השטן ואני

האיש ההוא

-נקודת מבט אלינור-
עד שחשבתי שהכול יהיה טוב , עד שבאמת הייתי מאושרת. אבל לא לאלים יש איזה בדיחה חולנית שהפואנטה שלה היא רק לגרום לי להיות יותר ויותר אומללה , לכן הוא לכן הוא הגיע לבית הספר, ובגלל זה הוא גם הגיע שיכור ודרש לראות אותי, לא יכולתי! לא הייתי מוכנה לראות אותו! אבל הוא עדיין פה ועד כמה שרציתי שהוא יעלם , הוא לא . הוא כאן חי ובועט ודורש שאבוא לפניו , יכולתי להרגיש את הזאבה שלי דורשת ממני לנקום את נקמתי, ויכולתי לראות את לוקאס מצידי אובד עצות, מנסה לעזור לי כשהוא לא יודע את מי לתקוף ואם כן אז הוא לא יודע למה, הוא הרי לא יודע שהאיש הזה הוא זה שאחראי את הצלקות שלי, הוא זה שאחראי לכך שאני שבורה, הוא זה ששבר אותי וטימא אותי , הוא האיש שאימץ אותי.
אני יכולתי להרגיש את עצמי מישתנה , יכולתי להרגיש את דמי זורם בי , יכולתי להרגיש איך הצבע של עיני משתנה ויכולתי להרגיש את הכאב שיש לפני השינוי, זה לא היה טוב. זה לא היה טוב בכלל! ניסיתי להכאיב לעצמי, ניסיתי לחתוך את עצמי עם ציפורני כדי לא להשתנות כי אם אני אתמקד בשינוי אני אשאר אנושית אבל זה לא עזר , ראיתי את לוקאס לידי מתחיל להלחץ , " ירח שלי חכי כאן אני הולך להביא את הגיפ לפה כדי שתוכלי להשתנות " הוא אומר ורץ מהר מאוד אומנם לא במהירות זאב אבל מהיר מכדי להיות אנושי, אבל הוא לא הספיק , יכולתי להרגיש את השינוי כבר פה ולא יכולתי להשאר כאן , רצתי למאחורי בית הספר, יש שם פינת שיחים קטנה שאף אחד לא רואה ולכן אף אחד לא ילך לשם, השתנתי שם. "ירח שלי איפה את?!" לוקאס שידר למוחי בדאגה , "אני כבר באה אלייך" אני משדרת למוחו ומגיעה בצורתי הזאבית לתוך הגיפ של לוקאס , יכולתי לראות את כול תלמידי בית הספר נלחצים למראי , אני לא כל כך מפחידה, חשבתי לעצמי ואז גיחחתי , כן את כן . ראיתי את לוקאס מולי וקפצתי עליו ובשמחה "אני מצטערת זאב שלי לא יכולתי... כשראיתי אותו איבדתי את זה" אני אומרת בסליחה "ירח שלי אני לא כועס ממש לא , אני רק דואג, מי היה האיש הזה? " הוא אמר בקול " האיש הזה הוא האדם שאימץ אותי ועשה את... כל מה שעשה בי" שידרתי למוחו במהירות וזהו, " אוי לא ירח שלי אני כל כך מצטער! אם רק הייתי יודע.... הייתי רוצח אותו כבר שם!" הוא אמר ויכולתי להרגיש את הכעס בו זורם אל מחוץ גופו כמו מין עטיפה כזאת, ליקקתי את םניו "זאב שלי הכול בסדר, לא קרה כלום. אני אוהבת אותך" אני אמרתי והתחכתי בפניו "אני אוהב אותך גם" הוא אמר נרגע טיפה . וכך הגענו אל בית הלהקה " זאב שלי למה את לא לוקח אותי אף פעם לבית שלך?" שידרתי למוחו כשקפצתי מהרכב. "ככה! את אף פעם לא תתקרבי אל הבית שלי מובן?!" הוא צרח עליי, הייתי המומה! זאת הפעם הראשונה שהוא צרח עליי." אוקיי... אני רק שאלתי אתה יודע" אמרתי ורצתי ליער, לא רציתי להיות עכשיו בקרבת אנשים ובטח ובטח שלא לוקאס הרי אם הוא מסתיר ממני משהו כנראה שאני לא חשובה לו כשמו שחשבתי...
"אלינור חכי!" הוא צרח מאחורי אבל היה מאוחר מידי אני הייתי בתוך היער והוא לא יספיק לתפוס אותי.

מה הוא מסתיר ממני?

הייי!!!! אז זה הפרק של היום!!! בגלל סוף שנה אז יש לי יותר זמן לכתוב עכשיו!!! מקווה שאהבתן את הפרק! ואני אשתדל לעלות כל יומיים! אל תשכחו להצביע ולכתוב בתגובות! אוהבת מלא מלאאא