chapter 1

92 6 3
                                    

היום שבו פגשתי אותו   .
__________________________

נ.מ אמבר .

 אז היי קוראים לי אמבר , ואני בת למשפחת מאפיה מאוד חזקה . אבי הוא הקאפו של המאפיה הצרפתית .

הוריי הרגילו אותי לפער , חונכתי להיות התלמידה הכי טובה בכיתה , לילדה המושלמת , שרק מצייתת להוריה,

אבל האם זה באמת מה שקורה ? לא .

אני לא ילדה מושלמת . אני רוצה לעשות מה שאני רוצה בחיים , אני לא רוצה שאף אחד יכתיב לי את

חיי , אפילו לא הוריי , או אחיי הגדולים, כן אני הבת הקטנה , המרדנית .

יש לי עוד שני אחים שגדולים ממני בכמה שנים לורנס , וקרל , אני אוהבת אותם מאוד . כולם חושבים שאני נהנית לחיות ככה בפער,  ועושר  , אבל זה לא מה שאני באמת רוצה .

אני רק משחקת את הבת המושלמת , אבל אני בדיוק ההפך. אני לא מתגאה בזה או משהו , אני פשוט

רוצה לחיות את חיי , אני לא רוצה את חיי הפער , והפשע זה פשוט לא אני  .

אני לא אוהבת את מה שהוריי , ואחיי עושים , ואני לא רוצה להיות קשורה לזה .  אני רק רוצה חיים

פשוטים. 

השבוע התחיל מחדש,  כרגיל בבית ספר המשעמם עם אנשים משעממים . אני שונאת ללמוד בבית ספר יוקרתי.

 ,כולם שם עשירים , ומתנשאים . אני בעמדה טובה ,ממעמד גבוה , ואני  אולי נראית כמוהם  מבחוץ , אבל אני

 לא. אני לא רוצה להיות כמוהם   . 

 לבשתי את בגדיי ,נעלתי את נעליי ,  והלכתי לכיוון סלון הבית.

הוריי , ואחיי חיכו לי שם , מה קורה פה היום? למה כולם בבית? הם לא אמורים להיות בעבודה כבר ? חשבתי לעצמי .

"בת יקרה שלי מה שלומך? " אמא חיבקה אותי .

ממתי אמא שלי מחבקת אותי , או מראה לי אהבה כלשהי ?

"מה קורה פה ?" שאלתי את אחי הגדול לורנס.

הוא לא אמר דבר , רק שתק , והביט בי .

משהו מוזר קורה פה .

שמעתי לפתע רעש פתיחת דלת , והסתובבתי ישר , ובמהירות . בחור גבוה , ויפה טוהר נכנס לסלון האחוזה .

בהיתי בו כמה שניות ארוכות , שהרגישו,

כמו נצח.

הוא היה נראה כל כך טוב , אני יכולה להישבע ,שהוא הגבר הכי חתיך שראיתי בחיי .  זרועותיו היו עבות, 

ושריריות , עיניו היו ירוקות , ויפות כל כך , ונקודת חן ליוותה את פניו .

המשכתי להביט בו , במיוחד בעיניו ,אשר השרו בי רוגע מסוים .

You'll also like

          

"אוהבת את מה שאת רואה ? " הוא חייך שקלט שבהיתי בו .

שיט באמת בהיתי בו הרבה זמן . .

"גם אתה בהית בי פריק !"

עניתי בחזרה באלתור הרגע . גיחוך קטן נפלט מפיו .

"על ההתחלה,  ואתם כבר מפלרטטים?" קרל אחי הגדול הגיב למשמע דבריי .

גילגלתי את עיניי . אני לא מכירה את הבחור הזה , למה שאפלרטט איתו , וחוץ מזה אני לא רוצה אף

גבר בחיים שלי !

"מי אתה ?" הבטתי בו לשנייה קצרה .

"אני הקאפו של איטליה אנדרו , ואת יקירתי עומדת להיות אשתי, ולא יקירתי זה לא נתון לוויכוח.  " הוא אמר

 בקולו הגברי .

ציחקקתי , הוא כל כך חי בסרט.

אשתו ? אני רק בת שבע עשרה לעזאזל , ומי רוצה להינשא לו בכלל ! אני בכלל לא מכירה אותו ! 

"כן טוב מצטערת לאכזב אותך , אבל זה לא עומד לקרות " עניתי לו , בוחנת את עיניו הקרות .

"אובכן את טועה יפייפיה את עומדת להיות אישתי ,וכפי שאמרתי זה לא נתון להחלטתך ."

הבטתי באחיי, שרק הסתכלו עליי , מסמנים לי שזה נכון .

לא יכולתי להאמין , אין סיכוי שזה קורה לי .

"הוא משקר נכון אבא ?" שאלתי את אבי , מנסה לקרוא את עיניו .

"הוא לא משקר , אמבר את מאורסת לאנדרו , וזה סופי ".

"אבל למה ? למה אני ? למה אתם עושים לי את זה !!!!?????" הבטתי בהם באכזבה , הרגשתי את

דמעותיי מנסות לרדת , אך לא נתתי להן לרדת , לא רציתי להישבר  במיוחד מולו , מול גבר .

הרגשתי נבגדת , למה הם חושבים שהם יכולים להחליט עליי הכל ? חשבתי שלפחות את בחיר ליבי

אני אבחר בעצמי , אבל טעיתי שוב , ובגדול .

קולי נשבר ,צרחתי את נשמתי , לא רציתי בכך. כל כך שנאתי גברים  , לא רציתי לראות עוד גבר בחיי.

נשברתי , ובכיתי את נשמתי, ואנדרו רק הביט בי , נראה שלא הזיז לו כלל,  וכלל , ומילותיי לא פגעו בו אפילו במקצת .

"אמבר תפסיקי לבכות , הגיע הזמן שתתבגרי " אבי אמר .

"אני לא רוצה ! אני רק בת שבע עשרה ! אני לא רוצה להינשא עכשיו !" התחננתי לאבי , ולאמי שרק הסתכלו עליי  מהצד , ולא עשו דבר .

"את הולכת איתו , וזה סופי " . אחי לורנס אמר , והביט בי , מאיים עליי עם עיניו הקרות .

ללורנס תמיד היו עיניים קרות , הוא תמיד היה קר , ומחושב .

תמיד הרגשתי שיותר קשה להתקרב אליו , ולכן מבין אחיי הגדולים , אני הרבה יותר קרובה לקרל.

The feeling of painWhere stories live. Discover now