𝑻𝒉𝒆 𝒅𝒂𝒓𝒌 𝒔𝒊𝒅𝒆 𝒐𝒇 𝒎𝒆

Chapter 61

סול

הוא שותק.
למה הוא שותק?
התקדמתי אליו והתיישבתי ליידו על קצה המיטה.
הוא חיוור.
נגעתי בפניו והוא הביט בי, בולע את רוקו בכבדות.
״לוקה?״ ניסיתי למשוך את תשומת הלב שלו.
״לוקה הכל בסדר?״ חזרתי על עצמי

״עצבנו אותי בעבודה סתם איבדתי ריכוז.״ אמר והסיט את עיניו ממני
״אתה חיוור אתה מרגיש טוב?״ שאלתי מודאגת.
הוא שם את ידו על לחיי.
״הכל בסדר״ אמר והבטתי בעיניו
זה מרגיש ההפך מבסדר. מועקה פתאום ישבה לי בבטן התחתונה.
הסתכלתי על הטלפון בידו, הוא החזיק אותו כל כך חזק שאצבעותיו הלבינו,
לרגע חששתי שהטלפון יתפרק.
כניראה ממש הרגיזו אותו.
הוא לפתע התרומם מהמיטה
״לאן?״ שאלתי שהוריד את מכנסיו והתקדם לארון
״אני חייב לצאת״ אמר ושם גינס אפור משופשף
מוריד את החולצה, חושף את הגוף המהמם והשרירי שלו.
״עבודה בשעה כזאת?״ העפתי את מבטי לשעון קיר שהראה את השעה 11 בלילה.
הוא שם חולצה לבנה והתקדם אלי
״יש בעיות קצת, אחזור בעוד שעתיים.״
שם את המגפיים השחורות שלו לקח את הטלפון והתקדם למטה, הלכתי אחריו
הוא הגיע לכניסה והסתובב אלי.
״תלכי לישון אל תחכי לי נסיכה.״ העביר את ידו בשיערי ורכן אלי מנשק את שפתי ברכות.
״אל תחזור מאוחר״ הדאגה הציפה אותי.
הוא הנהן ולפתע הרגשתי את הקור והקיפאון על פניו.
״לילה טוב נסיכה״ העביר בי עוד מבט ויצא מהבית.
סגרתי את הדלת ונשענתי עליה.
אני מקווה שהכל בסדר.

לוקה

יצאתי.
אני לא יכול להסתיר את זה ממנה.
אבל עד שאני לא אהיה בטוח אני לא אספר כלום.
לעזאזל.
האישה הזאת משקרת.
נכנסתי לאוטו ונאנחתי,
אני לא אבזבז יותר מידי זמן.
״כן בוס?״ התקשרתי לאלון אחד מהעובדים שלי.
״תברר לי מה השיחות הנכנסות והיוצאות של המספר הבא שאני אשלח לך״
״להעביר לך בפקס?״ שאל
״לא, תשלח לי את השמות לטלפון ותעשה את זה כמה שיותר מהר״ אמרתי לחוץ.
״להתראות בוס״ אישר וניתק.
מקודם דיברתי עם אלינור בטלפון על לעשות את הבדיקת אבהות
אך היא דחתה את זה בטענה שהיא עייפה ולא מסוגלת לקום מהמיטה.
אין לי סבלנות לחכות אפילו שנייה.
ביקשתי מאלון שישלח לי שיחות אחרונות שלה כדי שאברר אם היא בקשר עם מישהו,
ואולי כן, אני לא האבא.
עשיתי חישוב בראש על הפעם אחרונה בו היינו ביחד, וזה יוצא התאמה מושלמת.
אבל היא זונה. היא לא הייתה רק איתי, בזה אני בטוח.
ללא ספק, אם התינוק אכן שלי, אני אקח אחריות מלאה על גידולו אשלח כספים ונהייה בקשר מתמידי וכן אשמש לו לאבא.
אבל לא אגור ולא אחיה עם האישה הזו אפילו לא לרגע.
האישה שלי כרגע נמצאת בבית ואליה אני מתעורר וחוזר לישון כל יום ויום.
אני בטוח ומרגיש שאין לי שום קשר לתינוק הזה.
התקשרתי לדור לברר באיזה מועדון הוא נמצא
והוא שלח לי את הכתובת.
החנתי את האוטו והתקדמתי לכניסה.
השומרים שם שעמדו בכניסה נתנו לי להיכנס בלי היסוס ועברתי את דלתות הזכוכית הגדולות שאטמו את רעש המועדון מבחוץ.
נכנסתי והאנדרנלין שאני מקבל בכל פעם שאני נכנס למועדון- פשוט לא היה.
העפתי מבט לספות שנמצאות בקומה למעלה של המועדון שווטרינת זכוכית עוטפת אותה וגורמת ליושבים למעלה לתצפת על כל האנשים למטה שרוקדים ומשתכרים. ראיתי שם את דור יושב על הספות ושרמוטות מסביבו.
אם הן רק היו יודעות שהוא הומו...
לחצתי ידיים לכמה חברים שפגשתי ועשיתי את דרכי למעלה.
שהגעתי בדיוק השרמוטות עשו את דרכן למטה לא לפני ששלחו לי מבט מחייך ומזרים.
התעלמתי מהן ונעמדתי מול דור שהיה שיכור מהתחת.
״קום אני אקח אותך לבית״ אמרתי והוא לטש בי את מבטו בצורה מוזרה.
״לא רוצה״ אמר ונשכב על הספה.
לא. אני לא מתכוון להתווכח אפילו.
תפסתי את מרפקו בחוסר סבלנות ופשוט גררתי אותו מהספה לכיוון המדרגות.
״אח כוסעמק!״ צעק
"אני קם יחרא אני קם!״ צעק שוב ושיחררתי את אחיזתי ממנו יורד במדרגות במבט פוקר פייס מודע לכך שהוא מאחוריי. אין לי מצב רוח לשטויות האלה.
הסתכלתי על הרחבה בקפידות. משהו מרגיש לי מוזר. יש כאן אנשים שלוטשים בי מבטים באופן שאני מכיר. חוויתי את זה כבר.
״אחי למה עצרת?״ דור אומר כשהוא קרוב לאוזני.
המשכתי להביט על האנשים והחשד שלי רק עלה.
״עד כמה אתה שיכור?״ סיבבתי את ראשי אליו ושאלתי בטון צרוד.
״לא יודע... 5 מתוך 10.״ אמר וסיבבתי את ראשי חזרה לרחבה.
״למה?״ שאל לאחר כמה שניות.
סיבבתי את ראשי אליו בעודו מאחורי גבי.
״תתכונן. האנשים של אבא שלי כאן.״ אמרתי וחיוך התפשט על פני.
חיוך חולני.
הבעתו הפכה לרצינית, אך היה אפשר למצוא את החיוך החולני גם על פניו, הוא הנהן באיטיות והתחיל לסרוק את הרחבה.
האקדחים שלנו דרוכים.
״אתה רואה את זה שעל הבר עם הקעקוע על הקרחת?״ אמרתי קרוב לאוזן שלו כדי שקולי יגבור על רעש המועדון הסוער.
״הוא מיקד את עיניו למקום בו אמרתי והנהן.
האיש שם עם הקרחת ראה שהסתכלנו וסיבב את ראשו במהירות מתרכז בשתייה שלו.
״אתה רואה את זה שעל הספות האדומות בצד ימין?״ הוא מיקד את עיניו והנהן.
״אתה רואה את זה שנשען על הקיר בסוף
הרחבה?״ הוא מיקד את עיניו והנהן.
כולם בחולצות שחורות. לא עושים יותר מידי כדי להסתתר. הם מנסים להתבלט.
זו לא הולכת להיות תקיפה, זה מסר.
״יש לנו מסר״ דור הבין. הנהנתי והתחלנו להתקדם אל מחוץ המועדון, מודעים לכך שהם בעקבותינו.
ברגע שיצאנו התקדמנו אל הרכב.
פתחתי את הדלת , אבל בשניות ספורות שמעתי לפחות 5 אקדחים דרוכים באוויר.
ואחד מהם מוצמד לגבי העליון.
הדבר הבא שכולם שמעו, זה את הצחוק הגדול שבקע מגרוני.
הסתובבתי באיטיות גורם לאקדח שהוצמד אלי לזוז ולהיות מכוון לביטני.
הבטתי סביבי וחמישה אנשים כיוונו אלי ואל דור אקדחים בעוד דור הצמיד את אקדחו לזה שמכוון אלי ברגעים אלו.
״יש לנו מסר להעביר לך״ זה שמצמיד אלי את אקדחו אמר.
מסר? אני לא צריך מסרים מסנטיאגו.
הסתכלתי סביב המועדון ואני מבחין באנשים שלי,
לפחות 20 חיילים מאחוריהם.
נשענתי על דלת הרכב ושילבתי את ידי בנוחות.
בשניות ספורות בעטתי באקדח גורם לו לעוף לקצה השני של המדרכה מוציא במהירות את האקדח שלי, תופס באיש שמולי ומכוון את האקדח לראשו. התנועות המהירות שלי גרמו לכל האקדחים להיות מופנים אלי, אבל לאחר שניות ספורות, מאחורי הראשים של האנשים של סנטיאגו נטענו לפחות 20 אקדחים- החיילים שלי.
״זרקו את הנשקים או שאני מסרס כאן את כולכם.״
איימתי בטון צרוד וזועם שגרם לכולם להביע פחד והבסה על פניהם.
הם הסתכלו אחד על השני בתבוסה והעיפו את הנשקים על הרצפה. האנשים שלי אספו במהירות את הנשקים והמשיכו לכוון לעברם את האקדח.
האיש שכרגע אקדחי מוצמד אליו פשוט רעד תחת מגעי-רעד של פחד.
״תנקו פה״ הודעתי לחיילים שלי והם הנהנו והתנפלו על האנשים האלה.
תפסתי את האיש, גורר אותו לכיוון השני של המדרכה כשדור מאחורי.
הוא הביט בפחד ואני ירקתי עליו.
״אני משחרר אותך רק כדי שאתה תעביר את מה שיש לי להגיד לכלב הזה״ חרקתי את שיניי והרגשתי את הוורידים מתבלטים בגופי מרוב כעס.
הוא הנהן בהסטריה. "מ-מה שתיר-צה״ גמגם.
״עכשיו תקשיב לי.״ תפסתי בפניו המגעילות.
״תעביר לו, שאם הזין הזה רוצה להגיד לי משהו שיבוא להגיד לי בעצמו בלי הכלבים שלו.״
הוא הנהן שוב בהיסטריה,
״ותודיע לו גם שאם התרגיל הזה שעשיתם לי היום יקרה שוב, לא אהסס לתקוף חזרה.״ ירקתי והעפתי אותו על הריצפה. הוא התרומם באיטיות ״אע-ביר לו ה-כל״ אמר וברח.