We meet again\ נפגשים שנית _מוקפא_

פרק 4

נקודת המבט של אמה:
קמתי מאוחר מידי.
יותר נכון, ב10:00, ולא היה לי את ה30 דקות שתמיד עומדות לרשותי, אז הייתי צריכה להתארגן מהר אז שמתי את השמלה הראשונה שמצאתי
כמו בתמונה:

התאפרתי וסידרתי את השיער כמו בתמונה:

ונסעתי בקצב משוגע לשדה תעופה

שהגעתי לשדה התעופה עברתי בין כול המכשירים ורצתי לכיוון המטוס שלי אחרי חצי שעה של ניסיוניות פרשתי לחפש את המקום וניסיתי שיטה אחרת. פתחתי את התיק בתקווה למצוא את הטלפון בכול הבלגן הייתי כל כך עסוקה בלחפור בתיק, ולפני ששמתי לב התנגשתי במשהו או מישהו.
הרמתי את עיני כדי לראות למי אצתרך להתנצל בשעות הבוקר.
לא יכול להיות.
מכל האנשים שבעולם דווקא עכשיו ברגע הכי חשוב בחיי הוא היה הבחור הראשון שנתתי לו את ליבי, הבחור שהיה חברי הטוב ביותר!

הבחור שהאהבתי בו בסתר.
לוגן
אני עושה את הדבר הראשון שעובר לי בראש וזה לחפש דרך מילוט.
עיניי משוטטות, מחפשות דרך יציאה.
ומבלי שאני שמה לב חזרתי לעיניו הכחולות והחודרות.
עניים שכרגע מסתכלות עליי בתשוקה ובתאווה.
לפני שאני עומדת לעשות משהו שאתחרט עליו, אני מנסה להתחמק מעניו הבוחנות.
ניסיתי להסתכל על כל דבר מלבד עניו.
בשנייה ששמעתי שמישהו קורא לו דפקתי ספרינגט לכיוון של המטוס מבלי שישים לב.
אני לא מאמינה שפגשתי אותי אחרי כל השנים האלו.
אני לא אתן למראה שלו לעבוד עליי עוד פעם.
הוא פגע בי.
הוא עזב אותי!
דווקא כשהייתי צריכה אותו יותר מכול.
לא התקשר, לא שאל, לא יצר קשר, לא דאג.
פשוט כלום.😔

בתמונה למעלה קלרי☝
avitalh ערכה