היום שבו פגשתי אותו .
__________________________נ.מ אמבר .
אז היי קוראים לי אמבר , ואני בת למשפחת מאפיה מאוד חזקה . אבי הוא הקאפו של המאפיה הצרפתית .
הוריי הרגילו אותי לפער , חונכתי להיות התלמידה הכי טובה בכיתה , לילדה המושלמת , שרק מצייתת להוריה,
אבל האם זה באמת מה שקורה ? לא .
אני לא ילדה מושלמת . אני רוצה לעשות מה שאני רוצה בחיים , אני לא רוצה שאף אחד יכתיב לי את
חיי , אפילו לא הוריי , או אחיי הגדולים, כן אני הבת הקטנה , המרדנית .
יש לי עוד שני אחים שגדולים ממני בכמה שנים לורנס , וקרל , אני אוהבת אותם מאוד . כולם חושבים שאני נהנית לחיות ככה בפער, ועושר , אבל זה לא מה שאני באמת רוצה .
אני רק משחקת את הבת המושלמת , אבל אני בדיוק ההפך. אני לא מתגאה בזה או משהו , אני פשוט
רוצה לחיות את חיי , אני לא רוצה את חיי הפער , והפשע זה פשוט לא אני .
אני לא אוהבת את מה שהוריי , ואחיי עושים , ואני לא רוצה להיות קשורה לזה . אני רק רוצה חיים
פשוטים.
השבוע התחיל מחדש, כרגיל בבית ספר המשעמם עם אנשים משעממים . אני שונאת ללמוד בבית ספר יוקרתי.
,כולם שם עשירים , ומתנשאים . אני בעמדה טובה ,ממעמד גבוה , ואני אולי נראית כמוהם מבחוץ , אבל אני
לא. אני לא רוצה להיות כמוהם .
לבשתי את בגדיי ,נעלתי את נעליי , והלכתי לכיוון סלון הבית.
הוריי , ואחיי חיכו לי שם , מה קורה פה היום? למה כולם בבית? הם לא אמורים להיות בעבודה כבר ? חשבתי לעצמי .
"בת יקרה שלי מה שלומך? " אמא חיבקה אותי .
ממתי אמא שלי מחבקת אותי , או מראה לי אהבה כלשהי ?
"מה קורה פה ?" שאלתי את אחי הגדול לורנס.
הוא לא אמר דבר , רק שתק , והביט בי .
משהו מוזר קורה פה .
שמעתי לפתע רעש פתיחת דלת , והסתובבתי ישר , ובמהירות . בחור גבוה , ויפה טוהר נכנס לסלון האחוזה .
בהיתי בו כמה שניות ארוכות , שהרגישו,
כמו נצח.
הוא היה נראה כל כך טוב , אני יכולה להישבע ,שהוא הגבר הכי חתיך שראיתי בחיי . זרועותיו היו עבות,
ושריריות , עיניו היו ירוקות , ויפות כל כך , ונקודת חן ליוותה את פניו .
המשכתי להביט בו , במיוחד בעיניו ,אשר השרו בי רוגע מסוים .
"אוהבת את מה שאת רואה ? " הוא חייך שקלט שבהיתי בו .
שיט באמת בהיתי בו הרבה זמן . .
"גם אתה בהית בי פריק !"
עניתי בחזרה באלתור הרגע . גיחוך קטן נפלט מפיו .
"על ההתחלה, ואתם כבר מפלרטטים?" קרל אחי הגדול הגיב למשמע דבריי .
גילגלתי את עיניי . אני לא מכירה את הבחור הזה , למה שאפלרטט איתו , וחוץ מזה אני לא רוצה אף
גבר בחיים שלי !
"מי אתה ?" הבטתי בו לשנייה קצרה .
"אני הקאפו של איטליה אנדרו , ואת יקירתי עומדת להיות אשתי, ולא יקירתי זה לא נתון לוויכוח. " הוא אמר
בקולו הגברי .
ציחקקתי , הוא כל כך חי בסרט.
אשתו ? אני רק בת שבע עשרה לעזאזל , ומי רוצה להינשא לו בכלל ! אני בכלל לא מכירה אותו !
"כן טוב מצטערת לאכזב אותך , אבל זה לא עומד לקרות " עניתי לו , בוחנת את עיניו הקרות .
"אובכן את טועה יפייפיה את עומדת להיות אישתי ,וכפי שאמרתי זה לא נתון להחלטתך ."
הבטתי באחיי, שרק הסתכלו עליי , מסמנים לי שזה נכון .
לא יכולתי להאמין , אין סיכוי שזה קורה לי .
"הוא משקר נכון אבא ?" שאלתי את אבי , מנסה לקרוא את עיניו .
"הוא לא משקר , אמבר את מאורסת לאנדרו , וזה סופי ".
"אבל למה ? למה אני ? למה אתם עושים לי את זה !!!!?????" הבטתי בהם באכזבה , הרגשתי את
דמעותיי מנסות לרדת , אך לא נתתי להן לרדת , לא רציתי להישבר במיוחד מולו , מול גבר .
הרגשתי נבגדת , למה הם חושבים שהם יכולים להחליט עליי הכל ? חשבתי שלפחות את בחיר ליבי
אני אבחר בעצמי , אבל טעיתי שוב , ובגדול .
קולי נשבר ,צרחתי את נשמתי , לא רציתי בכך. כל כך שנאתי גברים , לא רציתי לראות עוד גבר בחיי.
נשברתי , ובכיתי את נשמתי, ואנדרו רק הביט בי , נראה שלא הזיז לו כלל, וכלל , ומילותיי לא פגעו בו אפילו במקצת .
"אמבר תפסיקי לבכות , הגיע הזמן שתתבגרי " אבי אמר .
"אני לא רוצה ! אני רק בת שבע עשרה ! אני לא רוצה להינשא עכשיו !" התחננתי לאבי , ולאמי שרק הסתכלו עליי מהצד , ולא עשו דבר .
"את הולכת איתו , וזה סופי " . אחי לורנס אמר , והביט בי , מאיים עליי עם עיניו הקרות .
ללורנס תמיד היו עיניים קרות , הוא תמיד היה קר , ומחושב .
תמיד הרגשתי שיותר קשה להתקרב אליו , ולכן מבין אחיי הגדולים , אני הרבה יותר קרובה לקרל.