פרק 15:
אני לא מבינה איך הגיע לשם?,כנראה הוא שם גם את המכתב בשמלה ביום האסיף ואני שמתי לב רק לשרשרת
"מלודי את מוכנה?" קולו של ליאו נשמע מבעד לדלת
"רק רגע!" אמרתי ומהר אספתי את השיער לקוקו ,הנחתי את המכתב על השידה ויצאתי אל ליאו
"בוקר טוב" הוא אמר מחייך
"בוקר מעולה" חייכתי אליו חזרה
הגענו לחדר האוכל ראינו את המיועדים יושבים ואוכלים ,ליאו לקח את ידי והוביל אותי לשולחן ,המיועדים בשולחן היו הבלונדינית ,עוד אחד עם שיער שחור שנראה מבוגר מאוד ועוד נער ונערה דומים מאוד שתיהם עם עיניים אפורות ושיער שטני ארוך מאוד של הנערה היה אסוף ושל הנער פזור
"זוהי מלודי" אמר ליאו בגאווה מסויימת
הפרצוף של הבלונדינית התעקם והשאר פשוט חייכו בנימוס
"רוזלין" הבלונדינית אמרה בהתנשאות
"גיל"אמר המבוגר
"מייק ולוסיל" אמר הנער בעל העיניים האפורות
חייכתי אליהם וישבתי איתם ,ראיתי את קמרון נכנס וקראתי לו לבוא לשבת לידנו
"מה את עושה?" שאל אותי גיל
"אני רוצה שישב איתנו" השבתי לו
"הוא לא הולך להיות בברית שלנו" אמרה רוזלין בצורה נוראית
"ברית?" שאלתי והבטתי בליאו
הוא הסתכל עלי וסימן שיסביר לי אחר כך
"טוב אם הוא לא רצוי פה אז אני הולכת לשבת לידו" אמרתי הרמתי את המגש והלכתי לתפוס שולחן
"מלודי חכי!" ליאו קם אחרי "מה יש לך?" הוא שאל כאילו לא מבין
"כלום לך לשבת עם הברית שלך,אני הולכת לשבת עם קמרון"
"קמרון? הוא לא שייך לברית שלנו מלודי "
"גם אני לא " אמרתי וישבתי בשולחן הריק וסימנתי לקמרון לבוא לידי
"אוף את כזאת מעצבנת לפעמים!" הוא אמר וחזר לשולחן שלו
"היי" אמר לי קמרון מחייך "את לא היית צריכה לעבור מקום כדי שאני יוכל לשבת לידך "
"זה בסדר " אמרתי מחייכת אליו . ראיתי ילדה קטנה מתקרבת אלינו ויושבת
"זו מיילי,המיועדת מהמחוז שלי"
היא הייתה נורא צעירה ונמוכה,עורה היה חיוור והשיער השחור שלה הדגיש את הלובן שלו,גם עינייה השחורות בלטו
"קראת את הספר שהבאתי לך?" קמרון שאל מסדר את משקפיו
"קראתי קצת ,אבל רוב הצמחים הם רעילים כך שאני לא בטוחה שכולם יהיו"
"אל תדאגי לזה,פשוט תקראי זה יעזור לך לשרוד בזירה,והרעיון שתשרדי מוצא חן בעיני" הוא חייך ואני חייכתי חזרה
ישבנו ביחד ואכלנו עד שליבי באה אלינו ואמרה שהגיע הזמן ליום האחרון באימונים
קמתי וראיתי את ניק אומר לליאו אותו דבר וגם הוא קם
"מה הקטע שלך?" הוא שאל אותי בדך לחדר האימונים
"עשית ברית בלי לשאול אותי" אמרתי
"אנחנו קרייריסטים אנחנו בדרך כלל עושים ברית עם קרייריסטים אחרים"
"טוב אז אני רוצה את האלה ממחוז 3!"
"מלודי יש שם ילדה קטנה ונער חלש ,את לא תשרדי ככה,תהיי הגיונית"
"אני רוצה את קמרון ואת מיילי,אם אתה רוצה לך לרוזלין שלך אני אסתדר בזירה לבדי"
"מלודי..." הוא התחיל אבל לא הספיק לסיים כי הגענו לחדר האימונים וישר הלכתי לפינה של הקשתות ,התחלתי להשתפר בזה מהפעם שעברה ועכשיו אני פוגעת כמעט בחצי מהנסיונות,דילגתי על הצמחים כי יש לי את הספר שקמרון הביא לי ,את הקילשון לא עשיתי כי אני מעולה בז וכך גם החנית אז המשכתי להסוואה.
פגשתי שם את רוזלין אבל היא לא הסתכלה עלי ואני לא עליה.
אחרי האימונים הלכתי לחדר ההלבשה כי אנחנו צריכים לראות את הבגדים שלנו לראיונות .
"מלודי" אמר ליאו והסתובבתי אליו
"ליאו אני לא הולכת להיות בברית איתם,אני רוצה את קמרון ומיילי"
"בסדר אני ינסה להוסיף אותם לברית מלודי,אבל אם אני לא איהיה איתך איך אני יוכל להגן עלייך?"
"אף פעם לא ביקשתי שתגן עלי" אמרתי והתקדמתי לחדר
ליאו השמיע קול אנחה והמשיך אחרי
"מלודי חכי,אם הם לא יסכימו להוסיף אותם לברית אני יהיה איתכם בברית בסדר?"
"נשמע מצוין בשבילי" אמרתי שמחה ונתתי לו נשיקה בלחי
נכנסו לחדר ואז ראיתי את השמלה שלי
YOU ARE READING
משחקי הרעב ה48: סיפורה של מלודי
Fanfictionמלודי בטוחה בעצמה שלא תיבחר,למרות שאביה היה פעם במשחקים היא יודעת שהוא יגן עלייה מלחזור לשם. אבל התוכניות אף פעם לא נשארות כמו שהן. בסיפור בו מתערבבים רגשות שלא הרגישה אף פעם,מלודי מנסה לעשות את הטוב ביותר ולהיאר נאמנה לליאו ולקן חבריה הטובים,אבל מה...
