המשפט שהוא אמר ממש הרגיש לי נכון, אחרי שהוא אמר את המשפט, הוא נקטע לרגע. ושניינו היינו בשקט דממה. לא היה צליל מלבד, קול הרוח.
הרמתי את מבטי כלפי מעלה, והוא יישר אלי מבט.
"הגינוי?" לחשתי באוזנו, השקט המר שהיה הרגיש לי לא בנוח.
"אנחנו לא מכירים אותו, הוא יכול לעשות מלא דברים נגדנו." השיב לי מייסון, בפנים עקומות ומוזרות.
"טוב הדיבור שלנו פה יוכל להמשיך ככה עד מחר, בינתיים אנחנו רק חושדים בו, ואין לנו כלום נגדו. נכון? אז עכשיו אנחנו הולכים להשיג דברים נגדו. ככה שלפחות יהיה לנו הוכחה או הוכחות" דפקתי מגילה שמייסון לא ציפה לה, אחזתי לו חזק ביד מרוב כעס, ומשכתי אותו לניידת בחוזקה.
***
כל הסרנה היה כבוי לפרק זמן זה, נסענו לכיוון התחנה להשיג רעיות כלפי המקפד, היה תחושה של פחד וטיפת היסוס, לא ידענו מה יהיה . אם זה באמת הוא? ואם הוא יגלה שאנחנו חושדים בו. מה יקרה לנו? הוא יכול לשסף לנו את גרונינו עד מוות. לא רציתי בזה ממש, פחדתי בפנים, לא רציתי להראות את זה למייסון.
אחרי נסיעה סוררת רגשות, ירדנו מהניידת לעבר תחנת המשטרה. פתחתי את הדלת והכל היה נראה כרגיל, חוץ מדבר אחד. המפקד עם שני שוטרים. שני שוטרים ממש מוכרים לי, אבל ממש ממש. הסתכלתי עליהם בכבדות עין, ופשוט סרקתי אותם מרגל ועד ראש.
"ידעתי! זה הם!" עיקמתי פנים ונתתי מכה לשולחן שהיה קרוב אלינו.
"מה הם?" מייסון תפס אותי בכתפי והסתכל עלי, "נוו דבר!" הוא צרח בחוזקה.
"שקט, תירגע, בוא לחדר." דחפתי אותו לחדר הקרוב אלינו, ובדקתי שהוא ריק משוטרים.
"הוא ריק, בוא ." תפסתי אותו בכתיפו וזרקתי אותו לחדר, סרקתי בפעם האחרונה שאף אחד לא עקב אחרינו.
סגרתי את הדלת, ונעלתי אותה בעזרת המפתח שהיה בתוך המנעול.
מייסון סגר את כל הווילונות שאף אחד לא יראה שהיה דיבור בנינו, או שאף אחד לא יציץ במקרה שמישהו עקב אחרינו ולא שמתי לב לכך.
"זה לא הפעם הראשונה שאני רואה את מייסון ואת שתי השוטרים האלה מדברים עם המפקד. הם העוזרים שלו אני אומר לך!" הסתכלתי על מייסון, עם פנים כבדות ומבט קודר.
"טוב, אם זה מה שאתה אומר, אני מאמין לך." אמר מייסון והרים את ידו.
"מה עושים עכשיו?"
"מה עושים... " היה רגע של דממה שנקטעה "יש לי, אתה מקשיב?"
"כן."
"אתה הולך עוד שתי דקות עם כוס תה, לחדר של המפקד ונותן לו אותה -"
"כוס תה? באמא שלך?"
"תמשיך לסתום ותקשיב עד הסוף, בתחתית כוס התה יהיה דבוק לו מכשיר האזנה, הוא עם שני העוזרים שלו נכון? נאזין לכל המידע, וכל המידע למקרה רצח הבא יהיה בידינו!״
נשכתי את שפתי, וסימנתי לו עם הראש שזה בדיוק מה שאנחנו צריכים כרגע. הרעיון הכי מושלם שמישהו חשב עליו, ככה הרגשתי.
"טוב אז אתה הולך להכין כוס תה?" שאל אותי מייסון, וחייכתי חיוך מאולץ בכעס ובנקמה.
***
הכנתי את כוס התה, והלכתי בחזרה לכיוון החדר שהיינו בו.
"תביא!״ והושטתי למייסון את כוס התה, בשביל שידביק את מכשיר האזנה.
זה היה כזה מגניב שלא יאמן, מכשיר קטנטן כמעט בלתי נראה שמתחבר לפאלפון של מייסון דרך הבלוטוס, הרגשתי כזה טוב לקראת הנקמה המתוקה הזאת.
"טוב אז אתה מניח לו את הכוס על השולחן, אני מקווה שהם לא ישימו לב למכשיר." והוא פתח לי את הדלת, כדי שאני אצא.
"המקפד..." דפקתי בדלת, וחכיתי שמישהו ירשה לי להיכנס פנימה.
"כנס!״ השיב לי המפקד, ושמעתי כמה לחשושים אחרונים לפני שהדלת נפתחה.
"הכנתי כד של תה ונשאר מעט אז הבאתי לך, שיהיה יום טוב." הנכתי לו את הכוס ויצאתי מהחדר.
"תודה!" רק אחרי שיצאתי הוא נזכר לאודות לי, כאילו היה בבועה משלו לכמה שניות.
חזרתי לחדר שאני ומייסון היינו בו, וטרקתי את הדלת בחוזקה. נעלתי וחיכינו למילות הראשונות שנשמע.
"אז אל תשכחו מחר, יום שישי ה-13. הירח האדום עולה. זה הנקמה שלנו נגד כל העיר. זה הזמן לרצוח את כולם ולא להשאיר שום איש חי! אה וג'קסון, זה שהביא לי עכשיו את הכוס תה. אני לא רוצה שהוא יהיה בזמן הנקמה. אתם הולכים להרוג אותו, עוד היום!״
***
בין שעתיים לשלוש, עולה הפרק האחרון. תיהיו מוכנים לפרק שיסעיר אותכם!
המשך יום טוב $_$
YOU ARE READING
ירח: אדום - ספר מס׳ 1
Fantasy*הושלם* - חיה מסתורית ומטורפת מסתובבת בעיירה. אני וחברי צריכים לתפוס אותה, ואין לנו שמץ של מושג איך תופסים חיה לא מוגדרת כזו. קוראים לי ג׳קסון. אני חוקר מוסמך של תיקים פליליים במשטרה. אתמול בערב קיבלתי את ההודעה. אני הולך לחקור תיק גדול מאוד. שום בה...
