*אזהרה- הוואנשוט מבוסס על הסדרה, לא על הספרים, אז אל תופתעו יותר מדי*
סיימון ישב וניגן בגיטרה שלו במכולת הקאנו ליד ג'ייד וולף כשהשיר נגמר. הוא הוריד את האוזניות, ורק אז שם לב לצרחות. ממש צרחות. זה נשמע כאילו מישהו עובר עינויים. וכואב לו. סיימון קם ממקומו. הוא לא רצה לפוצץ לחתיכות מלח את מי שזה לא יהיה, ולכן נעמד ליד דלת המכולה וניסה לזהות את הקול הצורח. כשהאיש דיבר, או יותר נכון התייפח, "בבקשה, תעזבו אותי! אני לא יכול לעזור לה! בבקשה!" סיימון הבין בבעתה מי הוא הצורח, וגם מי הם התוקפים. הוא יכל לדמיין אותו שוכב על הרצפה, מדמם, עיני החתול שלו קרועות לרווחה כשהוא בוהה במשרתיה של לילית, שלאחרונה, בפקודתה, תופסים כל שוכן תחתיות ומנסים לגרום לדם השדים שבו להשתלט עליו.
מגנוס.
סיימון פתח לרווחה את דלת המכולה. "תעזבו אותו בשקט!" צעק. הוא חטף את כלי הנשק הקרוב ביותר- עמוד חשמל, לעזאזל- וכיוון אותו אל הסתמיים אחוזי הדיבוק. אחד מהם צרח וניסה להתנפל עליו, אך קפא במקומו כשסיימון נעמד בינם לבין מגנוס כמגן וניער את שערו לאחור כדי לחשוף את אות קין על מצחו. הזומבים, שכנראה לא היו חכמים במיוחד, תקפו- והתפוצצו לחתיכות מלח. סיימון התכווץ באשמה. הוא לא רצה להרוג את הסתמיים, אבל אם הוא היה זז הצידה, הם היו ללא ספק פוגעים במגנוס. סיימון כרע ליד המכשף הפצוע. דם היה מרוח על צד גופו מפצע עמוק, אבל משום מה הדם לא עורר בסיימון תאבון. תודה לאל[ים]. סיימון ניסה לטפל במגנוס, אבל הוא רק צרח והתחנן שיפסיק. סיימון נשם עמוקות. "מגנוס, בבקשה. אני מנסה לעזור לך. רק נחבוש את זה באופן זמני וניקח אותך למכון, טוב? אלק- אלכסנדר יידע איך לעזור לך." מגנוס התנשף מכאב ועורו היה חיוור במידה מסוכנת, אבל הוא הנהן וחשק את שיניו במאמץ כשסיימון לקח בקבוק וודקה שלא היה ברור למה הוא שם ושפך בעדינות כל פעם קצת על הפצע כדי לחטא אותו. מגנוס צרח, אבל לא ניסה לשרוט לו את העור מהידיים או לפוצץ אותו עם הקסם שלו. בעוד סיימון מוודא שהפצע חוטא במלואו, הוא קלט- אוי, איכס, יכול להיות שתרצו לדלג על החלק הזה- פתק קטן שהוכנס עמוק בבשרו החשוף של המכשף. סיימון ניסה להיות עדין ככל האפשר כששלף את הפתק והניח אותו בצד. חבישה עכשיו, פתקים אחר כך. סיימון לקח כמה תחבושות, ובעודו מנסה לשחזר בראשו את מה שאמו לימדה אותו על חבישה מסוג זה (ה.כ. שאגב אין לי מושג איך עושים) הוא חבש את מותנו של מגנוס. ברגע שהיה סמוך ובטוח שהכל בסדר [עד כמה שיכול להיות] ומגנוס לא צורח מכאב, הוא פתח וקרא את הפתק.
סיימון לואיס היקר, היה כתוב,
אני מקווה שאתה קורא את זה ולא המכשף. אני באמת מתנצלת שככה העברתי לך אותו, אבל לא היתה דרך אחרת שתתייחס לזה ברצינות.
חיטוי רגיל של הפצע לא יספיק, לידיעתך. הוחדר אליו מעט מדמי. אולי לא מספיק כדי להרוג, אבל מספיק כדי לשתק לחלוטין. כדאי שתשיג עזרה לחבר המכשף שלך לפני שיעבור שבוע, כי אז יהיה מאוחר מדי.
מה דעתך לבוא אליי? יש לי את המשימה המושלמת עבור ערפד ההולך באור יום, ואני מבטיחה שתאהב אותה. ואל תדאג, הרגע שתחליט שאתה רוצה לבוא, האינסטיקטים שלך יובילו אותך אליי.
