להרוס אותנו

פרק 12 | בוקר רע

אשלי

אני מנסה לפקוח את עיניי אבל האור שנכנס דרך החלון גורם לי לעצום אותן בחזרה ולהתחרט על כך שפקחתי אותן.
אני מרגישה יד שרירית ומוצקת מונחת על הבטן שלי.
אוי לא. אוי לא. אוי לא.
אני מסובבת את הראש הצידה ו...
אוי, לא. פניו של סבסטיאן מביטות בי.

״בוקר טוב.״ הוא מחייך אליי חיוך קצת יפה מידי.
״מה.. מה אתה עושה איתי במיטה?״ אני מביטה בו באימה.
באותה שנייה הזכרונות מליל אמש מכים בי כאילו דרסה אותי משאית.
כריס ואני במסיבה.
אני שותה אלכוהול בכמויות, הודות לכריס.
כריס מנשק אותי בניגוד לרצוני.
סבסטיאן מכה אותו.
אני מקיאה.
סבסטיאן לוקח אותי לחדר.
אני מתנהגת בצורה ממש לא נאותה.

״אתמול לא התלוננת, בלונדי.״ הוא מרים את גבותיו.
״אתמול לא הייתי בהכרה!״ אני מתרוממת בבת אחת אבל כאב הראש שלופת את ראשי מחזיר אותי מיד לאותה תנוחה, תחת היד של סבסטיאן.
״אז את לא זוכרת שום דבר?״ הוא מגחך.

הוא, כנראה, זוכר היטב מה קרה אתמול, כשכפיתי את עצמי עליו.
אני רוצה שתזיין אותי. אני לא מאמינה שהוצאתי את המילים האלה מהפה שלי, בנוכחותו. אני מרגישה את הסומק והבושה מציפים אותי.

אני מסתובבת אליו, ״אנחנו..?״ אני מורידה את עיניי לאיברו.
״לא, אבל אם לא הייתי שולט בעצמי, הייתי מזיין אותך שהיית צורחת כלכך חזק את השם שלי.״
אוי אלוהים.
אני מרגישה את הסומק עולה בלחיי ומתפשט על פניי.

״סבסטיאן!״ אני גוערת בו ומכסה את פניי.
״לא ככה, מותק. אם הייתי מזיין אותך כל הבניין היה שומע.״ הוא מחייך בשחצנות.
אלוהים, לבחור הזה יש יותר מידי ביטחון עצמי.

״הגיע הזמן שתלך.״ אני עושה ניסיון נוסף להתרומם מהמיטה, הפעם אני מצליחה אבל כאב הראש עדיין פועם בראשי ואני מצמידה את כריות אצבעותיי לצדדי הראש. אני מרימה את החולצה הראשונה שאני רואה על רצפת החדר ולובשת אותה.

״האנגאובר רציני, אה?״ סבסטיאן מחזיר אותי למחשבות על כמות השתייה שהכנסתי לגרון אתמול.
וגם למחשבות היותר נוראיות, על כריס מצמיד אותי לעץ ומנשק אותי בזמן שאני מנסה להדוף אותו מעליי.
כעס מציף אותי, כשאני משחזרת בראשי את מה שקרה אמש.

״אני.. אתה.. אני לא מאמינה שעשית לי את זה.״ אני אומרת בקול חלש. הלב שלי מתכווץ כשאני נזכרת שסבסטיאן הוא זה שגרם לכל התקיפה הזאת לקרות.