Troubles are you - Louis Tomlinson [Hebrew]

Part 1

נקודת המבט של אמה (אמילי):

הלכתי במסדרונות המלאים אנשים, מנסה להגיע ללוקר שלי מבלי להיתקל בלואי והחבורה שלו.
הסימנים מהמכות שהם נתנו לי, עדיין לא עברו.

הכל בגלל הילדה המטומטמת הזאת, שר.
אני עברתי לפה במסגרת העבודה של אבא שלי ובגלל שפה הוא התחתן עם האמא החורגת שלי, נשארנו פה, אני והיא, בזמן שהוא מסביב לעולם.

זאת השנה הראשונה שלי פה באוניברסיטת GCA (Grande Coast Academy).

בחודש הראשון קיבלו אותי ממש יפה, לואי והשאר אפילו היו החברים הכי טובים שלי.
עד ש-שר החלה לספר עליי דברים.
לא יודעת למה, לא יודעת איך.
פשוט ככה.

עם כל הפעמים שניסיתי לדבר עם הבנים, הם התעלמו ממני לגמרי.
כאילו אני לא חיה.
עד שהם התחילו להרביץ, לקלל ולהתעלל.

זה הפך אותם למקובלים יותר.
ככל שדיברו עליהם יותר, התעללו בי יותר.
זה לא היה רק הם, אלה היו כולם.
מלכתוב לי דברים על הלוקר עד להשפלות ושמועות וזה לא עצר שם.
הלוואי שזה היה עוצר שם.

כשפניתי למנהל, קראו לי מלשנית, פחדנית, וזה לא נפסק, רק החמיר.

הצלצול נשמע ברחבי בית הספר, בדיוק כשהגעתי ללוקר שלי.
פתחתי אותו במהירות והחזרתי את הספרים שלא הייתי צריכה להיום והחלפתי אותם בספרים שאני צריכה לשעתיים הקרובות.

מישהו דחף אותי וכשנפלתי ראשי חטף מכה מדלת הלוקר, ועוד אחת מהחבטה שהרצפה העניקה לי.

לאחר שזעזוע המוח "הקטן" עבר לי, ראיתי מי זה.
לואי. לבד.

זאת ההזדמנות שלי.

התנהגתי כאילו הוא לא שם והתעלמתי מהכאב ההולם את ראשי בחוזקה כרגע ונעלתי את הלוקר, מתכוונת להתחמק מהשיעור הנוכחי ולהמשיך לכיוון המעונות, לחדר שלי.

לואי רדף אחריי, לא מרפה, קורא לי בשמות והמשכתי בשלי. התעלמתי.

נזכרתי במה שאבא שלי לימד אותי.
כשהייתי יותר קטנה והיה לנו זמן לבלות יחד.
הגנה עצמית.

הרגשתי שהוא התקרב אליי, ולפני שהוא הספיק לתפוס אותי בכתף, תפסתי לו את כף היד, עיקמתי אותה לכיוונו וקיפלתי אותה למאחורי גבו כך שעכשיו אני מאחוריו והוא מלפני, מתקפל מכאבים.

מהצעקות שלו, המון של תלמידים יצאו מהכיתות והתאספו סביבינו, כשהצלצול הגיע כמובן.

עדיין לא עזבתי.
"מה רצית לעשות?"
-"כלום אני נשבע!"
"מה אתה לא תעשה?"
-"יתקרב אלייך!!"
אמר והידקתי את ידו לגבו יותר חזק.
"נשבע!!" אמר בגניחת כאב.
"מה אתה חייב לי?"
-"ס-ליחה!!!!!!" צעק ובאמירה זו שחררתי אותו.

לא יצרתי קשר עין עם ההמון המופתע.
הרמתי את התיק שלי בננושלטיות, והמשכתי במסדרון לכיוון דלת היציאה, כשההמון לאט לאא איפשר לי גישה אליה.

הייתי גאה בעצמי.
מנצחת.

-

הגעתי לחדר הבודד שלי במעונות.
אני היחידה ללא שותפים.
אף אחד לא רצה להיות שותף שלי.
מי ששיבצו איתי, תמיד פתח בריס עם ההנהלה עד שההנהלה וויתרה והודיעה לי שאני אגור לבד.

זרקתי את התיק על יד פינת הכתיבה שלי, והתיישבתי על המיטה, מביטה במיטות הקומותיים הריקות, ומנסה להיזכר.

להיזכר איך מרגישים כשיש חברות.