He Trid To Kiss Me?

~פרק 6 גילי~

"אוףףף אנשים אנחנו מזדקניםםם" נאנחנתי "פעם שנייה שאין לנו רעיון מה נעשה במסיבה".
ישבנו (או יותר נכון נמרחנו) בחדרו של אסף. תאמת, למסיבות לא צריך להוסיף את הנגיעה המיוחדת שלנו יותר מידי, אבל אנחנו חייבים משהו קטן לפחות...
ישבתי על הכיסא המסתובב של אסף, מניח את רגלי על שולחנו וזרקתי כדור טניס על הקיר בהיסח דעת. השאר היו במצב דומה לשלי.
"טוב אנשים, אין עוד הרבה זמן, רק עוד 20 שעות עד המסיבה" אמרה הילה בעודה קמה מהתנוחה המוזרה שהגיעה אליה על השולחן ליד הרגליים שלי. "אולי נביא חבית 'בירה' ענקית כזאת לכולם ואז נכניס גם עוגת קונפטי?" שאלה יסמין.
"וואי זה מה זה נחמד, אבל כבר עשינו את הקטע עם 'הבירה' שלא באמת בירה אבל העוגה נשמעת די טוב" אסף העביר את ידו בשיער הקוצים שלו, סימן לרעיון מתגבש.
"אז אולי נתשמש סוף סוף במזרון הנוצות הענקי שמצאנו?" ידעתי שהוא ימצא רעיון בסוף. "יואו אחי! יש לי רעיון ענק!! אפשר לעשות איתו את אתגר העוגה!!" ג׳ונישטיין תמיד יודע לשפר רעיונות.
הסתכלתי על כולם, מרוצים מעוד רעיון גאוני. עכשיו צריך לתכנן איך נעשה את זה- המזרון נוצות ענקי. ממש ענקי.
והעוגה, איך נביא עוגה מספיק גדולה למה שאנחנו מתכננים?
אה, שכחתי לרגע איזה חברים אדירים יש לי; ג׳ונישטיין ואסף עם השרירים שלהם (ואני בעצמי די בכושר), הילה ויסמין עם הקשרים שלהם.... כן, אני חייב להודות לפעמים שאנחנו פשוט אדירים.
"רגע, איפה זה בכלל?" קלטתי שאין לי מושג איפה אני עומד לבלות בשישי בערב. "אני חושבת שאצל רינת, זאתי מ יא׳1"
"מצויין אז אני יכול לוותר מחר על חדר כושר!" אמרתי, נזכר שפעם היא עשתה מסיבה וזה היה... רחוק ביותר מהבית שלי, איזה 10 ק"מ. המזרון אצלי בבית (מוחבא מההורים שלי) ואין מצב שמישהו ירצה לקחת טרמפ איתו מזרון ששוקל כמה קילוגרמים טובים.
"אני חושב שכדאי להתחיל לקחת אותו עכשיו, נלך איזה 5 קילומטר איתו, נשאיר אותו איפהשהו ואז מחר לא נצטרך ללכת כ"כ הרבה" אמרתי ואסף וג׳ונישטיין הנהנו בהסכמה. "טוב אז אנחנו נזוז, עדיף להספיק כמה שיותר כבר היום, אתן תדאגו לעוגה?" קמתי והתקדמתי לעבר הדלת.
"אל תדאגו, יש לנו כבר רעיון" יסמין הסתכלה על הילה במבט שובב במיוחד והילה החזירה מבט דומה.
יופי.
"סבבה. אז מוכנים לכושר היומי שלנו?" שאלתי את הבנים, בזמן שכולנו יצאנו מביתו של אסף והבנות הלכו במין דילוג מוזר לכיוון השני.
"אולי נרוץ? ממש מתחשק לי כושר אתגרי עכשיו" ג׳ונישטיין קיפץ לו.
"כן, זה באמת אתגרי להרים 5 קילומטר מזרון נוצות ששוקל 20 קילו אחרי ריצה של 2 קילומטר" רטן אסף והתחלנו לרוץ לנו להנאתנו.
הגענו לבית שלי ונכנסתי ראשון כדי לבדוק אם מישהו בבית. זה פשוט יהיה קצת מוזר אם שלושה ילדים ירדו במדרגות סוחבים מזרון כבד במיוחד שלא ממש אמור להיות בבית.
השטח היה נקי.
רצנו מהר למעלה והוצאנו את המזרון מהמחבוא המושלם,
מתחת למיטה שלי.
כן.... מאז תקרית הסרטן שמת לי בחדר
--קראנו לו שלום ואחרי עשר שעות הוא התפגר לי על השידה-- המנקה מפחדת להיכנס לי לחדר. יש בזה חסרונות (כמו לנקות בעצמי-שיעולמזניחשיעול-) אבל אחד היתרונות זה שאני יכול להחביא הכל כאן, ההורים שלי אף פעם לא בבית.
ניסינו לרדת במדרגות בזהירות- זה לא עבד.
אז הפכנו את המזרון למגלשה-מזחלת והחלקנו לנו.
אוף, התנגשנו בקרציה המעצבנת שההורים שלי אמרו לי לפני 12 שנים שהוא אח שלי.
אם לא היו לו את העיניים הירוקות האלה והשיער השחור שנראים בדיוק כמו שלי, בחיים שלי לא הייתי מאמין שהוא אח שלי. הוא מאמין גדול בתרבות, חוקים וקיומם, והוא גם מעריץ גדול של ההורים שלי. כמה נחמד.
"מה אתם עושים? מאין הגיע מזרון זיבלי זה?" אה, גם שכחתי לציין שהוא מדבר בשפה שרק הוא מבין.
"אל תדאג שחר, זה סך הכל מזרון מלא בחלקים של גופות". יופי יונתן, ממש מציל את המצב. "האין אתם עובדים עלי? או שמא עלי להזמין משטרה לביתנו?" טמבל קטן שכמותו.
"שחר אל תקשיב לדיביל הזה, פשוט חבר שלנו ביקש מאיתנו להביא לו את המזרון הזה" חייכתי חיוך מאולץ בתקווה שהשרץ הקטן הזה יעזוב אותנו לנפשנו
--שיט אני מתחיל לדבר כמוהווו--
"וווכן, מכיוון שאנוכי עייפתי משגעונות בית סיפרי, אעלה אל חדרי ואתעלם מיצורים שכמותכם" אני שונא שהוא מדבר כאילו הוא יותר גדול ממני. אוף אין לי זמן עכשיו להרביץ לו.
יצאנו מהר מהבית והתחלנו לסחוב את הדבר הענקי הזה.
אני משער שעברנו רק 4 וחצי קילומטרים כשהשארנו את המזרון בתוך חורשה קטנה ליד רחוב צדדי. בלי הרבה כוחות לדבר, כל אחד חזר לביתו מסריח וטוב לב.

לאחר שיצאתי מהמקלחת נכנסתי למיטה שלי וחשבתי לעצמי למה אנחנו מוציאים כל כך הרבה כוחות על הדברים המדהימים האלה.
ואז הבנתי- כי הם מדהימים.
אני אוהב לגרום לדברים לצאת קצת מהשיגרה, זה משחרר. זה גורם שמחה. זה נותן לנו הרגשה של החיים.

*****
היי אנשנושים! אני מקווה שאתם נהנים משגעונות מוחי אבל גם יש לי חדשות מסעירות! הפרק הבא למי שהולך לקרוא אותו יהיה ארוך במיוחד!! ברצינות, 750 מילים וזה רק ההתחלה! כן, די מכובד בהתחשב שהפרק הזה בעצמו 750 מילים בערך... אז אנא מכם קוראים נכבדים המשיכו לקרוא כי העלילה מסתבכת! וברצוני להודות כרגע מאוד לאלה שלא מתייאשים מסיפור זה וממשיכים לקרוא בכל הכוח! אז... כן... תודה😄💕