הצד האפל של הירח

פרק 8.5: טעם של בית

הם החליפו טלפונים, נתנו אחד לשני חיבוק מביך וכל אחד מהם הלך לדרכו.
רק כשהתיישבה על מיטתה, אגת הבינה עד כמה הערב הזה היה הזוי.
היא חשבה אז שכניראה בלי הכדורים שלקחה לפני שיצאה היא בחיים לא הייתה שורדת את הערב.
הוא נשכב על המיטה מתחיל לעבור על כל הערב שעבר עליו במוחו.
סך הכל, הכל היה בסדר, לא? חשב. ראם היה מתוק וכל מה שהשתבש לא היה באשמתו או אשמת מישהו בכלל.
והערב בהחלט טילטל את אגת וגרם לה להרגיש את האדרנלין שהיא הייתה כל כך נואשת לו, היא קיבלה בדיוק מה שרצתה, לא?
ראם היה כל כך דומה וכל כך שונה מכל מה שאגת הכיר.
אגת לא הצליח להוציא את המבט שהיה לראם אחרי שיצאו מהמחסן מהראש, זה היה מבט של בן אדם עם כל כך הרבה עצב פנימי שהוא לא מוכן להראות לאף אחד חוץ מהפעמים הקצרות כמו הפעם ההיא.

ראם הגיע הביתה אחרי ארבעים דקות.
הוא פתח את דלת הדירה בשקט עם המפתח שלו, הוא ידע שבשעה הזאת כל שאר השותפים שלו כבר ישנים.
החתולים שלו נמנמו בנחת על מיטתו.
הוא הרגיש איך חיוך קטן מופיעה על פניו. הוא התיישב על מיטתו מלטף ביסוח דעת את אחד החתולים שלו שהחל לגרגר.
הוא שנא ימים כמו זה, ימים שמסתיימים כשהוא לבד בחדרו.
הוא הוא נדחק בין החתולים שלו ונשכב על המיטה.
הוא חשב על אגת, על מה אגת חושב עליו.
אגת היה שונה מהבחורים האחרים שראם הכיר, הביישנות והעדינות שנדפה ממנו, החיוך שלו, הלחיים הסמוקות, הוא היה מקסים. ראם הצטער שככה זה נגמר, אין סיכוי שאגת ירצה לבוא לצאת איתו שוב. ראם ניסה להתעלם מהמחשבות שהציפו אותו, הוא היה חייב להרדם עכשיו אחרת יהיה עייף מחר בעבודה.
הוא עצם את העיניים שלו וניסה להרדם.

אגת התעוררה.
לקח לה כמה שניות להבין ממה, מישהו דפק בדלת.
הוא משכה את עצמה מהמיטה וקמה אל הדלת. השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת ובמעורפל היא ראתה שהחוץ עדיין חשוך.
הןא הבין מי עומד מאחורי הדלת עוד לפני שהביט בעינית.
"לך מפה." הוא אמר מנסה לשמור על איפוק.
"בבקשה תפתחי לי." אמר הקול מאחורי הדלת.
"תלך מפה מורט." אמר אגת. "אני לא רוצה לראות אותך עכשיו."