ירדתי מהמיטה וחיפשתי את הטלפון, הוא היה חבוי למחצה מתחת לכרית של המיטה מתחתי, הרמתי אותו וטיפסתי חזרה למיטה.
היו שם טלפונים של כל מי שהכרתי במחנה ועוד כמה שכנראה היו מבית הפייסטוס כי היה לכל אחד מהם פטיש או אש ליד השם.
היה משהו שנראה כמו וואצאפ אבל היה כתום (*הערת הכותבת: למה לא כחול או משהו?) כמו החולצות וכל הדברים של המחנה. צורפתי לאיזה קבוצה, הסתכלתי באנשים קשר, ממי שהכרתי היו סאני, עידו, שני ולילי והיו עוד ארבע בנות שהיה כתוב ליד השם שלהן ליז,עמית, בל וסבתא (?).
הם היו באמצע התכתבות שהוסיפו אותי ובכמה דקות הראשונות פשוט בהיתי במה שהלך שם.
שני 'תקשיבו הצבתי מצלמות כמעט המחנה'
סאני 'למה?'
לילי 'באמת למה?'
שני 'כדי לראות מה קורה. אני כנראה אעלה משהו שנקרא 'מה קרה השבוע במחנה' אז אני זקוקה למידע'
עמית 'אוקי. רק תזהירי אותי שאת צופה בי'
שני 'אבל זה יהרוס את הכל'
סאני 'באיזה צד אתם במלחמה בין הביתנים?'
'איזה מלחמה? והיי' כתבתי.
סאני 'היי יוני. אז יש מלחמה בין כמה ביתנים במחנה זה הולך להיות אדיר'
עידו 'סאני אנחנו ננצח אתכם'
בל 'נכון, אתנה איתנו ובזכותם נלחמים על קו המים'
לילי 'הרפיה כבר מסתובבת באלי לצאת קצת?'
סאני 'לא יודעת. אני בחוץ בשדה התותים עם שון. אנחנו לא אוכלים את התותים במקרה'
לילי 'מישהו מוכן לקחת את הסיכון ולבוא לבקר פה משעממם לי'
'אני אנסה לבוא במסע צללים (למדתי היום זה ממש מגניב) אבל תפתחי הדלת כדי שאוכל להיכנס'.
וככה נמשכה השיחה.ניסיתי לעבור לביתן של לילי אבל בטעות הגעתי לביתן אפולו. הצצתי מהחלון לראות שלא ראו אותי וראיתי את ניקו בפנים עם וויל. אופס. עברתי בשקט לביתן של לילי (פוסידון) אבל הרפיה בדיוק עברה אז הייתי צריכה ללכת.
התרכזתי בביתן האדס והגעתי וראיתי את ניקו יוצא מביתן אפולו. מיהרתי להיכנס אבל הוא ראה אותי ושינה כיוון לבניין הגדול. רק היום השני ואני כבר בצרות, למה זה תמיד קורה לי?. ניסיתי לעלות למיטה העליונה אבל היד שלי עברה דרך הסולם. נשכבתי על המיטה התחתונה ועפפה אותי עייפות. התחלתי להירדם, אבל שמתי את הדלת נפתחת ופתחתי עיניים. הייתי חצי שקועה במזרן! הרמתי את היד שלי אבל היא הייתה שקופה. מה לאזאזל?!?! הייתה המחשבה הראשונה שעלתה בראשי, ואני חייבת להגיד שהיא הייתה מוצדקת, הייתי שקועה בתוך מזרן והייתי שקופה.
אז עשיתי את המעשה ההגיוני ביותר. צרחתי.
ניקו שנכנס לפני כמה שניות עקף את הוילון והסתכל אלי.
"אוי נכון לא הזהרתי אותך מזה. יותר מדי מסעות צללים גם אם למרחקים קצרים מורידים את ה.. אהה.. מוחשיות שלך"
"באמת? לא שמתי לב!" החדרתי כל כך הרבה עוקצנות לקולי שלא הבנתי איך הוא לא נפגע.
"אני קורה לוויל ולכירון חכי פה"
"כאילו שיש לי ברירה" בזמן שדיברנו הייתי שקועה במזרן כמעט עד הסוף, ניסיתי להתיישב. לפחות הראש לי היה מעל המזרן אז יכולתי לראות מי נכנס.
ניקו וויל וכירון נכנסו ולוויל היה איזשהו בקבוקון עם נוזל ביד.
"תשתי את זה!" הוא הושיט לי את הבקבוקון.
שתיתי והרגשתי מוצקה יותר אבל עדיין הייתי שקופה לפחות הצלחתי לעמוד.
הלכנו למרפאה. "את נשארת פה שבוע, אני אבוא לבדוק אותך בבוקר. ובלי עוד מסעות צללים ודברים כאלה!" הוא אמר.
הם יצאו ועדיין לא הבנתי מה הלך כאן כרגע!
>>>>>>>>>>>>>>CHB<<<<<<<<<<<<<<<
amitmalfoy
adi1somech
shani_somech
nfch3131
SunnyApolloChild
