כל אדם בסוף פוגש את הכלא שלו.
כמה אירוני.
הערב פה ואני על מיטת הכלא. אצבעותיי שלובות זו בזו בעוד האזיקים עדיין נועלים את מפרקי כפות ידיי.
אני מחכה עד שג'ק יבוא לשחרר אותי אבל זה לא קורה.
אני נורא מבולבלת.
אם מרטין, ג'ק והמפקדים הבכירים שאחראים על הבחינה ניסו להרדים אותי ואת טום וזה היה חלק מהבחינה. האם ההרעלה של טום היא גם חלק ממנה. הריח זו אחת הסיבות שאני יכולה לחשוב למה ג'ק עצר אותי בדיוק שתכננתי לזרוק על החייל ההוא סכין ול סות לדקור אותו.
אפילו שאר הנבחנים? איפה טום? איפה החיל?
שוב הרחתי את הריח, הריח של כלורופורם.
חיפשתי את תאי האיוורור וראיתי שיש אחד בתא שלי. לעזאזל.
ניסיתי לפתוח את הדלת אך היא הייתה נעולה.
נו כמובן. מרטין רוצה להרדים אותי אבל השאלה היא, למה?.
"היי! תעזרו לי!" צעקתי ואף אחד לא בא.
איך מכניסים אותי לתא ללא שמירה?.
מה המרטין מנסה לעשות ?
"הצילו!" צעקתי לאחר ראיתי הוא מתחיל להתפזר.
אני צריכה לצאת מהאזיקים האלה.
הלכתי לרגל המיט השחלתי את ידי ושיפשפתי במהירות. מנסה ליצור חיכוך כל כל חזק שישבור את האזיקים.
"הצילו!" צעקתי וניסיתי.
הגז התפשט לכל התא ועצרתי את הנשימה שלי. אני לא חושבת שהחזיק הרבה זמן.
אני יכולה להשתמש בדברי האזיקים כמפתח.
הדלת היא מגנטית וגם האזיקים.
לפתע האזיקים נשברו, הצלחתי!
במהירות קמתי אל הדלת וכשהאזיקים היו קרובים מספיק לדלת נם נמשכו זה לזה.
נעזרתי עם ידי תעביר את האזיקים כללי מטה כפי שהכרטיס עושה וכך לפתוח את הדלת אך התקשרתי. האזיקים לא מספיק נמכשים למנגנון, אילו הייתי רוצה להזיז את המנגנון היה עליי למצוא משהו מגנטי אחר ישמשך יותר למנגנון אבל אין ועליי להסתפק עם זה.
ניסיתי שוב ושוה ואני לא מצליחה להחזיק יותר את החמצן.
נאלצתי לפתוח את פי לנשום והחדרתי לריאותיי את הגז.
אך לא ויתרתי. עצרתי את נשמתי שוב בכך שלא אנשים עוד גז מרדים.
שוב החמצן אוזל לעוד נשימה. העילות מתחילה לנחות עליי אל אני לא מוותרת. הגז מילא כבר את כל החדר ואני עדיין מתאבדת להצליח לפתוח את הדלת.
ואז לפתע נשמע קול פתיחה.
אבל זה היה מאוחר מדי. הייתי עייפה מידי ולא יכולתי להילחם בזה. האוויר נגמר ונשמתי שוב את הגז. שיכולים התחילו והאי יציבות התחיל. מעדתי כל שני צעדתי מצעד לצד עד שאחזתי בשולחן מנסה לקרוא לעזרה אך נשמתי יותר מדי כרולופורם.
הייתי כמעט בחות אבל גוםי לא יכל להילחם עם השינה עוד, נפלתי על הרצפה בחוסר כוחות לעצמי את עיניי לשינה.
התעוררתי שאני זרועות ידיים של משהו.
כאב ראש גדול נחת על ראשי וכיווצתי את עיניי בכאב. פקחתי אותם רק לאחר שהכאבים נרגעו והופתעתי לראות את טום.
"טום?" שאלתי והוא הביט בי מחייך "אליזבת'" אמר ומשך אותי לחיבוק וחיבקתי אותו. "מה? איך?" שאלתי לא מבינה "אני זוכר. מרטין לג'ק גילו שהחייל שמצאת היה חייל סמוי של משטר המועצה, הצמח השפיע רק ליום אחד. החייל רצה להשתמש בו עלייך, הוא חשב שהבאתי לך לשתות אך השתנה הייתה מיועדת לי. אני זוכר הכל אני מצטער" אמר וניתקתי את החיבוק ונישקתי אותו והוא אותי "אל תצטער, אתה לא זכרת" אמרתי והוא הנהן.
אני לא מאמינה החייל רצה לפגוע בי. אם השפעה לא הייתה עוברת תוך יום אני לא חושבת שהייתי יכולה לחיות עם זה.
לפתע הבחנתי שאנחנו לא במתחם של ארגון האר"ץ. הביי סביב וראינו שאנחנו בחוף ים?
טום נעמד וגם אני. הבטי סביב וראיתי את הנבחנים האחרים.
לפני הספקתי לשאול את כל השאלות שרצית בראשי הולוגרמה נפתחה מתוך אבן וראינו שם את ג'ק.
"בורכים הבאים חניכים לאי הבחינה. כפי שאתם כנראה זוכרים הרדמנו אתכם, הבחינה החלה מאוחר בשל בעיות אך עכשיו הגיע הזמן לראות האם אתם מוכנים לבחינה" נשמע קולו של ג'ק ואני לטום הבטנו זה בזה יודעים שאנחנו הגורם לעיכוב.
"את הבחינה אתם תעברו כאן על האי. יהיו סביבכם כל אמצעים שיוכלו לעזור לכם להתקיים פה עד סוף הבחינה. לזמן הבחינה אין גבול מסוים. זה יכול להימשך ארוך וקצר. זכרו הבחינה תסתיים ברגע שישארו רק חמישה" אמר ג'ק בהולוגרמה ואני הביי ביום והוא הביט בי.
שנינו יודעים שמרטין העביר אותי. רק חסר עכשיו שטום יעבור.
"על האי לא תמצאו מזון. אתם תצטרכו לפעול לפי האינסטינקטים שלכם. לפי הידע שלכם. בכל יום תשלח לכם הולוגרמה חדשה עם הנחיות חדשות ומשימה" אמר ונשמנו עמוק "כפי שרובכם יודעים שאם לא הצלחתם להשלים את המשימה תהיה לכם משימת הדחה, כלומר. תהיה לכם משימה שהראשון שישבר יסולק" אמר ואני וטום אחזנו ידיים. "את הבחינה תעברו על האי, אם תנסו לחצות את הים אתם תסיימו את הבחינה לאלתר. הבחינה אך ורק תתבצע על האי. חניך שיעזוב את האי היכשל בבחינה" אמר ונשמתי עמוק. כל כך הרבה מידע, כל כל הרבה לזכור.
"כפי שתוכלו לראות ליד ההולגרמה יש מזרק לכל אחד מכם. מכיוון ושינינו את תוכנית הבחינה שלכם ולא היו כאן כלי נשק הכנו עבורכם חומר שימנע מכם להשתמש בכוחות שלכם. לאילו לאנשים הרגילים יצטרכו להזריק זאת לעצמם גם על מנת שהיו באחוזים שווים. הצמידים שאתם מרכיבים בידם יגידו לנו מי הזריק את החומר ומי לא. מי שלא יזריק יסולק ולא יהיה ראשי להיבחן מחדש. ההזרקה היא חלק מהבחינה. חניך שלא יזריק את המזרק יחשב כאילו מעולם לא ביצע את הבחינה.
עד כאן זה הודעות להיום.
היום הראשון זה התרגלות למקום. בהצלחה לכולכם"
נשמנו עמוק.
לא אוכל, לא מי שתיה, לא מגורים, לא לבוש.
"מה זה שינוי? כל האנשים בעבר עברו אימונים באולם טכנולוגי? למה אותנו שמו על האי?" שאל אחד מהם ונאנחתי "כל פעם משהו שונה. אסור לנו לבזבז זמן על זה. קדימה יש לנו יום להארגן מגורים, מים ואוכל"
אמרתי והחניך הנהן.
"קדימה נתחיל" אמרתי והלכתי למזרקין לוקחת משם שניים ומביאה לטום.
"אבל איך נעשה את זה מעולם לא הזרקנו משהו?" שאל חניך אחד ונאנחתי "תביאו לי. למדתי רפואה" אמרתי והבטי ביום שחייך מעט אליי ואני מסרתי לו חיוך קטן.
טום הושיט את ידו והזרקתי למפרק כבו זיהתי ורידים.
נזרקתי לכולם לבסוף הזרקתי לי. זה כאב אבל הצלחתי בסופו של דבר.
"מה עכשיו?" שאל חניך אחד ונשמתי עמוק.
"אנחנו נבחנים, אנחנו צריכים לעבוד כצוות. אני חושבת שלפני שנתחיל נכיר את אחד השני" אמרתי והאחרים הנהנו.
"כל אחד יגיד את שמו, מה החוזקה שלו ומה הוריו עוסקים" אמר לכולם הסכימו אך אני שתקתי.
התיישבנו במעגל.
לכולם התחילו את תורם לאילו אני הייתי אחורה.
YOU ARE READING
להיות
Adventureעברתי הכל. חיילים, ארגונים, עיירות, מדברים , ארצות, אוקיינוסים כדי למצוא אותו, אבל הוא לא רצה לעזור לי, הוא רצה להחזיר אותי לאותם פחדים אפלים אבל הכל ישתנה שהוא גילה את הדבר הכי חשוב לו, את הדבר שהוא חשב שאיבד לפני שנים. אני הבטחתי לו אותו והוא הבטי...
