"היו היה נסיך ונסיכה אי שם בממלכה רחוקה מאוהבים עד
השמיים "
סטופ.
זה מה שילדים חושבים כשקורה כשגודלים.. מוצאים את האחד או האחת.. מתחתנים וחיים באושר ובעושר ..
ובלה בלה בלה.
זה לא ככה. לפחות לא אצלי. לי אין אהבה, אין אושר ובטח שבטח אין עושר.
הבע...
הייי יפות♥ פרק מאוד מאוד קצר כי רציתי שזה יסתיים בחלק הזה.. אז תישארו במתח עד יום שלישי. אוהבת מלאא♥♥♥ בחלק א בתמונה למעלה זו ליה. בחלק ב של התמונה זו מאי 👇😂
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ממש אהבתי את זה😂 בקיצור בלי יותר חפירות הנה הפרק:
לאחר שהתחלתי לבכות, מרוב דאגה לדבר הכי יקר שיש לי. הרופאים ביקשו ממני לעזוב את החדר כי אני "מפריעה" להם לעבוד. התחננתי להישאר אך לא נתנו לי. יצאתי מחוץ לחדר, וישבתי על אחד הכיסאות שנמצאים מחוץ לחדר למטרת המתנה. ליה התיישבה לידי ונתנה לי חיבוק. בכיתי על הכתף שלה וחיבקתי חזק. זה הרגיש שאם אני יחבק חזק יותר, אז זה פחות יכאב לי בלב. פחות יהיה קשה לי. אבל זה לא עבד. לא הצלחתי לשכנע את עצמי בזה. לא הצלחתי לשכנע את עצמי שהכל יהיה בסדר. שהם בסוף יהיו בריאים ולא קרה להם כלום. כי יש לי הרגשה שהסוף לא יהיה טוב. לא יהיה טוב כמו באגדות. כי האגדות הם לא כמו החיים והמציאות שאנחנו חיים בה. המציאות שאנחנו חיים בה עצובה ונוראית. שני רופאים יצאו מהחדר שלהם. וישר התרוממתי. הסתכלתי על פרצופיהם וזה לא היה טוב. וזה לא היה טוב בכלל. הפרצופים שלהם שידרו אכזבה ועצב רב. זה לא טוב. "הם בסדרר?! מה קורה איתם?!" הם הסתכלו למטה. ואז אחד מהם הרים את ראשו ואמר "הורייך נפגעו בתאונת דרכים קשה. שני נערים ברמה מאוד גבוהה של שיכרון בני 18 לא עצרו ברמזור אדום, ונכנסו ממש חזק באוטו של הורייך. החגורה של הורייך כנראה הייתה ממש לחוצה עליהם אז כשהם נפגעו החגורה חנקה אותם. זמן רב אוויר לא הגיע לגופם. ולצערינו הרב. הורייך נפטרו."
