Tough love

עוד בוקר רגיל

נ.מ יונגי
(3.9) *התאריך בוא התקיים היום*
כמו כל יום קמתי בבוקר לצלילי שעון המעורר המחורבן הזה,השטקתי אותו והמשחתי לישון. לאחר כדקה שמעתי דפיקות בדלת "מין יונגי אם אתה עוד פעם אחת נרדם לאחרי שכיבית את שעון המעורר אני אמצע דרך אחרת להעיר אותך ותאמין לי אתה לא רוצה!!!" חייכתי קצה 'אני ממש אוהב את סו-לין היא היחידה בכל הבית הזה שמתייחסת אלי כאל בן אדם רגיל ולא לילד עשיר מאוד.' "ברור שלא נרדמתי" אמרתי בציניות "מה שתגיד, ועכשיו תתחיל להתארגן אתה לא רוצה לאחר כבר ביום השלישי, נכון?!?!"  "אני כבר לבוש כמה אפשר לדבר??!!" אמרתי לה ופתחתי את הדלת. "בוקר טוב" היא אמרה בחיוך "גם לך" חייכתי קצת, "מי בבית?" שאלתי אותה  "רק אני ועוד כמה משרתים" "יופי, מה יש לאכול???" שאלתי שמח, "כריך עם דג סלומון" "גועל נפש, את יודעת שאני שונא דגים!!!" (כל השיחה קורה בזמן שהם יורדים למטבח) אמרתי לה כועס קצת "כן אני יודעת אבל מי אמר שהשף יודע??" 'היא צוחקת עלי???' "ברור שהוא יודע שאני לא אוהב דגים!!! נכון??" שאלתי כבר מבולבל, דיי זה לא פייר עכשיו בוקר ואני לא קולט שום דבר. כאשר הגענו למטבח הריחתי ריח של פנקיקים, "סליחה אדון ג'ונג, נכון אתה יודע שאני שונא דגים!?" שאלתי כמו ילד קטן שרוצה להוכיח שהוא צודק, "אוי אדון מין יונגי,סליחה לא שמתי לב שנכנסת, וברור שאני יודע שאתה שונא דגים אני יודע כל דבר שקשור לאוכל על כל אחד שקשור למשפחת מין וגר בבית הזה." הוא אמר והשתחווה מעט. ברור שכל ה'אדון מין יונגי' והקידות מעצבנות אותי בטירוף אבל כבר נמאס לי לבקש מהם אז אני פשוט לא שם לב."חה חה, אמרתי לך שהוא לא יעשה לי כריך עם דג סלמון"אמרתי לה כאילו נצחתי אותה, אין מה לעשות כבר אמרתי זה בוקר ובוקר לא עושה לי טוב, בכלל!  "ברור שהוא לא יעשה לך כריך עם דג סלמון" היא צחקה עלי ופרע מעט את שערי. טוב עד כאן, היא כל הזמן צחקה עלי!!???!!
ואיך אני כל בוקר נופל באותם 'בורות'?
אחרי שאכלתי את הפנקיייקים הודתי לשף ג'ונג כמו כל יום, לקחתי את התיק והתפתחות ויצאתי בלי שהנהג שלי יראה אותי ונסעתי מהר לאוניברסיטה.

המכונית של יונגי:

הבית של יונגי:                                         

...