזועמת "אתה רוצה להעניש אותי אה?תעשה את זה!לא אכפת לי יותר" והוא פשוט לא הבין מה אני רוצה ממנו.

לאחר כמה שעות שבכיתי בחדרי ובאופן מפתיע טום לא קרא לי בכלל בשביל לקבל את העונש שלי טום דפק בדלת כשהיא פתוחה "את בסדר?מה קרה איתך?" שאל "סתם..תקופה קשה" עניתי לו "אני יודע שזו לא תקופה קשה ותאמיני לי אני מבין מה את מרגישה..ההרגשה שלאף אחד לא אכפת ממני".

פקחתי את עיניי כשהיו בהלם "מה אין לנו אף אחד?" שאלתי כשראיתי שפניו נפולות ועצובות "רק אחד את השני",טום התקרב כשהרצפה רטובה מהחפיפה מהבוקר והוא פשוט החליק,התאפקתי לא לצחוק ושמתי לב שגם הוא התאפק "אתה יכול לצחוק,אני לא אשפוט אותך" אמרתי בתקווה שירגיש בנוח "את מודעת לזה שאני לא שואל אותך נכון?" וחייך טיפה,זה כלכך מוזר לראות אותו מחייך.

מזכירה שוב הפרקים קצרים בהתחלה אבל זה יהיה שווה את זה אני מבטיחה!❤
תודה רבה על כל ההערכה!❤