פרסבת' והחצויה החדשה בהוגוורטס

פרק 5 חלק א'

נ.מ. אנבת'

הלכנו לישון עד כמה שיכולנו. חלמתי על טרטרוס, המלחמה בקרונוס והמלחמה בגאיה, על כל מי שאיבדנו. התעוררתי, דמעות זלגו מעיני וראיתי את פרסי יושב לידי הוא חיבק אותי וליטף לי את השיער "הכל בסדר..." הוא ניסה להרגיע אותי "אנחנו כבר לא שם" לקח לי כמה דקות אבל בסוף נרדמתי על פרסי.

נ.מ. הארי

לאחר שכולם נרדמו אני ירדתי למטה.

התקדמתי לפרסי והזזתי את שרוול הג'קט שלו, זה היה ממש קשה, הוא לא הפסיק לזוז, לא הצלחתי לראות הרבה אבל מה שבטוח היה שם משהו שחור,'הוא אוכל מוות' הייתה המחשבה היחידה שעלתה לי בראש, כשהתרחקתי מפרסי הוא התעורר בבהלה, החזיק חרב ביד אחת וניגב זיעה קרה ממצחו באחרת, הוא הסתכל עלי ולמזלי הספקתי לפנות לכיוון המטבח "מה אתה עושה פה באמצע הלילה?" פרסי שאל אותי "הייתי צמא" השבתי לו בדיוק שאנבת' התעוררה עם דמעות בעיניים, פרסי חיבק אותה ולחש לה משהו שלא הצלחתי לשמוע. הוא הסתכל עלי במבט מפחיד שאמר בברור 'אם תספר למישהו אני אהרוג אותך'.

הסתובבתי לכיוון המדרגות וחזרתי לחדר ובבוקר סיפרתי לרון והרמיוני כל מה שראיתי.

נ.מ. אנבת'

לאחר שחזרתי לישון זכיתי בשינה נטולת חלומות.

קמתי בבוקר ופרסי עדין ישן, אז הלכתי למטבח להכין לי קפה. מאז שחזרנו מטרטרוס התחלתי לשתות קפה כל בוקר כדי להזכיר לעצמי שאני כבר לא שם. השעה הייתה 6 וחצי בבוקר, ישבתי לשתות את הקפה שלי שהרמיוני ירדה למטבח והצטרפה אליי.

"את יודעת, לא סיפרת לי כלום על העבר שלך ושל פרסי" היא אמרה לאחר 5 דקות בערך.

"אין הרבה מה לספר. מה את רוצה לדעת?" שאלתי אותה. אם הייתי מתחילה לספר את הסיפור שלנו, גם יום שלם לא היה מספיק.

"מתי ואיך את ופרסי הכרתם?" היא התחילה בשאלות.

"כשהיינו בני 12 הלכנו לאותו מחנה, בגיל 16 נהיינו זוג" אם לא הייתי מנסה לחסוך בפרטים היה לוקח לי שעות לספר לה על איך הכרנו.

"מחנה?"

"כן, מחנה קיץ בסגנון יוון העתיקה" השאלות על המחנה המשיכו בערך שעתיים עד שחלק מהקוסמים קמו ובאו למטבח.

"נראה לי שכדאי שאלך להעיר את פרסי, כי לבד הוא לא התעורר" סיימתי את השיחה עם הרמיוני וחזרתי לסלון הפעם לחשתי לו באוזן "נשארה עוגייה כחולה אחרונה" פרסי קפץ מהספה "בוקר טוב, מוח אצה" המשכתי, "בוקר טוב, חכמולוגית" הוא השיב לי ובא לנשק אותי "קודם לך לצחצח שיניים" אמרתי לו ונתתי לו נשיקה על הלחי והוא הלך.

פרסי חזר ולאחר ארוחת הבוקר גברת וויזלי אמרה "כולם לבוא לסלון, הולכים לסמטת דיאגון" לא ממש הבנתי למה אבל הלכנו לסלון.

גברת וויזלי לקחה קצת אבקה מוזרה והשליכה אותה לתוך האח ואמרה "הארי תלך ראשון" הארי נכנס לתוך האח ואמר "לסמטת דיאגון" ככה כולם הלכו ואני ופרסי נשארנו לבד עם גברת וויזלי. "זאת אבקת פלו, לוקחים קצת ממנה, משליכים לאש ואומרים לאן רוצים ללכת" היא הסבירה. פרסי הלך ראשון כשאני אחריו וגברת וויזלי בסוף (אחרי ששותים מנהר של אש להיכנס לאח בוער לא כזה נורא).

"אנחנו נלך למשוך כסף מגרינגוטס ואז נתפצל. הארי, רון, הרמיוני, אנבת' ופרסי תלכו לקנות ספרים, גלימות ושרביטים, כל השאר תבואו איתי" התחלנו ללכת לכיוון גרינגוטס ואז הרגשתי משהו שמושך אותי הצידה. הסתכלתי על פרסי וראיתי שקרה לו אותו דבר. התחלנו ללכת ובמרחק כמה מטרים מאיתנו עמדו שני אנשים, לאחד הייתה חולצת הוואי, מכנסי ברמודה וחקה ביד, לשנייה הייתה חזות סמכותית יותר הם פרסו ידיים ורצנו אליהם "אמא?" קראתי בעודי רצה לכיוונה "אבא" קרא פרסי וחיבק את פוסידון, הקוסמים מיהרו אחרינו "מי אלה?" שאל הארי

"אני פוסידון, אבא של פרסי"

"ואני אתנה, אמא של אנבת' " שניהם הביטו בפרסי במבט שואל והוא הניד בראשו לשלילה. הבטתי בו בעצבים, ממתי הוא מסתיר ממני דברים? אני אוציא ממנו את מה שהוא מסתיר אחר כך.

"מה אתם עושים פה?" אמר פרסי בשביל להחליף נושא.

"חשבתם ללכת לקניות בלי כסף?" שאל פוסידון

"רגע פוסידון ואתנה כמו האלים היוונים?" שאלה הרמיוני.

"כן, ממש כמו האלים היוונים" השיב פוסידון בעוד הוא ופרסי מגחכים.

התחלנו להתקדם לכיוון גרינגוטס. כשהגענו הגובלינים שישבו שם עצרו את עבודתם, עמדו, קדו קידה ומי שאני מניחה שמנהל הבנק ניגש אלינו הוא פנה אל ההורים שלנו ואמר "הלורד פוסידון, הגבירה אתנה זהו כבוד גדול בשבילנו שאתם כאן איתנו. ומר ג'קסון וגברת צ'ייס, תודה רבה שהצלתם את העולם, תמיד תתקבלו אצלנו בברכה." הוא נעמד ואני הסתכלתי על הקוסמים שלא מבינים מה קורה. "בואו אחרי לכספות שלכם." הגובלין המשיך בדבריו והתחלנו ללכת רק אנחנו וההורים שלנו בעוד הקוסמים מנסים להבין מה קרה הרגע.

נכנסנו לתוך קרונית שהתחילה לרדת יותר ויותר מתחת לאדמה. התחלתי להרגיש כאילו חזרנו לטרטרוס, אחזתי בחוזקה ביד של פרסי שנראה שמנסה גם להירגע. הגענו ל-14 דלתות שהנחתי שהם של 12 אלי האולימפוס, האדס והסטיה. פוסידון התחיל להתקדם לדלת בצבע ירוק ים עם צדפים, ציורים של סוסים וציור גדול של קלשון באמצע הדלת ופרסי הלך אחריו בעוד אני הלכתי אחרי אמא לכיוון דלת אפורה עם ציור של ינשוף. אמא שלי הנחה יד על הדלת והופיעו ערמות של מטבעות כסף, נחושת וזהב. היא הושיטה לי שקית אפורה, "לכי תמלאי כמה שיותר" היא אמרה לי. ניגשתי לערמות והכנסתי מגוון של מטבעות, כנראה שהשקית ללא תחתית כי היא לא התמלאה בכלל...