Safety pin- Luke Hemmings fanfic

פרק ראשון

לאחר התקרית הלא נעימה עם הנער ההוא התקדמתי לעבר הבית. לא שמתי לב אפילו לאן הוא הלך ולא הפסקתי לחשוב על מה שקרה. זאת עד שהגעתי לפתח הבית. נכנסתי דרך הדלת וקראתי להורים שלי ולאחיי בקול קצת חושש. ׳הבית הזה מפחיד. קל ללכת כאן לאיבוד׳ חשבתי לעצמי. שמתי לב שיש להם מעלית בבית אבל החלטתי לעלות במדרגות לקומה השניה. נדהמתי מהבית הזה. הוא פשוט כל כך ענק ויפה.

למזלי ראיתי את אחי הקטן מייסון בקצה המסדרון ומיהרתי להצטרף אליו ולשאר. הם שאלו אותי מה קרה לזרועי ורק אז שמתי לב לפצע שקיבלתי. ״אני נפלתי, שום דבר רציני.״ אמרתי. ״אגיד לבני לחבוש לך את היד.״ הציעה ליז. ״לא, אין דבר, ליז. תודה אבל זה כלום, אני בסדר.״ אמרתי. אבל היא לא הקשיבה לי ונכנסה לאיזה חדר בקרבת מקום וקראה למישהו בשם לוק. היה נראה כאילו הוא מתנגד לבוא והיה נראה שהם שניהם מתווכחים קלות, אבל לבסוף הוא יצא.

הנער הזה שגרם לי ליפול ושבגללו קיבלתי מכה וזה שהתייחס אליי כמו לאל פח אשפה. מסתבר ששמו הוא לוק. לא יכולתי שלא לחשוב כמה שמו הרבה יותר יפה מהתנהגותו. וגם מראו, לא אשקר.

הסתכלתי עליו במבט טיפה מזועזע אבל ניסיתי להסתיר זאת, מה שכנראה לא כל כך עבד משום שהוא ישר שם לב אליי ונעץ בי מבט לא מובן. ״בואי״ הוא קרא לי בחוסר רצון. בלית ברירה גררתי את עצמי אחריו לחדר השירותים. הוא אמר לי לשבת על השיש וזה מה שעשיתי. הייתי צריכה לפשק את רגליי כדי שהוא יוציא ערכת עזרה ראשונה מהמגירה שמתחת לשיש, מה שגרם לי לחוסר נוחות. לבסוך לאחר שהוא הוציא אותה הוא לקח את ידי, שם עוד על פצעי וחבש אותה, ובו בזמן הוא גם החזיק את היד שלי בחוזקה וגרם להופעת סימנים כואבים עד שלא יכולתי לשאת זאת ואמרתי ״א-אתה מכאיב לי.״ בלעתי רוק. הוא הביט בי למשך מספר שניות שהרגישו כמו נצח ואז שחרר את ידי. אמרתי לו תודה ויצאתי מהחדר.

הצטרפתי, שוב, לכולם (חוץ מאשר למה-שמו, לוק). הוא כנראה חזר לחדרו. ליז סיפרה לי שיש לה עוד שני בנים- בן וג׳ק שהם כרגע נמצאים באוניברסיטה ולכן הם לא גרים בבית.

לאחר שסיימנו את הסיור אבי הציע שנלך כולנו לפארק החדש שקרוב לבית, לטייל ולערוך פיקניק. ליז אמרה שזה רעיון מצוין וקראה ללוק שלא התלהב מהרעיון כמוה. אומר לכם דבר אחד, ושמעו זאת טוב, נכון שלוק לא הכי נחמד שיש, אבל יאמר לזכותו שכשאימו אומרת לו משהו הוא עושה זאת ומקשיב לה.

כולנו התארגנו ויצאנו לעבר הפארק. כאשר הגענו לשם הבנתי כמה שהוא עצום. ״כאן אתם צריכים להיזהר כי ללכת לאיבוד פה זה לא משהו שאתם רוצים.״ אמרה ליז.

צעדתי לצד אחי ג׳יימס והוא ניסה לפתח שיחה עם לוק. ״אז כמה זמן אתם גרים פה?״ הוא שאל את לוק. ״כל החיים בערך.״ ג׳יימס הנהן כאות הבנה. ״יש פה אולי מקום לסקייטים? או להחלקה על הקרח?״ הוא שאל אותו שאלה נוספת. ״כי אני מת לנצח פה מישהי פעם נוספת.״ הוא המשיך בשעשוע והרים גבותיו לעברי.