האובססיה של השטן

פרק 9

אל תשכחו להצביע לפרק ולעקוב אחריי לעוד עדכונים 3>
_____________________
~ נ.מ מאליה ~

״לא מוגזם מידי?״ תהיתי מול המראה.
״את צוחקת עליי? את נראית מדהים, הצבע האדום כל כך מחמיא לך!״
אלי אחזה בזרועי וקפצה במקומה בהתרגשות, ״הולך להיות לנו כל כך כיף!״
צחקתי וסידרתי את שיערי שתולתל על ידיי בייביליס לצד, מנסה למצוא את המראה. לבסוף אחרי שסגרתי את העגילים על אוזניי אישרתי את הלוק. שמלה צמודה וקצרה, בצבע אדום שדורש את כל צומת ליבם של הנוכחים. הצבע דומה לאודם הבולט על שפתיי וניגוד מושלם לשערי הבהיר. בדרך כלל זה היה הצבע של אלי, אבל היום היא בחרה לתת לי אותו בטענה שתסתפק היום בשמלה לבנה.
״הם הגיעו!״ אלי הודיעה לאחר שהביטה בחלון לפני שקול צפצוף הרכב קרא לנו מלמטה.
כל כך מתאים לטובי, שום שמץ של ג׳נטלמניות.
אני ואלי ריססנו על עצמנו מהבשמים בחדרי ומיהרנו לרדת במורד המדרגות אל קומת הקרקע.
קפאתי במקומי, ולא רק אני.
ג׳י פתחה את הדלת לדילן, שנשען על המשקוף עם חיוך משועשע לעברה של אחותי. היה נדמה שהיא לא נשמה. הוא בהחלט היה עוצר נשימה.
טובי הופיע לידו, ״אני אמרתי לו שלא צריך לבוא עד פתח הבית, אבל הוא חונך יפה מידי.״
דילן פלט גיחוך ואז עיניו עלו אל דמותי, וידעתי שהשרפה בחום בעיניו הייתה מתשוקה כשהוא סרק את כל גופי בבוטות. הרגשתי כאילו הייתי עירומה לפניו.
הוא פלט נשיפה וסובב את מבטו לטובי, מותח את שפתיו במתח בעודנו מתקדמות לפניהם. דילן נשם עמוק וחזר לחייך את החיוך ההורס שלו, בעודי מביטה בו באדישות גמורה.
ג׳י העבירה את מבטה אלינו וממלמלה, ״וואו, איפה החבאת את השמלה הזאת?״
״אם אגלה לך לא אוכל להחביא אותה באותו מקום אחר כך.״
״לעזאזל,״ מלמלה באנחה. ״טוב, צאו כבר כדי שאוכל לנעול את הדלת.״
בדקתי בתיק הקטן השחור שלי אם כל מה שאני צריכה נמצא כאן ויצאנו מהבית.
ההליכה לרכב הייתה מתוחה, אני ודילן היינו הכי רחוקים שאפשר. מוקדם יותר הסתמכתי על מה שאלי אמרה וקיוויתי שבאמת לא אראה אותו, הייתי אמורה לצפות שטובי יאסוף אותנו.
ניוט חיכה ליד הרכב ונשף עשן לאוויר מהסיגריה הזאת. לא ידעתי שהוא מעשן, אבל ידעתי שטובי כן אז כנראה לא הייתי אמורה להתפלא שגם חבריו מעשנים.
מעניין אם דילן מעשן.
נכנסו בזה אחר זה לרכב. טובי במושב הנהג עם דילן לצידו במושב הנוסע. אני אלי וניוט במושבים האחוריים כשאני ביניהם.
כשטובי החל את הנסיעה רכנתי קדימה ושאלתי, ״מי נדפק היום?״
״בהחלט אני,״ השיב ניוט בממזריות, וטובי ודילן צחקקו.
״התכוונתי לאלכוהול,״ חידדתי את דבריי.
״אה,״ הפנה את מבטו לקדמת הרכב, ״דילן.״
הסבתי את מבטי אל דילן שלא התרגש כלל מכך שניוט הפיל עליו את תפקיד הכבאי להערב, ורק חיטט בתא הכפפות.
רציתי לשאול אותו מה דעתו, אבל דבר שנפל מתא הכפפות סחף את צומת ליבי. הורדתי את עיניי לרגליו של דילן בדיוק כשרכן והרים את מה שנפל לו מתא הכפפות. מצחי התקמט בחרדה מעורבת עם זעזוע. ״למה יש לך את זה ברכב טובי?״ שאלתי, הסלידה ברורה בקולי.
״מה? קונדומים?״ השיב בלי להתיק את עיניו מהכביש.
״לא... מזרק?!״
הרכב עצר בחדות בליווי חריקת גלגלים.
״מטומטם!״ אלי הכתה את מושבו מההדף.
טובי מיהר להתעשת ולחזור לנסיעה בעודו דילן מחזיר את המזרק לתא הכפפות, מתחת לקונדומים.
״הייתי צריך לעשות לכלבה שלי חיסון,״ פצה דילן את פיו וסובב אליי את פניו בחדות, ואז התרחק מעט בבהלה כשגילה אותי קרובה אליו. ״טובי בא איתי, והוטרינרים נתנו לנו את המזרק הזה ׳למקרי חירום׳. לא באמת הבנתי אבל הכלבה שלי בסדר אז אנחנו מניחים שאנחנו לא צריכים את זה יותר.״
הנהנתי וחזרתי להזדקף במושב, כשנזכרתי בחיוך בתמונת הפרופיל שלו באינסטגרם, כילד עם גור כלבים בידיו.
״איזה חומר יש בתוך?״ שאלתי בהתעניינות.
״אין לי מושג.״
״אז למה אתה משאיר אותו אם אתם לא צריכים אותו יותר?״
״כדי שנוכל לנסות אותו על ניוט,״ קרץ לו וחזר להביט קדימה.
ניוט בעט במושבו, אבל רמז לחיוך משועשע נמרח על פניו.
לאחר נסיעה לא כל כך ארוכה טובי החנה סוף כל סוף לשולי המדרכה מול ביתו הגדול והפתוח של לוק. אורות הניאון ריצדו מחוץ לחלונות, והמוזיקה החזקה הצליחה להרטיט את האדמה תחתיי.
כולנו יצאנו מהרכב בקול סגירת דלתות ועברתי להביט בבנים. טובי כרך את ידו סביב כתפי וכתפה של אלי כשהתקדמנו יחד, מכניס את שתינו לחיקו כשאנחנו מצחקקות.
לוק הופיע בפתח הבית כשנכנסו וחיבק אותנו. ״היום את לא הולכת עד שהמסיבה נגמרת,״ צעק מבעד למוזיקה כשחיבק אותי. ״מבטיחה?״
הנהנתי, ״מבטיחה.״ לקחתי את ידו, ״רוצה להיות חלק מהרמת השוט הראשון שלנו?״
הוא צחק בשיכורות. ״שלי זו כבר השביעית.״
כולנו פרט לדילן הסתערו על המטבח וטובי מזג שוטים לכולנו. הרמנו אותו בנקישת כוסות ושתינו הכול במכה. המשקה צרב ושרף את גרוני עד שהחמצתי את פניי, אבל זה לא עצר אותי מלהרים עוד אחד.
ברגע שהרחבה החלה להתמלא ולהיות רועשת במיוחד, אחזתי בידיהם של אלי וטובי ומשכתי אותם לרקוד.
טובי סובב אותי ונצמד לישבני וגבי, מחליק את ידיו על ירכיי כשאנחנו מתנענעים לצלילי המוזיקה. מרחוק זה היה נראה כאילו זה ריקוד אינטימי, אבל שום דבר לא היה מיני מבחינתי ומבחינת טובי. פשוט עשינו חיים. בדיוק כי אחר כך הוא עבר לרקוד ככה עם אלי, ודגדג אותה במותניה מה שגרם לה לצחוק.
לאחר ששחומה לוהטת נצמדה אליו ותפסה את צומת ליבו אני ואלי שבנו לרקוד לבד. לא עבר הרבה זמן עד שהיא רכנה לאוזני ואמרה, ״אני כבר חוזרת.״
לא כל כך ידעתי לאן אבל לא יכולתי לעצור אותה, הנהנתי לאישור והמשכתי לרקוד בשלי כשדמותה מתרחקת.
הסתובבתי כדי לקלוט שטובי עזב את השחומה הסקסית ועכשיו הוא סורק את המקום.
צמצמתי את עיניי והתקרבתי אליו. ״הכול בסדר? אתה נראה מוטרד.״
הוא הנהן, ״אני בסדר, פשוט...״ המשיך לסרוק את האיזור. ״ראית את דילן?״
הצבעתי לכיוון הספות, היכן שראיתי אותו מתבונן ברחבה עד לפני כמה דקות. ״למה?״
״כבר חוזר.״ הותיר אותי מאחור כשהתקדם אל דילן.
דחקתי את האכזבה הפתאומית שהרגשתי כמה שיותר וניסיתי להמשיך לרקוד, כשאני לא מתיקה את עיניי מהם.
טובי לא התיישב ליד דילן שהתרווח על הספה, אלא נעמד מולו. זה נראה כאילו הורה נוזף בילד שלו, אך לא שמעתי כלום ולא ידעתי כלום. רק לפי תנועתו של טובי, עם ידיו על מותניו ורוכן לפניו, ודילן שנשען על ברכיו ומביט בו למעלה, מדבר בשצף בזמן שטובי מקשיב, דרוך.
נאנחתי והפסקתי לרקוד, ואז ידיי נקפצו לאגרופים כשאחת מנערות המוסד שהוזמנו הגיחה והתיישבה על דילן, על ברכיו, אפילו בלי להחליף איתו מילה. לא נראה בכלל שהוא מכיר אותה, והיה ניכר בפניה שהייתה שיכורה.
טובי רכן אל הבלונדינית ואמר לה משהו והיא צחקקה והתרוממה מברכיו של דילן לפני שאחזה בידו של טובי, גוררת אותו לכיוון המסדרון.
״איו,״ רטנתי לעצמי בגועל ופסעתי אל המטבח חזרה לעוד מנה של אלכוהול שישכיחו ממני את המחשבה המגעילה על מה שהם הולכים לעשות שם.
אחרי שלושה שוטים נוספים מילאתי לעצמי כוס בירה, לא ידעתי לשתות בכלל, אך זה לא עניין אותי. הייתי נערה, בלי מחויבויות ובלי אחריות.
יצאתי לחצר לקצת שקט אבל הספות היו מלאות והמסיבה בחוץ געשה לא פחות מבפנים. נכנסתי פנימה בתקווה שדילן כבר לא יהיה על הספות שם אבל לצערי, הוא היה. עם מקום ריק לידו. והייתי שיכורה ועייפה מכדי לחפש מקום אחר להתיישב.
פסעתי לכיוונו עד שנעמדתי מולו, והוא הרים אליי מבט.
״אני יכולה לשבת?״ שאלתי באדישות, מחווה בידי אל המקום הריק בינו לבין המשענת. הוא הנהן וניסה לדחוף מעט את הזוג שהתמזמז לידו בכדי לפנות לי יותר מרווח, אבל הוא עדיין היה קטן.
לא היה לי נוח, ולא הייתי פיקחת בכדי לשים זין, אז העליתי את רגליי על ירכיו וגמעתי מהבירה.
דילן השתומם מהמעשה והביט בי בהלם, אבל גם הייתה כמיהה בעיניו השוקולדיות. ידעתי שהיא תהיה שם, ואני יודעת שגם הוא יודע. אבל אם הוא מעדיף לחיות בעולם משל עצמו שבו הוא לא נמשך אליי, אני לא אנסה להוציא אותו משם. אבל זה לא אומר שלא אתגרה בו קצת, רק לבחון את יכולת האיפוק שלו.
הרמתי את אחת מרגליי והתחלתי לסובב את כף רגלי, פולטת אנחה ושומטת את ראשי על המשענת לצידי. ״העקבים האלו הורגים אותי.״
לא הם לא, אבל ידעתי שהירך שלי המתחככת במפשעתו תהרוג אותו.
הוא גיחך בלחץ, וזע במקומו. ידעתי מה הוא עושה, מנסה למצוא תנוחה שלא אגע בו. אבל נגעתי.
תהיתי אם הוא הולך להתנצל על אתמול, אבל הוא נשאר לשתוק והביט סביבו, מחפש משהו שיעזור לא להתעלם מנוכחותי.
״למה אתה לא רוקד?״
הוא הניד בראשו, ״אני לא אוהב לרקוד.״
״הובחן, זה שקר,״ ידי התפרשה על רגלי, נעצרת קרוב מאוד אל מפשעתו.
הוא הסתובב לעברי וידי התרחקה מאיברו המזדקר, כשידו נשענה אל אורך משענת הספה, וגבו פונה אל הזוג המתמזמז מאחוריו. ידו נחה ממש ליד שיערי.
״איך את יודעת שאני משקר?״ הביטחון חזר אל קולו, ושמץ של שעשוע נשמעה בו.
נשמתי דרך שיניי ורכנתי אל פניו, מרגישה בעננים, ״כי אין סיכוי שלחתיך כמוך אין תנועות ריקוד טובות.״
כן, אין ספק שהייתי שיכורה והכבוד בעצמי שלי ברח מהחלון.
וגם אין ספק שלא דיברתי על ריקוד.
הוא פער מעט את עיניו מהישירות שלי, אך לא התרחק, לא הפעם. ״את שיכורה,״ קבע.
הנהנתי ושתיתי את הטיפות האחרונות מהכוס שלי לפני שהנחתי אותה על שולחן הקפה שהיה למרגלותיו. העליתי את אצבעי לפניו, משתוקקת לגעת בו, לחקור אותו, להרגיש את תחושת עורו בין אצבעותיי, ואז את שפתיו, לטעום שוב את טעמו.
שפתיו נקרעו כשהעברתי את אגודלי על שפתו התחתונה, והרצון להכניס אותה אל תוך פיו היה מתוק כל כך, מפתה כל כך.
עיניו היו יוקדות כשהביט באינטנסיביות כה רבה בעיניי, ופיו נפער ונשימתו ברחה מגופו כשידי השנייה מצאה את ההוכחה למשיכה שלו כלפיי, לופתת אותו בלי בושה מבעד לבגדיו.
״לעזאזל את משוגעת,״ הוא בלע את רוקו כאצבעותיי התחפרו בשערו, מקרבות את פניו אליי.
״ו...?״ אני מחייכת. ״משוגעות עושות לך את זה?״
נשימתו נעתקה ועיניו נעצמו כשהמשכתי לעסות אותו בידי מבעד לג׳ינס שלבש. ירכי הסתירה את ההופעה וכולם היו עסוקים בשלהם, שיכורים מידי מכדי להבחין, אבל לא באמת שינה לי אם יצפו, רק מי שהיה תחת רגליי שינה לי.
הוא כיווץ את גבותיו והנהן באיטיות, מהמהם ברעד ופוקח את עיניו בקושי.
רכנתי לאוזנו, ״אז מה דעתך שאראה לך עד כמה משוגעת אני יכולה להיות?״ ידי הפסיקה את מעשייה והחלה לעלות לשוליו לפרום את כפתור הג׳ינס שלו.
הוא נאנח ושמט את ראשו על המשענת, אוחז בידי ופוסק אותי מלהמשיך. חזהו עלה וירד במהירות, זעה בצבצה בריקותיו. הוא בקושי זז, אבל התאווה חיממה את דמו. עכשיו כבר יכלו להבחין יותר בברור בבליטה שלו.
״זה באמת לא רעיון טוב מאל,״ קולו נשמע מיוסר, וזרם חשמלי עבר בזרועותיי מהכינוי שהתחלתי לחבב.
״למה לא?״ דחקתי בו בו וליטפתי את עורפו בציפורניי. הוא נרעד. ״למה זה לא רעיון טוב?״
״אני לא בן זוג טוב.״
״אני לא רוצה בן זוג.״
הוא הניד בראשו, ״אני לא מישהו שכדאי להיקשר אליו.״
״אני — ״ התחלתי למחות אך קטע אותי.
״את רוצה קשר, לא משנה אם הוא זמני, או מיני, או רציני, את רוצה קשר.״ הוא עצר לרגע כדי להביט בעיניי, לראות אם אני קשובה. ״ואסור להיקשר אליי,״ הוא לחש, ספק לי ספק לעצמו. ״אסור לי להיקשר.״
בלעתי את הגוש בגרוני ונתתי למילותיו לחלחל, והחלחול היה מגעיל ומר. בפעם השלישית הדקירה כבר הייתה מוכרת, אבל עדיין כאבה באותה מידה כמו הקודמות לפניה. אלא שהפעם הייתי מוכנה להגן על ליבי בשיריון.
״אני לא טוב מאל,״ הוא רכן קרוב אליי, פניו רציניות ואפינו מרחק נגיעה. ״תפסיקי לחפש ולרדוף אחר משהו שלא תקבלי.״
״אבל אני כן מקבלת,״ התרסתי, פניי מלאות תאווה. ליטפתי אותו מבעד למכנס, ״אני מקבלת עכשיו.״
הוא קפא כשהבין שזה נכון, שידי רגע מלקבל את מה שהיא רוצה.
״אז תפסיקי לחפש ולרדוף אחר משהו שאת לא תרצי לקבל בהמשך.״
״אני לא רוצה המשך.״
״שקרנית.״
״אני לא ארצה להפסיק.״
״את תרצי.״ הביט עמוקות בעיניי, עיניו כמעת התחננו שאפסיק, שאוותר. ״את תרצי מאל. כולן רוצות בסוף.״
הנדתי בראשי, ״אני לא מבינה.״ התקרבתי אליו, עוטפת את עורפו בידי. רכנתי לפניו, נשימותיו מלטפות את פניי, ״אתה לא רוצה אותי?״
הוא שתק רגעים ארוכים. ״אני לא באמת מכיר אותך.״
״אתה לא צריך להכיר מישהו כדי להימשך אליו. גם אני לא מכירה אותך אבל אני יודעת שאני רוצה אותך, מאוד.״
״את שיכורה,״ הצהיר שוב.
״כששיכורים אומרים את האמת.״
שמטתי את מצחי על מצחו, חזנו עלו וירדו באותו קצב. ״אתה לא רוצה לנשק אותי עכשיו?״ לחשתי לשפתיו. ״אתה לא רוצה להתנשק שוב?״
הוא הידק בין השפתיים שלו וידו עלתה ללטף את לחי, עוצם את עיניו, נאבק.
״אתה לא רוצה לזיין אותי?״
הוא פלט גיחוך, ״את ממש ישירה.״
״וצודקת,״ לא שאלתי, הצבתי עובדה. לא הייתי צריכה לשאול, גופו אמר לי את כל מה שהוא רוצה.
קירבתי את פי אל שלו אך ידו התנגדה, כשרק נותרו בנינו מילימטרים בודדים. ״זה יגמר רע.״
״אבל זה ירגיש טוב,״ עניתי, משתוקקת להרגיש את שפתיו בצמוד לשפתיי. נדמה שסוף סוף הצלחתי להשתיק אותו, כי הוא לא אמר דבר. עיניו עברו בין עיניי, ואז הושפלו לשפתיי בצורה מפתת כל כך. לא יכולתי להאמין שהוא ניסה להרחיק אותי, כי מעשיו רק קירבו אותי יותר.
רכנתי אליו עוד, והוא סוף כל סוף אבד ורכן גם אליי, וליטף בנגיעות קטנות את שפתיי עם שפתיו. מילימטר אחד, מילימטר אחד בודד הפריד בנינו לפני שצרחת איימים הדהדה בבית והתגברה על המוזיקה החזקה.
סובבתי את ראשי בחדות אל המסדרון והתחרטתי על המעשה כשהרגשתי סחרחורת חזקה. ״מה זה היה?״
״אני לא יודע,״ דילן אמר והקים את שנינו. ״אבל אין לי הרגשה טובה בקשר לזה.״
התנגדתי למגעו שניסה לגרום לי להישאר במקומי ובמקום זאת קמתי והלכתי בצעדים מהירים עם עדר האנשים לכיוון הצעקה.
״מאל!״ דילן קרא מאחוריי אך לא עצרתי, הייתי נחושה לבדוק מה קרה בדיוק כל מי שסביבי. כולם התרכזו סביב פתח לאחד החדרים, אפילו המוזיקה פסקה. המשימה לפלח לעצמי מקום הייתה קשה ביותר, עד שלבסוף נשמתי נשימת רווחה כשהצלחתי ועמדתי מול המראה. כשהבטתי במה שחיכה לי בתוך החדר בסוף המסדרון, גנב את נשימתי הבאה. רגליי התאבנו לרצפה, הדם אזל מפניי, וליבי הפסיק לשניות ארוכות לפעום. לא יכולתי להאמין, הייתי מזועזעת.
זו הייתה גופה של אחד הנערים המוזמנים, שוכבת לה על הרצפה ללא חיים, מגואלת בדמה.
כולם צרחו סביבי, רצו בהיסטריה.
אבל לא יכולתי להגיד כלום, לא הצלחתי לזוז, חשבתי שאני הולכת להתעלף, לחטוף התקף פאניקה.
זה כנראה מה שקרה, כי ברגע שהרגשתי יד מונחת על כתפי, צרחתי את הצרחה הכי חזקה שיכולתי לשחרר ונפלתי בבכי מר על הרצפה.